פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
סידור הערות השוליים
[[קובץ:Ricciportrait.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פורטרט של מטאו ריצ'י, צויר על ידי האח עמנואל פרירה (נולד כיו ון-חווי) ב-1610, שנת חייו האחרונה של ריצ'י]]
'''מַטֶאוֹ רִיצִ'י''' (ב[[איטלקית]]: '''Matteo Ricci''', ב[[כתב סיני|סינית]] 利瑪竇 - ב[[פין-יין]]: Lì mǎ dòu לי מא-דו; {{כ}} [[6 באוקטובר]] [[1552]], [[מצ'רטה]], [[מדינת האפיפיור]] – [[11 במאי]] [[1610]] [[בייג'ינג]] [[סין (אזור)|סין]]){{הערהביאור|1= כנהוג בוויקיפדיה, כל התאריכים לפני 1582 מוצגים לפי [[הלוח היוליאני|לוח היוליאני]], כל התאריכים אחרי 1582 מוצגים לפי [[הלוח הגרגוריאני|לוח הגרגוריאני]].}} היה [[מיסיונר]] [[ישועים|ישועי]] ממוצא [[איטליה|איטלקי]].
 
ריצ'י נחשב כמי שהביא בתקופת [[שושלת מינג]] את ה[[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]] המודרנית ל[[סין (אזור)|סין]], ארץ שהייתה עד לתקופתו סגורה בפני זרים, ובה חי ב-30 השנים האחרונות לחייו. הקהילייה הנוצרית שיסד הייתה הגדולה ביותר ששרדה את [[המהפכה התרבותית]]. במקביל לעבודתו כמיסיונר היה ריצ'י המתרגם הראשון של כתבי [[קונפוציוס]] ל[[לטינית]], ה[[לינגווה פרנקה]] של המדע בתקופתו.
האב ואליניאנו, האחראי על כל המיסיונים של הישועים במזרח הרחוק, היה הראשון שהבין את סיבת הכישלונות הקודמים. הניסיונות הקודמים נעשו בצורה בלתי מתוכננת, כשהמיסיונרים, שלא הוכנו כראוי, ניסו לכפות מנהגים מערביים ואת השפה ה[[לטינית]] בפולחן הדתי. ואליניאנו החליט שיש לבצע סינון קפדני של האנשים אותם ישלח לסין, ולהכין אותם היטב למשימה על ידי הכרות מעמיקה עם התרבות הסינית ולימוד השפה הסינית. כבסיס יציאה נבחרה מקאו, המושבה הפורטוגזית שהוקמה ב-[[1557]] על [[חצי אי]] בחופה המזרחי של סין. מקאו הייתה מושבה משגשגת וסינים רבים חיפשו בה עבודה. הישועים הקימו מיסיון במקאו כבר ב-1571, אם כי עיקר פעילותו הייתה דווקא ב[[יפן]].
 
ראשית זימן ואליניאנו למקאו את האב רוג'רי, שהגיע לשם ביולי 1579. המשימה הראשונה שהוטלה על רוג'רי הייתה לימוד [[מנדרינית]], ניב של ה[[שפות סיניות|שפה הסינית]] שבו דיברו הפקידים והמשכילים בכל רחבי האימפריה של סין. אף על פי שהתקדמותו בלימוד השפה הייתה איטית, היא הספיקה כדי שיוכל ליצור תקשורת עם פקידי הממשל הסינים במהלך שני מסעות קצרים לסין (1581-1580), ולקבל מהם שיתוף פעולה בלתי צפוי. לאחר מאמצים אישר מושל המחוזות [[גואנגדונג]] ו[[גואנגסי]], גְווֹ יִינְגפּינְג, לרוג'רי להיכנס לסין עם האב ריצ'י ולהתגורר באופן קבוע בבית בסמוך למגורי המשנה למלך ב[[ג'אוצ'ינג]], אז עיר הבירה האדמיניסטרטיבית של גואנגדונג. השניים הגיעו לג'אוצ'ינג דרך [[גואנגג'ואו]], בירת גואנגדונג כיום, ב-10 בספטמבר 1583.{{הערה|שם=Brucker}}
 
