נו טה-וו – הבדלי גרסאות

|הקודם בתפקיד=[[צ'ון דו-הוואן]]

כנשיא, נו המתון והמפייס, התחייב ל[[דמוקרטיזציה]] של המערכת הפוליטית בקוריאה הדרומית. בין השאר, בעקבות ה[[רפורמה|רפורמות]] שהוביל, לא זכתה "מפלגת הצדק הדמוקרטית" ברוב המושבים ב[[האספה הלאומית של קוריאה הדרומית|אספה הלאומית של קוריאה הדרומית]] ב[[בחירות]] שנערכו באפריל [[1988]], אך ב-[[1990]] התמזגה המפלגה, בהנהגתו של נו, יחד עם שתי מפלגות [[אופוזיציה]] מתונות, אל המפלגה הדמוקרטית הליברלית. בענייני [[מדיניות חוץ]], במסגרת מדיניות "נורדפוליטיק", כדי להתקרב ל[[קוריאה הצפונית]] ממשלו של נו טיפח קשרים חדשים עם בנות בריתה של השכנה מצפון ויצר קשרים עם [[ברית המועצות]] (ומאוחר יותר עם [[הפדרציה הרוסית]]) ועם [[הרפובליקה העממית של סין]], השיג את קבלתה של קוריאה הדרומית ל[[האומות המאוחדות|אומות המאוחדות]] ב-[[1991]], ובאותה שנה חתם על הסכם עם [[קוריאה הצפונית]] הקורא לאי-התקפה בין שתי המדינות. בחודש פברואר [[1993]] הוא הוחלף על ידי [[קים יונג-סאם]].

באוקטובר [[1995]] התנצל נו בפומבי על צבירת מאות מיליוני דולרים מתנומותמתרומות פוליטיות חשאיות בתקופת נשיאותו. מאוחר יותר הוא הועמד לדין באשמת [[שחיתות]] ו[[המרדה]] על מעורבותו בהפיכה של [[צ'ון דו האן-הוואן]] ב-[[1979]]. באוגוסט [[1996]] הורשע בכל הסעיפים; הוא נידון ל-22 שנות מאסר, אשר הומתקו לאחר מכן ל-17 שנים, וכן נקנס בסכום של כ-300 מיליון דולר. נו קיבל [[חנינה]] בדצמבר [[1997]] מהנשיא היוצא [[קים יונג-סאם]] והנשיא הנבחר [[קים דה-ג'ונג]].

נו טה-וו נולד ב-[[4 בדצמבר]] [[1932]], למשפחה חקלאית בטאלסונג, יישוב הממוקם ליד [[טגו]], במחוז צפון קינגסנג, בימי [[הכיבוש היפני בקוריאה]]. ביתו היה קנובקרוב להר פאלגונגסן. במרץ [[1939]] הוא נכנס לבית הספר היסודי הקומוניסטי, במרחק של 6 ק"מ מביתו. כתוצאה מעוני מרוד, הלך נו לבית הספר ברגליים יחפות.

כקצין ב[[חיל רגלים]] מ-1954, עלה נוהנו בסולם הדנוגתהדרגות ונלחם ב[[מלחמת וייטנאם]] לראשונה ב-[[1968]] בדרגת [[לוטננט קולונל]] וכמפקד הגדוד, ולאחר מכן הועלה לדרגת [[מייג'ור גנרל]] בסביבות [[1979]]. כחבר בקבוצה "הרואה", קבוצה צבאית סודית, הוא נתן תמיכה קריטית ל[[הפיכה]] שבוצעה מאוחר יותר באותה השנה שבה צ'ון דו-הוואן הפך לשליט [[דה פקטו]] של קוריאה הדרומית. נו שימש [[גנרל]] צבאי כאשר סייע לצ'ון להוביל את כוחותיו המזוינים ל[[קוואנגג'ו]] ב-[[1980]] שם נערך טבח באזרחים.

