איסור הלנת המת – הבדלי גרסאות

בשנת [[1772]], הדוכס של [[דוכסותפרידריך השני, דוכס מקלנבורג-שוורין]] הוציא הוראה, לפיה אסור לקבור אף אדם עד שיעברו שלושה ימים מ[[יום המיתה|יום מותו]] (מחשש שהמיתה היא רק למראית עין). הקהילה היהודית פנתה ל[[משה מנדלסון]] ובקשה את עצתו בנושא. מנדלסון כתב לדוכס והסביר לו שאמנם דין התורה לא מחייב קבורה מיידית, אבל ההלכה מחייבת אותה מדרבנן. הוא הציע פשרה, שהקהילה היהודית תמשיך במנהג של קבורה מיידית אבל רק אחרי שרופא מוסמך יוודא שהנפטר באמת מת. הפשרה נתקבלה על ידי הממשלה.{{הערה|''''Together with the shell, they have thown away the kernel - Arron Halle-Wolfssohn's Critique of Contemporary Judaism'', Jutta Strauss, in ''Religious Pespectives in Modern Muslim and Jewish Literatures'', ed. Glenda Abramsom, Hilary Kilpatrick, page 111, Routledge, 2006 . ראו גם [[משה סמט|מ' סמט]], "הלנת המת", [[אסופות (ספר שנה)|אסופות]] ג (ירושלים, תשמ"ט), עמ' 413-465.}}