המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות – הבדלי גרסאות

בראשיתה של המערכה התעמתו [[כוח המגן העברי]] וכוחות ערבים בלתי סדירים (מיליציות חמושות שנקראו ביישוב: 'כנופיות'), כאשר בתווך עומדים כוחות צבא ומשטרה בריטיים, ולאחר הקמת המדינה בין כוחות [[צה"ל]] שהוקם על בסיס כוחות [[ההגנה]] וה[[פלמ"ח]], לבין "[[הלגיון הערבי|הלגיון הערבי (הלגיון הערבי של עבר הירדן")]]" הירדני ו[[הצבא המצרי]]. לצד כוחות צה"ל פעלו בירושלים כוחות עצמאיים של ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]] תוך שיתוף פעולה עם כוחות צה"ל, אך ללא קבלת מרות מלאה וזאת עד שחברו ל[[צהלצה"ל]].

ירושלים של [[1947]] הייתה עיר מעורבת בה חיו יהודים לצד ערבים, כאשר שכונות יהודיות שוכנות בסמוך לשכונות ערביות, בפסיפס של שכונות, ומרכזי מסחר, מוסדות עירוניים ודרכי גישה משותפים לכלל התושבים. מרבית השכונות היהודיות החדשות התרכזו בצפון מערב העיר, והשכונות הערביות במזרח ובדרום. [[הרובע היהודי]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] היה מובלעת יהודית בתוך אזור ערבי צפוף, והדרך אל [[הר הצופים]] עברה דרך אזור יישוב ערבי. ערב מלחמת העצמאות מנתה אוכלוסיית ירושלים היהודית כ־100,000 נפש (האוכלוסייה היהודית הכפילה עצמה במהלך תקופת [[ירושלים בתקופת המנדט הבריטי|המנדט הבריטי]], אך חלקה מתוך האוכלוסייה היהודית הכללית בארץ ישראל ירד מ-50% ל-16% במהלך תקופה זו), בעוד האוכלוסייה המוסלמית מנתה כ־33,000 נפש, והאוכלוסייה הנוצרית כ־31,000 נפש. בתקופת המנדט הבריטי שימשה ירושלים כמרכז השלטון הבריטי בארץ, ועל כן הייתה בה גם אוכלוסייה בריטית וכוחות צבא ומשטרה גדולים.

ירושלים נקבעה כ[[עיר בירה|עיר הבירה]] והמרכז מנהלתי של [[המנדט הבריטי|השלטון הבריטי בארץ ישראל]] בעיקר מסיבות דתיות - תרבותיות, בעוד המרכז הכלכלי היהודי התפתח במישור החוף, בעיקר באזור [[תל אביב]] ו[[השרון]]. ירושלים עמדה במרכז העימותים בין יהודים לערבים בארץ ישראל בתקופת [[המנדט הבריטי]], כאשר [[מאורעות תר"פ]] התרכזו בה, ו[[מאורעות תרפ"ט]] (1929) החלו בירושלים והתפשטו ממנה לכל הארץ. היותה של ירושלים מרכז השלטון הבריטי גרר התקפות רבות על סמלי השלטון מצד המחתרות היהודיות.

* ב-[[1 בפברואר]] [[1948]] פוצצו פקודיו של [[עבד אל קאדר אל חוסייני]] ועריקים בריטים מכונית תופת ליד מבנה ה[[עיתון]] "[[פלסטיין פוסט]]", ה[[אנגלי]], בבעלות יהודית, ששכן ברחוב החבצלת (אז "רחוב הסולל"). העיתון הוגדר על ידי חוסייני כ"מרעיל האווירה הציבורי".{{מקור}} מולו היה [[בית מלון]] בו התאכסנו מלווי השיירות לירושלים, שחוסייני התכוון לפגוע גם בהם. בפיגוע נהרג אדם אחד, נפצעו עשרים ונזק רב נגרם לרכוש.