==סין – השנים הראשונות==
===שאוגואן (1589–1595)===
 
ב-[[1589]] הורה המושל החדש של המחוזות גואנגדונג וגואנגסי, לְיוֹ גִ'יוֶן (劉繼文 - Liu Jiwen), לריצ'י ולדה אלמידה לעזוב את ג'אוצ'ינג.{{הערה|1ימין= כן|יש כיום בג'אוצ'ינג לוח זיכרון המנציח את השהות בת שש השנים של ריצ'י במקום. בנוסף נפתח בבניין בעיר "מרכז הנצחה לריצ'י", אם כי הבניין עצמו אינו מהתקופה בה שהה ריצ'י במקום ונבנה כנראה בשנות ה-60 של [[המאה ה-19]].}} עם זאת הצליח ריצ'י לקבל מהמושל אישור להתיישב בעיר [[שאוגואן]] שבצפון גואנגדונג. הצמד עזב את ג'אוצי'נג ב-15 באוגוסט של אותה שנה, ולאחר שהות קצרה ב[[מקדש נאנחווה|מנזר נָאנְחְווָה]] (南華寺) הבודהיסטי שבקרבת שאוגואן, הגיעו ב-26 באוגוסט לעיר. בשאוגואן רכש ריצ'י חלקת אדמה ובנה עליה בית וכנסייה קטנה. מחליפו של רוג'רי, דה אלמידה, לא החזיק מעמד, וב-17 באוקטובר 1591 מת מ[[מלריה]].
 
כמו בג'אוצ'ינג, גם בשאוגואן יצר ריצ'י קשרים עם הפקידים ועם המשכילים בעיר. אחד מהמלומדים, צ'וּ' ז'וּקְווֵי (瞿汝夔 - Qu Rukui. קיימת גם גרסה ששמו צ'וּ טָאיסוּ), ששמע שמועה כי הישועים עוסקים ב[[אלכימיה]] ביקש כמקובל בסין את הדרכתו של ריצ'י. צ'וּ', במקור ממשפחת אצילים מהעיר [[צ'אנגשו]] שבמחוז [[ג'יאנגסו]], שבה פעלו בעבר מיסיונרים ישועיים, גילה שריצ'י אינו יודע אלכימיה, אך הוא יכול להרחיב את ידיעותיו של צ'וּ' במתמטיקה, ב[[אסטרונומיה]], במדעים נוספים ובלימודי הנצרות. צ'ו הפך לנוצרי מאמין והיה מליץ יושר לריצ'י, לישועים ולמדע המערבי בין מכריו המלומדים. צ'ו היה כנראה האדם שיעץ לריצ'י לשנות את לבושו, משום שמעמדם של הנזירים הבודהיסטים, שריצ'י נהג להתלבש ולהסתפר כמותם, היה נחות בהשוואה לאליטה הקונפוציאנית המשכילה. ריצ'י ביקש וקיבל מהממונים עליו אישור ללבוש את בגדיהם של הליטראטי (literati - כינוי שטבע ריצ'י עבור מעמד הפקידים המשכילים), ולגדל את זקנו ושיער ראשו בהתאם למנהג הסיני. כמו כן בחר ריצ'י את התואר שֶנְפוּ (神父 אב רוחני).
 
בשאוגואן השלים ריצ'י את התרגום ללטינית של "ארבעת הספרים" (四書 – שי שוּ) המשמשים כבסיס ל[[קונפוציאניזם]].{{הערה|1ימין=כן| תרגום זה אבד, והתרגום הראשון שהגיע למערב היה דווקא של שותפו של ריצ'י, מיקלה רוג'רי.}}
 