נו החזיק בכמה עמדות צבאיות מרכזיות, כגון מפקד פיקוד ביטחון הבירה ב-1979 ומפקד פיקוד הביטחון ב-1980. לאחר פרישתו מהצבא הקוריאני ביולי [[1981]], קיבל נוהנו את הצעתו של הנשיא צ'ון להתמנות לשר המדינה ל[[ביטחון לאומי]] ו[[מדיניות חוץ|ענייני חוץ]]. מאוחר יותר הוא כיהן כשר הספורט, שר הפנים, נשיא הוועדה האולימפית של [[סיאול]], וב-[[1985]], היה ל[[יושב ראש]] מפלגת הצדק הדמוקרטית, ששלטה בפוליטיקה של קוריאה הדרומית. בעיקר, הוא פיקח על ההכנות ל[[אולימפיאדת סיאול (1988)|אולימפיאדת סיאול ב-1988]], שעליה הכריז רשמית.

על אף מעורבותו בהפיכה ב-[[12 בדצמבר]] [[1979]] נגד הנשיא דאז [[צ'וי קיו-הה]] והדיכוי הצבאי האלים של המתנגדים ב[[התקוממות קוואנגג'ו]] בספטמבר 1980, הוא שם עין על [[הבית הכחול]] עוד ב-[[1987]] והחל ללהרחיק את עצמו מממשלת צ'ון הפופולרית. הסיבה לכך היא כי נו התכוון לשנות האג'נדה הפוליטית שלו - מ[[קומוניזםדיקטטורה]] צבאיצבאית ל[[דמוקרטיה]]. כשהסכים לשתף פעולה עם מפלגות האופוזציההאופוזיציה הדמוקרטיות, העצים את מעמדו כרפורמטור.

בחודש יוני 1987, נקב צ'ון בשמו של נו כמועמד לנשיאות קוריאה הדרומית מטעם מפלגת הצדק הדמוקרטית שהחזיקה אז בשלטון. מהלך זה של צ'ון מסר, במידה מנובהמרובה, את הנשיאות לידיו של נו, והוביל לכינוס עצרות פרו-דמוקרטיות רבות ב[[סיאול]] ובערים אחרות.

בתגובה, נו נשא נו [[נאום]] ב-[[29 ביוני]] והבטיח תוכנית רחבה של רפורמות. בראש סדר עדיפויותיו עמדה [[חוקה]] חדשה, דמוקרטית יותר. בבחינות, שתי דמויות האופוזיציה המובילות, [[קים יונג-סאם]] ו[[קים דה-ג'ונג]] (שניהם יכהנו בעתיד כנשיאים), לא הצליחו להתגבר על חילוקי הדעות ביניהם ולשסע את ההצבעה על בחירתו של נו. אירועים אלואלה אפשרו לנו לנצח ברוב דחוק ולהיות לנשיא הראשון הנבחר של המדינה (מאז [[סינגמן רי]]) ב-[[16 בדצמבר]] [[1987]] והושבע לנשיאות ב-25 בפברואר [[1988]].

שלטונו של נו היה ראוי לציון עבורבשל אינוחאירוח [[אולימפיאדת סיאול (1988)|אולימפיאדת סיאול]] ב-[[1988]] ועלובשל [[מדיניות חוץ|מדיניות החוץ]] שהנהיג, אשר היוותה הפך גמור מן הממשלים הקודמים. נאמן לדבריו, הוא נשאר מחויב לרפורמות דמוקרטיות. הוא גם נפגש עם הנשיאהנשיאת [[קורזון אקינוהפיליפינים]] לסדרת שיחות בין [[הפיליפיניםקורסון אקינו]] לקוריאהלסדרת הדרומיתשיחות לקידום הקשרים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים בין המדינות, ולדון בשיחות ה[[איחוד קוריאה|איחוד]] לסיום הלחימהמצב שביתת הנשק עם ב[[קוריאה הצפונית]] לאחר [[מלחמת קוריאה]].