נקודת התורפה העיקרית של ירושלים היהודית והיישובים הסמוכים לה היו צירי התנועה אליהם, שעברו באזורי יישוב ערבים, והיו חיוניים לצורך העברת אספקה מהשפלה וממישור החוף. הכוחות הערבים הבלתי סדירים ניסו להשתלט על צירי התנועה, לשם מניעת אספקה לעיר והיישובים הסמוכים לה, וכבר בראשית דצמבר 1947 הותקפו כלי רכב יהודיים ב[[כביש 1|דרך ירושלים - תל אביב]], והוחל במתוכנת של נסיעה ב[[שיירה|שיירות]] מאובטחות על ידי כוחות ההגנה, כאשר במקרים שונים הייתה גם אבטחה מצד כוחות בריטיים. עם הזמן עברה התנועה בחלקה המערבי של הדרך (בין תל אביב ל[[לטרון]]) לנתיבים עוקפים אך לא היה תחליף לחלק המזרחי, בין [[שער הגיא]] לירושלים. הדרך לירושלים נחסמה ונפרצה לסירוגין, והשיירות שעלו אליה ספגו התקפות ונפגעים רבים. הותקפו גם שיירות שיצאו מהעיר ליישובים היהודים בסביבותיה: (ל[[גוש עציון]] ולגוש הצפוני [[נווה יעקב (מושבה)|נווה יעקב]] - [[עטרות]]), ובהן [[שיירת העשרה]], שהובילה אספקה מירושלים ליישובי [[גוש עציון]] ב-[[11 בדצמבר]] [[1947]], ועשרה מאנשיה נהרגו ב[[מארב]]. המעבר לאוניברסיטה העברית ולבית החולים הדסה אשר שכנו ב[[הר הצופים]] הותר אך ורק בשיירות חמושות. אחת מהן ([[שיירת הדסה]]) הותקפה על ידי הכוחות הערביים ו-78 אנשיה נרצחו. שיירות נוספות שיצאו מירושלים והותקפו:

* [[שיירת עטרות]], שיצאה ב-[[24 במרץ]] [[1948]] ל[[עטרות]].

הכוחות הערביים חסמו את הדרך לירושלים עבור היהודים ואף הפסיקו את זרם המים אליה. [[השיירות לירושלים|שיירות של משוריינים]] הצליחו לפרוץ לעיר במחיר דמים כבד ולהביא לה אספקה.

ב-[[10 במרץ]] 1948 הוציא מטכ"ל ההגנה פקודת-אב לתוכנית שנקראה [[תוכנית ד']], שהייתה התוכנית ה[[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגית]] הראשונה במלחמת העצמאות. התוכנית נועדה להשתלטות על כל השטח שהוקצה בהחלטת האו"ם למדינה היהודית ועל גושי ההתיישבות שמחוץ לשטח זה, וכן על שטחים השולטים על נתיבי הפלישה הצפויה של מדינות ערב. התוכנית כללה גם השתלטות על הדרך לירושלים ועל הכפרים הערבים הסמוכים.{{הערה|שם=morris2008p119|{{cite book|author=Benny Morris|title=1948: a history of the first Arab-Israeli war|url=http://books.google.com/books?id=J5jtAAAAMAAJ|accessdate=13 July 2013|year=2008|publisher=Yale University Press|pages=119}}}}.

מטרת [[מבצע נחשון]] הייתה פריצת הדרך לירושלים. לצורך זה רוכז לראשונה כוח של מספר חטיבות שפעלו בתיאום במתכונת של צבא סדיר, כשהוא מצויד ב[[מאוזר K98|רובים]] ו[[מגל"ד|מקלעים]] שהגיעו ערב המבצע במשלוח גדול מ[[צ'כוסלובקיה]]. במהלך המבצע הועברו שיירות מזון ואספקה לירושלים (אם כי הדרך לירושלים נחסמה שוב בהמשך, בהיעדר כוחות להחזקתה). מבצע נחשון היה נקודת המפנה לטובת היישוב במלחמה עם ערביי ארץ ישראל. בעקבותיו באו [[מבצע הראל]], להעברת שיירה של מאות משאיות לירושלים ערב פסח תש"ח (1948) ו[[מבצע מכבי]], שנכשל, לכיבוש [[לטרון]] ולהרחבת הדרך לירושלים.

===מבצע קִלשון - 18-1414–18 במאי===

* [[ניר מן]] ואיתמר רדאי (עורכים), '''ירושלים: עיונים במערכה על העיר במלחמת העצמאות''', עלי-זית וחרב י"ג, המרכז לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי, 2013.