==סין – התבססות==
בנאנג'ינג קיבל המושל, גָ'או קֶאחְווָאי, את ריצ'י ובני לווייתו בסבר פנים יפות, ארח אותם ומימן את המשך מסעם, אם כי הזהיר אותם מהקשיים בהם יתקלו בבואם לבירה. הקבוצה הפליגה במעלה [[התעלה הגדולה של סין]] והגיעה ב-[[7 בספטמבר]] [[1598]] ל[[טונגג'ואו|טונְגג'וֹאוּ]], הנמל של בייג'ינג שבקצה הצפוני של התעלה, ובאותו היום הגיעה לבייג'ינג. ריצ'י ניצל את המסע על מנת להשלים מידע גאוגרפי על סין. כך, למשל, גילה שבייג'ינג מצויה ב[[קו רוחב|קו הרוחב]] 40, דרומית הרבה יותר מחישובים של קרטוגרפים בני זמנו ששיערו כי היא מצויה בקו הרוחב 50.
 
בזמן ההמתנה לקבלת אישור למפגש עם הקיסר התאכסנה החבורה במעונו של וָאנְג הונְגחְווֵי בבייג'ינג. עקב המלחמה עם יפן לא הסכימו ה[[סריס]]ים, שהיו אחראיים על לוחות הזמנים של הקיסר, לאפשר להם מפגש אתו. ריצ'י המתין במשך חודשיים למפגש עם הקיסר. במהלך חודשי ההמתנה הכינו ריצ'י וקאטנו מילון סינית-לטינית{{הערה|1= (Vocabularium sinicum, odine alphabetico europaeorum more concinnatum et per accentus suos digestum)}} (שאבד מאז). ריצ'י נתן את עיקר הקרדיט לעבודה על המילון לאב קטאנו שהיה [[מוזיקאי]] בהשכלתו, ולכן בעל אוזן רגישה לגוונים העדינים של ההגייה הסינית.
 
אחרי חודשיים החל הכסף לאזול, וריצ'י החליט לחזור דרומה.
==סין – שנים אחרונות==
===הניסיון השני להגיע לבייג'ינג===
למרות חוג ידידיו המתרחב וקהיליית המתנצרים הגדלה, היה ברור לריצ'י שבלי תמיכת הקיסר שליחותו בסין לא תהיה בטוחה. ב-19 במאי 1600 הפליג ריצ'י בספינה במעלה התעלה הגדולה של סין, בלוויית המיסיונר הספרדי הישועי דייגו דה פנטוחה (Diego de Pantoja) ושני סינים מומרים. הוא הביא איתו את המתנות שהתכוון לתת לקיסר בניסיון הקודם להגיע לבייג'ינג. החבורה עצרה בעיר [[ג'ינינג|גִ'ינִינְג]]{{הערה|1ימין= כן|כיום הנקודה הצפונית ביותר שניתן להגיע אליה בשיט בתעלה הגדולה של סין}} על מנת לבקר את לִי גְ'ה (李贄), משכיל סיני שהתיידד עם ריצ'י בנאנג'ינג. לִי גְ'ה הפגיש בין ריצ'י ולְיוֹ דונְגשִׂינְג שהיה אחראי על משלוחי ה[[דגנים]] (בעיקר [[אורז]]) באמצעות התעלה, והלה סייע לקבוצה בהמשך דרכה. החבורה הגיעה בלא תקלות עד [[לינצ'ינג|לִינְצִ'ינְג]] שב[[שאנדונג]] וכאן נאסרו בפקודת ה[[סריס]] מָה טָאנְג (馬堂) הממונה על גביית המס בלִינְצִ'ינְג וב[[טיינג'ין]]. מָה טָאנְג החרים את חפצי הערך שלהם, כולל המתנות שיועדו לקיסר, והורה לכלוא את ריצ'י ובני לווייתו בטיינג'ין. הקבוצה שהתה במעצר שישה חודשים, עד שהגיעה פקודה מחצר הקיסרות לשחרר את ריצ'י ואנשיו, ולשלוח אותם ואת המתנות שהביאו לבייג'ינג. כיוון שהתעלה הייתה כבר קפואה, הם הוסעו בדרך היבשה כאורחי הממשלה, והגיעו לבירה ב-[[24 בינואר]] [[1601]].
 