בתקופת כהונתו, היה נו נשיא פעיל מאוד בתחום ה[[דיפלומטיה]] וקיים אותה בצורה איתנה לקראת רפורמות פוליטיות נרחבות בארצו. ה[[דמוקרטיזציה]] של הפוליטיקה, "צמיחה כלכלית עם הון עצמי" ואיחוד לאומי, היו שלוש מטרות המדיניות שהוצהרו בפומבי על ידי ממשל נו. אירוח אולימפיאדת הקיץ ה-24 בסיאול בשנה הראשונה לכהונתו היה הישג גדול, ואחריו הדיפלומטיה הפעילה שלו. הוא נאם בפני [[העצרת הכללית של האו"ם]] באוקטובר [[1988]], ונועד עם [[נשיא ארצות הברית]], [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]], והוסיף לנאום בפני ישיבה משותפת של [[הקונגרס האמריקני]]. הוא גם ערך ביקור בחמש מדינות אירופיות בדצמבר [[1989]].

כדי להתגבר על שיתוק הממשל בשל היעדר נוברוב ב[[האספה הלאומית של קוריאה הדרומית|אספה הלאומית של קוריאה הדרומית]] ביקשה ממשלת נו להשיג "פשרה גדולה" בתחום המפלגתי. ההכרזה המפתיעה על מיזוג מפלגתו ב-[[22 בינואר]] [[1990]] הייתה ניסיון להשיג את הנס הפוליטי שביקשה ממשלתו. מפלגת הצדק הדמוקרטית השולטת התמזגה עם שתי מפלגות אופוזיציה. המפלגה הליברלית החדשה, שהחזיקה בנובברוב של שני שלישים בבית המחוקקים, ביקשה לכונן יציבות פוליטית כדי לאפשר התקדמות חברתית-כלכלית.

ב-[[4 ביוני]] [[1990]] נפגש נו, בעת ביקור ב[[ארצות הברית]], עם [[ראש מדינה]] אחר, [[מיכאיל גורבצ'וב]], אז [[המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]]. הפגישה גדעה 42 שנים של שתיקה רשמית בין שתי המדינות וסללה את הדרך לשיפור היחסים הדיפלומטיים. המשמעות ההיסטורית והמורשת של נשיאותו של נו היא הרפורמה הפוליטית הרחבה שעזרה לו להתחיל לדחוף ולהניע את המדינהלבסס לעברבמדינתו דמוקרטיה ו[[פלורליזם]] רחבים יותר. תקופת כהונתו הייתה קצובה והגיעה לסופה בבחינותבבחירות [[1992]], והוא עזב את משרדו ב-[[25 בפברואר]] [[1993]].

ב-[[1993]], יורשו של נו, [[קים יונג-סאם]], ניהל קמפיין נגד שחיתות, שהתמקד בנובקודמיו נו וצ'ון ולבסוף השניים הועמדו למשפט. למרבה האינוניההאירוניה, קים התמזג עם מפלגתו של נו בעסקה שאפשרה לו לנצח בבחינות לנשיאות. שני הנשיאים לשעבר, נו וצ'ון, הואשמו מאוחר יותר בנפרד ב[[המרדה]] ו[[בגידה]] על תפקידיהם בהפיכה ב-1979 ובטבח קוואנגג'ו ב-[[1980]]. שניהם הורשעו באוגוסט [[1996]] בבגידה, בהמרדה ובשחיתות; צ'ון נידון למוות, לאחר מכן הומתק גזר דינו למאסר עולם, בעוד ש-22 שנות מאסרו של נו הופחתו ל-17 שנים לאחר [[ערעור]]. שניהם שוחררו מהכלא בדצמבר [[1997]] בעקבות [[חנינה]] שניתנה להם על ידי הנשיא דאז, [[קים יונג-סאם]] בסיום תפקידו כנשיא. נוסף על כך, נו הודה גם בעבירות שחיתות 16 שנים לאחר שנכנס לתפקידו.