הבדלים בין גרסאות בדף "הורטיוס"

נוספו 15 בתים ,  לפני שנתיים
מ
קו מפריד בטווח מספרים
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
מ (קו מפריד בטווח מספרים)
=== השירים \ האוֹדות (Carmina / Odae) ===
{{הפניה לערך מורחב|שירים (הורטיוס)}}
שלושת ספרי השירה הראשונים שפורסמו סביב שנת [[23 לפנה"ס]] הם שהביאו להורטיוס את תהילתו כמשורר. בספר הראשון הורטיוס מקדיש את שלושת השירים הראשונים למאיקנאס, ל[[אוגוסטוס]] ול[[ורגיליוס]].{{הערה|רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' עמ' 8 }} השירים הינםהם בעלי איזון – הורטיוס משתמש בחוש מידה ומאזן בין עצב ושמחה. השיר האחרון בספר השלישי הוא צוואתו, שבה חוזה הורטיוס לעצמו תהילת נצח.{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'', עמ' 30}} ספר השירים הרביעי: נכתב בין השנים 13-17 לפנה"ס. בתוכו מופיעים שירי אהבה, שירי-תהילה לאוגוסטוס, ושירי-תהילה לרגל ניצחונם של בניו המאומצים של אוגוסטוס: [[טיבריוס]] ו[[דרוסוס]], על ה[[ווינדליקים]]. ניצחון זה הרחיב את גבולות האימפריה הרומית עד לגדות נהר ה[[דנובה]].
 
=== האיגרות (Epistulae) ===
היהודים היו ככל הנראה קבוצה אתנית מפורסמת מספיק ברומא של אותה התקופה, כך שאפשר היה להתבדח עליה מתוך ביטחון שהקהל מכיר אותה כקבוצה מובחנת בפני עצמה. ייתכן ותהלוכת הניצחון של [[גאיוס סוסיוס]] בשנת 34 לפנה"ס, בה חגג את כיבוש ירושלים בשנת 37 לפנה"ס, היא זו שהעלתה את היהודים לתודעת הקהל הרומאי, בדיוק בתקופה שבה כתב ופרסם הורטיוס את ספר הסאטירות הראשון שלו. בספר זה, שיצא לאור כנראה בשנת 35 לפנה"ס או זמן קצר לאחר מכן, נמצאת ההתייחסות הראשונה אל יהודים ויהדות בספרות הקומית-הסאטירית. שלוש מתוך ארבע ההתייחסויות נמצאות בספר הסאטירות הראשון הזה, וכל אחת מהן חותמת את היצירה שבה היא מופיעה, בבחינת בדיחה אחרונה שאמור להיות לה רושם רב. מיקומן של הבדיחות הללו מלמד על כך שהורטיוס ייחס להן אפקטיביות רבה, והוא אף בחר לסיים 3 מתוך 10 הסאטירות שבספר הראשון בהתייחסות אל יהודים.{{הערה|[[דבורה גילולה]], '''הלצות על יהודים בספרות הרומית''' (מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כרך תשמ"ו), א. הורטיוס, עמ' 8.}}
 
בספר הסאטירות הראשון, בסוף הסאטירה הרביעית, מציין הורטיוס את חולשתו לכתיבת סאטירות ומזהיר את יריבו שאם לא יסכים לקבלה, "יגיע להק גדול של כותבי שירה" להיות לו לעזר: "ואותך אז נכריח, כמו שעושים היהודים, לצעוד ולחבור לקהלנו".{{הערה|[http://www.gutenberg.org/files/14020/14020-h/14020-h.htm#THE_FIRST_BOOK_OF_THE_SATIRES_OF_HORACE Horace, '''Sermons'''], I, 4: 139-143; הוראטיוס '''הסטירות''', סטירה א 4, שורות 143-140140–143, עמ' 70. תרגמה מרומית: רחל בירנבאום.}} לדעת חוקרים רבים, השורה האחרונה מתייחסת לפעילות מיסיונרית יהודית נמרצת ברומא.{{הערה|[[פטר שפר]], '''יודופוביה''', פרק 6 גיור, הורטיוס, עמ' 161-160.}}
בסאטירה החמישית הוא מלגלג על תמימות האמונה היהודית, שכבר הפכה ידועה,{{הערה|שם=שטרן 321}} כשהוא מצהיר: "לזאת יאמין נא אַפֶּלָא היהודי, לא אני".{{הערה|[http://www.gutenberg.org/files/14020/14020-h/14020-h.htm#THE_FIRST_BOOK_OF_THE_SATIRES_OF_HORACE Horace, '''Sermons'''], I, 5: 96-104; הוראטיוס '''הסטירות''', סטירה א 5, שורות 101-100100–101, עמ' 82. תרגמה מרומית: רחל בירנבאום.}}
 
