פול ורהובן – הבדלי גרסאות

'''פול ורהובן''' (ב[[הולנדית]]: '''Paul Verhoeven''') (נולד ב-[[18 ביולי]] [[1938]]) הוא [[במאי קולנוע]] [[הולנד]]י. משנות השישים עד שנות השמונים היה ורהובן פעיל בהולנד והתפרסם בעבור סרטים כ"חייל של כתום" ו"האדם הרביעי". ב-[[1985]] עבר ורהובן ל[[ארצות הברית]]. סרטיו הרבים של ורהובן מאופיינים באלימות ואקשן מוקצנים, אלימות ו[[גור (קולנוע)|גור]].

ורהובן נולד ב-[[18 ביולי]] [[1938]] ב[[אמסטרדם]] לוים ונל ואן-שרדנברג. אביו היה מורה בבית ספר ואמו הייתה יצרנית כובעים. אף על פי שהוא נולד באמסטרדם, משפחתו באה מכפר הנקרא סליקר-ריבר. ב-1943, המשפחה עברה להאג, מיקום של מפקדת הגרמנים בהולנד במלחמת העולם השנייה. בית משפחת ורהובן היה כמעט בסיס צבאי גרמני המצויד במשגרי רקטות, שלבסוף פוצצו והופגזו בידי כוחות בעלות הברית. בית השכנים נפגע והוריו של ורהובן כמעט ונהרגו כאשר פצצה נפלה על רחוב סמוך. מאז אותה תקופה, ורהובן הזכיר בראיונות כי הוא זוכר תמונות של אלימות, בתים שרופים, סכנה ממשית וגופות בכל פינה ברחוב.

ג'רארד סטוטמן כתב את התסריט של סרטו האמריקאי הראשון של ורהובן; "רומן הדמים" (1985), בכיכוב [[רוטגר האוור]] ו[[ג'ניפר ג'ייסון לי]]. לאחר מכן, ורהובן עבר להוליווד עבור תקווה גדולה של הזדמנויות ליצור סרטים רבים אחרים. במהלך עבודתו בארצות הברית, הוא ביצע שינוי רציני בעזרת שני סרטים מלאים באלימות, סגנון ויזואלי מיוחד, מתוצקבים גדולים ומלאים באפקטים מיוחדים עם "[[רובוקופ (סרט, 1987)|רובוקופ]]" ([[1987]]) ו"[[זיכרון גורלי]]" ([[1990]]). שני הסרטים הללו זכה להצלחה מסחררת ברחבי העולם ואף זכו בפרס אוסקר בקטגוריית [[פרס אוסקר לאפקטים הטובים ביותר|האפקטים המיוחדים הטובים ביותר]] ועריכת הסאונד הטובה ביותר. אחרי הצלחת שני הסרטים הללו, ורהובן יצר את "[[אינסטינקט בסיסי]]" ([[1992]]), [[מותחן (סוגה)|מותחן]] [[ארוטיקה|ארוטי]] אינטנסיבי ופרובוקטיבי במיוחד שנעשה לסרט התשיעי הרווחי ביותר בשנה הזו. הסצנה המפורסמת ביותר בסרט זה הייתה כאשר [[שרון סטון]], אשר גילמה את דמות ה[[אנטגוניסט (דמות)|אנטגוניסטית]] הראשית בסרט; קתרין טראמל נמצאת בחקירה משטרתית בידי [[מייקל דאגלס]], יושבת על כיסא, מעשנת סיגריה ופותחת את רגליה. סרט זה היה מועמד לשני [[פרס אוסקר|פרסי אוסקר]]; [[פרס אוסקר לעריכה הטובה ביותר|העריכה הטובה ביותר]] והפסקול הטוב ביותר.

סרטו הבא של ורהובן היה "[[נערות שעשועים]]" ([[1995]]), סרט פרובוקטיבי נוסף, אשר הוכתר לאחד מבין הסרטים הגרועים בכל הזמנים. סרט זה זיכה את ורהובן עצמו ב[[פרס פטל הזהב]] בסרט הגרוע ביותר של השנה והבמאי הגרוע ביותר.

אחרי 20 שנים במהלכן התגורר ועבד בארצות הברית, ורהובן שב לארץ הולדתו, הולנד. שם, יצר [[סרט דרמה]] הנקרא "הספר השחור" (2006). ב-25 במאי [[2016]], הוקרן דרמת המתח החדשה שלו "אל", העוקבת אחר אישה ההופכת לקורבן אונס ושוד בביתה ויוצאת לנקמה באדם שעשה לה זאת המבוססת על ספר הנקרא "Oh" מאת פיליפ דיג'אן.

אולם, כפי שציין מומחה אחר ל"טעם-רע", הבמאי האמריקאי ג'ון ווטרס: "ישנו טעם-רע טוב, וישנו טעם-רע רע". ישנו טעם-רע שהוא פשוט טעם רע, וישנו "טעם-רע" שהוא סוג של [[אמנות]]. ורהובן כנראה מאמין בכך גם הוא, משום שב-[[1995]] היה לבמאי הראשון בהיסטוריה שהרהיב להגיע טקס ה-Razzie (פטל הזהב) על מנת לקבל את פרס הבמאי הגרוע ביותר (עבור "נערות שעשועים"). בעובדה זו יש להעיד על חוש האירוניה המפותח של ורהובן, הניכר היטב בסרטיו.