===בייג'ינג (1601–1610)===
 
==מורשת==
עם מותו של ריצ'י הייתה בסין קהילה בת למעלה מ-2,000 נוצרים קתולים (לעומת כ-300 אלף ביפן, למשל), והיא הלכה וגדלה. בסוף תקופת שושלת מינג היו בסין כ-28,000 מתנצרים,{{הערה|1ימין=כן|האנציקלופדיה העברית כרך כה, עמ" 876}} ונכון ל-2009 היא כוללת למעלה מ-13 מיליון מאמינים. ריצ'י השאיר רושם רב על הסינים ולאחר מותו הפך לפטרון של יצרני השעונים בסין. דרכו הבלתי שגרתית, לשלב בין [[קונפוציוניזם]] לבין נצרות, הוכחה כהצלחה חלקית, אך גם זכתה לבקורותלביקורות ולזלזול - הן מצד אינטלקטואלים סינים שהתווכחו עם האיש המוזר מהמערב, והן מצד מיסיונרים נוצריים אחרים (בעיקר פרנציסקנים) שלא אהבו את השיטות הישועיות. גם מיסיונרים מודרניים מתנגדים להתקפות של ריצ'י על נאו קופוציוניזם ועל הבודהיזם.
 
עם זאת, במהלך כל המאה ה-17 ותחילת ה-18 התחולל ויכוח מר בין הישועים לבין המסדרים הנוצריים האחרים (בייחוד ה[[דומיניקנים]]) שכונה [[המחלוקת על הטקסים הסיניים]]. הוויכוח נסב סביב הפילוסופיה אותה התווה במקור האב [[אלסנדרו ואליניאנו]], לשילוב מסורות מקומיות (קונפוציאניזם, טאואיזם בסין, פולחן האבות ביפן, הברהמינים בהודו) בפולחן הנוצרי, כדרך המהירה ביותר לנצר תרבויות שלמות, פילוסופיה שמטאו ריצ'י יישם בהצלחה בסין. המסדרים הנוצרים האחרים טענו כי אלו סממנים של [[פגניות|עבודת אלילים]], וכי הם עומדים בסתירה מוחלטת לדת הקתולית הטהורה. הוויכוח הסתיים בניצחונם של הדומיניקנים כאשר ב-[[1715]] הכריז האפיפיור [[קלמנס האחד עשר]] (כיהן 1700–1721), ב[[בולה אפיפיורית|בולה]] "אקס אילה דיא" (Ex Illa Die – "החל מיום זה") כי הוא אוסר על הערצת [[קונפוציוס]] כחלק מהפולחן הנוצרי בסין. תגובת קיסר סין, [[קאנגשי|קָאנְגשִׂי]], להכרזה, הייתה להורות על גירוש כל המיסיונרים מסין, והוכיחה את צדקת דרכו של ריצ'י. למרות זאת גם האפיפיור [[בנדיקטוס הארבעה עשר]] (כיהן 1740–1758), שב ואישר ב-1742 את ההכרזה של קלמנס האחד עשר. ב-[[1773]] ביטל האפיפיור [[קלמנס הארבעה עשר]] את מסדר ה[[ישועים]] ובכך קיבע את ההחלטה למשך זמן רב. רק ב-1939 ביטל האפיפיור [[פיוס השנים עשר]] חלקית את ההחלטה המקורית של קלמנס האחד עשר, אם כי לא טיהר לגמרי את מעמדו של ריצ'י. דבר זה תוקן על ידי האפיפיור [[יוחנן העשרים ושלושה]] ב[[אנציקליקה]] "Princeps Pastorum", שבה הציע כי ריצ'י יהווה "מודל למיסיונרים".
* [http://www.bookrags.com/research/ricci-matteo-eorl-11 ביוגרפיה על מטאו ריצ'י באנציקלופדיה על דת]
{{ערך מומלץ}}
 
==ביאורים==
{{ביאורים}}
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
 
{{בקרת זהויות}}