בסאטירה התשיעית מראה הורטיוס ידיעה על [[ברית מילה|ברית המילה]] וה[[שבת]]. בעודו עסוק בשיחה עם אדם טרחן ופטפטן, הוא פוגש בחברו המשורר [[אריסטיוס פוסקוס]] {{אנ|Aristius Fuscus}} ומנסה לרמוז לו שיציל אותו, אך ללא הועיל, החבר משים עצמו כלא מבין: "בשחוק בן בליעל הוא מתעלם". הורטיוס רותח מזעם אך מנסה שוב: "הן רצונך לשוחח עמי ביחידות, כך אמרת". החבר הבדחן משיב לו כי כך אמנם בכוונתו לעשות, אך במועד אחר: "כי היום השבת השלושים. הרצית שנזלזל ברגשות יהודים נימולים?'".{{הערה|[http://www.gutenberg.org/files/14020/14020-h/14020-h.htm#THE_FIRST_BOOK_OF_THE_SATIRES_OF_HORACE Horace, '''Sermons'''], I, 9: 60-78; הוראטיוס '''הסטירות''', סטירה א 9, שורות 78-6060–78, עמ' 111-110110–111. תרגמה מרומית: רחל בירנבאום.}}
החבר המשורר בסיפור של הורטיוס הצהיר שמאחר שזה יום שבת, הוא לא יכול להעליב את היהודים בשיחה על עסקים.{{הערה|שם=שטרן 325-326325–326|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I: XLV. Horace, p. 325-326}}
אולם אין בסיפור הזה נימה שלילית. היהודים מתאפיינים בשמירת שבת ובמילה והחבר פשוט מנצל את העובדה הזו.{{הערה|[[פטר שפר]], '''יודופוביה''', פרק 4 שבת, עמ' 126.}}
ההסבר הנפוץ ל"יום השלושים" הוא שמדובר באזכור לחג היהודי של [[מולד הירח]] ב[[ראש חודש]]. על פי הסבר אחר מדובר על השבת ה-30 מתחילת השנה.{{הערה|שם=שטרן 325-326325–326}} אולם ייתכן גם שלא היה חג יהודי כזה והחבר הבדחן המציא אותו באותו הרגע כדי להראות את "אדיקותו" ו"בקיאותו" ברזי הדת שאינו רוצה להעליבה.{{הערה|דבורה גילולה, '''הלצות על יהודים בספרות הרומית''' ([[מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי]], כרך תשמ"ו), א. הורטיוס, עמ' 14.}}
 
בחיבורו "האיגרות", דן הורטיוס בצורותיו השונות של העושר - בכך שישנם כאלה שאין בעיניהם שום חשיבות למה שאחרים מעריכים מאד, ומזכיר את "עושר [[תמר מצוי|תמרי]] חורש [[הורדוס]] הרוחיים".{{הערה|[http://www.gutenberg.org/files/14020/14020-h/14020-h.htm#THE_SECOND_BOOK_OF_THE_EPISTLES_OF_HORACE Horace, '''Epistulae''', II], 2 :183-189; הוראטיוס, '''האיגרות''', איגרת ב 2, טור 184, עמ' 190. תרגמה מרומית: רחל בירנבאום.}}
* '''הוראטיוס הסטירות''', תרגמה מרומית והוסיפה מבוא, הערות ומפתחות רחל בירנבאום, [[מוסד ביאליק]], תשע"ב.
* ''' על אמנות הפיוט'''. תרגום, הערות ומבוא: [[יורם ברונובסקי]]. הוצאת [[ספרית פועלים]] ו[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1983. 53 עמ'.
* '''האיגרת אל הפיסונים''' (על אמנות הפיוט). תרגם: [[נתן שפיגל]]. בתוך: נתן שפיגל. הוראטיוס - האיש ויצירתו. ירושלים, [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס|מאגנס]], תשמ"ד. עמ' 179-209179–209.
* '''מבחר מאמרות מיצירותיו של הוראטיוס'''. שם, עמ' 210-224210–224.
* '''אמנות הפיוט''', תרגום הערות ומבוא: [[דבורה גילולה]]. הוצאת מאגנס. 2004.
* '''השירים (האודות)'''. תרגמה מרומית והוסיפה מבואות, הערות ומפתחות רחל בירנבאום. ירושלים, [[מוסד ביאליק]], תשנ"ח-1998. 535 עמ'.
* הורטיוס, האודות, [http://benyehuda.org/letteris/ugav_047.html ספר 3, שיר 30] בתרגום [[מאיר הלוי לטריס]].
* {{הארץ|[[אהוביה כהנא]]|הוראטיוס, לגמרי בן זמננו|1.2541116|19 בינואר 2015}} (ביקורת על התרגום לעברית של "האיגרות").
* {{קישור כללי|כותרת=מבחר שירים|כתובת=http://www.shimonbouzaglo.co.il/node/67}} של הורטיוס, מתוך האתר של [[שמעון בוזגלו]].
 
== הערות שוליים ==