ג'ק למון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לדרמה קומית |
|||
שורה 15:
שיתוף פעולה נוסף היה בין למון ל[[וולטר מתאו]]. השניים הופיעו יחדיו במשך 30 שנה, כשסרטם המשותף הידוע מכל הוא הקומדיה "[[הזוג המוזר]]" (1968). הם הופיעו יחדיו גם בשלושה בסרטיו של ויילדר: "הפרקליט, הגיס והכיס", "כותרת ראשית" ו"חברים, חברים, אבל...". לשניים היה גם תפקיד קטן בסרטו של [[אוליבר סטון]] "[[JFK תיק פתוח]]" (1991). שנתיים אחר כך הם כיכבו יחדיו ב"זקנים חסרי מנוח", שהיה [[להיט]] קופתי מפתיע ובכך נחשפו לקהלים צעירים. לאור הצלחת הסרט, כיכבו למון ומתאו בעוד שני סרטים במהלך העשור: "נבל העשב" (1995), "משתגעים על האהבה" (1995) בו כיכבה לצידם [[סופיה לורן]], "קומדיה בלב ים" (1997) ו"הזוג המוזר 2" (1998). שניהם גם נפטרו בהפרש של שנה אחד מהשני.
למון היה הראשון שזכה ב[[פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר]] ול[[פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר|שחקן המשנה הטוב ביותר]]. הוא זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר על הסרט "מיסטר רוברטס" (1955), [[דרמה קומית]]-מלחמתית שביים [[ג'ון פורד]], כשלצד למון כיכבו [[הנרי פונדה]] ו[[ג'יימס קאגני]]. את פרס האוסקר לשחקן ראשי קיבל למון על הדרמה "להציל את הנמר" (1973) שביים [[ג'ון ג. אבילדסן]]. בנוסף היה מועמד למון שש פעמים נוספות לאוסקר על הסרטים: "חמים וטעים", "הדירה", "ימים של יין וורדים", "[[הסינדרום הסיני]]", "Tribute" ו"הנעדר". ב- [[1988]] קיבל למון את פרס [[מכון הסרטים האמריקאי]] למפעל חיים, ושלוש שנים אחר כך קיבל את פרס [[ססיל ב. דה-מיל]] בטקס "גלובוס הזהב" על מפעל חיים.
ב"ימים של יין וורדים" (1962) עשה למון את אחד מתפקידיו הטובים ביותר. הוא גילם את ג'ו קליי, איש עסקים צעיר ו[[אלכוהוליסט]]. בסרט זה, למון אומר את המשפט הבלתי נשכח: ""My name is Joe C. and I am an alcoholic." שנים לאחר מכן הודה למון שהוא לא שיחק כשאמר את המשפט הזה. בניגוד לכוכבים הוליוודים אחרים כמו [[גרי קופר]] ו[[הנרי פונדה]], למון מעולם לא גילם בסרטיו גיבור אמריקאי. במהלך הקריירה העשירה שלו גילם מגוון רחב של דמויות פשוטות ואמיתיות, אנטי-גיבוריות במובהק.
| |||