הבדלים בין גרסאות בדף "יובנאליס"

נוספו 49 בתים ,  לפני שנתיים
מ
קו מפריד בטווח מספרים
(קישורים עודפים)
מ (קו מפריד בטווח מספרים)
מעט מאד ידוע על חייו של יובנאליס. אפילו אמיתות שמו המלא, דקימוס יוניוס יובנאליס, מוטלת בספק.{{הערה|Susanna Morton Braund, edit., Juvenal and Persius (Harvard University Press, 2004), 18; Peter Green, Juvenal: The Sixteen Satires (Penguin Books, 1967), 9.}} נעשו ניסיונות, הן בתקופות עבר והן בזמנים מודרניים (על ידי היסטוריונים כגון [[גילברט הייט]] {{אנ|Gilbert Highet}} ופיטר גרין) להרכיב ביוגרפיה על חייו של יובנאליס אך רובם ציירו תמונה משובשת או חלקית.{{הערה|Ulrich Knoche, Roman Satire (Indiana University Press, 1975), 143.}}
 
ישנם מספר סוגי מקורות אשר יכולים להאיר על חייו של יובנאליס, מאפשרים לנו לבנות מסגרת זמן שבה הוא פעל ולדלות פרטים אפשריים על חייוראשית המוקדמיםחייו, על מוצאו, על פועלו ומותוועל מותו:
==כתביו של יובנאליס==
המידע שניתן לחלץ מכתביו של יובנאליס על חייו הוא מועט מאחר שיובנאליס ממעיט לדבר על עצמו וממעיט בפרטים לגבי חייו האישיים; הוא אינו מספר היכן למד, איזו קריירה הוא בחר אחרי שהוא סיים את לימודיו, היכן חי, האם היה נשוי, האם היה עשיר או עני.{{הערה| Gilbert Highet, Juvenal the Satirist: A Study (Oxford University Press, 1954), 5; Knoche, Roman Satire, 143.}}
על פי הביוגרפיות המסורתיות מקום לידתו של יובנאליס היה ב[[עיר]] [[אקווינום]] {{אנ|Aquino, Italy}} שבלטיום (כיום מחוז [[לאציו]] שב[[איטליה]]). מן המקורות הללו ניתן להסיק שיובנאליס היה אזרח רומי חופשי, בנו (או בנו החורג) של עבד משוחרר שהתעשר, אשר עסק למחייתו בתור רטוריקן או [[עורך דין]].{{הערה| Duff, A Literary History of Rome in the Silver Age, 478; Highet, Juvenal the Satirist, 5; Green, Juvenal, 10.}} ישנם אזכורים אודות אימו ואחותו, שתיהן נשאו את השם ספטומוליה, ואח חורג בשם פוסקיוס, אך אלו הן בדיות גמורות.{{הערה| Knoche, Roman Satire, 144; Duff, A Literary History of Rome in the Silver Age, 479. }}
 
על פי המסורות, את הסאטירות הראשונות שיובנאליס חיבר הוא לא חיבר לשם הפרסום, אלא לשם ביקורת על השחקן-הפנטומימאי [[פאריס (שחקן)|פאריס]] {{אנ|Paris (actor under Domitian)}}, אשר היה חביב על הקיסר דומיטיאנוס, שהוצא להורג בשנת 83 לספירה באשמת חלוקת תפקידי קצונה בכירים תמורות הטבות אישיות (למרותאף על פי שבפועל הוא כנראה הוצא להורג בחשד שהיה המאהב של הקיסרית). לאחר שכתביו זכו בפרסום, יובנאליס הכניס לתוך הסאטירות את הטורים (סאטירה 7, 90-92) הדנים בפאריס, מעשה אשר גרם לקיסר דומיטיאנוס להעניש אותו על כך.{{הערה| Kirk Freudenburg, Satires of Rome: Threatening poses from Lucilius to Juvenal (Cambridge University Press, 2001), 235; Duff, A Literary History of Rome in the Silver Age, 477-479; Coffey, Roman Satire, 121; Knoche, Roman Satire, 144; Green, Juvenal, 10, 18-19; Courtney, A Commentary on the Satires of Juvenal, 6-8.}} כתוצאה, יובנאליס הוצא מרומא ומונה למפקד במקום נידח במצרים, מינוי שהיה בעצם הגליה פוליטית. בפועל, יותר סביר להניח שיובנאליס הוגלה כחלק מהמגמה של הטרור של דומיטיאנוס (96-93 לספירה).{{הערה|Green, Juvenal, 19.}} במצרים הוא מת כתוצאה מ"גועל", "רוגז" ו"צער".{{הערה|Freudenburg, Satires of Rome, 238; Green, Juvenal, 10-11.}}
 
כאמור, יש פקפוק לגבי אמינותם של המקורות הביוגרפיות הללו: הסבירות שקיסר ישלח אדם מבוגר לשמש כנציב צבאי בגבולות האימפריה או שיובנאליס יתקיף את הקיסר וחצרו בצורה ישירה ובוטה שכזו הייתה נמוכה מאוד. ההשערה המקובלת היא שסיפור ההגליה הוא תוצר של בדותות מאוחרות שנועדו לספק פרטים על משורר אלמוני, להסביר את המרירות והזעם המחלחלים ביצירותיו ולהפיח עניין מחודש בו.{{הערה|בירנבאום, יובנאליס, 11; ;Coffey, Roman Satire,121-122 Courtney, A Commentary on the Satires of Juvenal, 7-11.}}
 
===הפניות ממסמכים או מסופרים אחרים===
גם מעדויות חיצוניות קשה לדלות מידע מדויק על יובנאליס, מאחר שהמקורות לוקים בחסר או מסולפים.
 
יובנאליס מוזכר ב[[אפיגרמה|אפיגרמות]] (אשר נכתבו בשנים 92, 101-2 לספירה) של המשורר הרומי [[מרטיאליס]] אשר היה בן דורו וחברו אשר עזב את רומא לטובת [[ספרד]] בשנת 98. הכרות זו יצרה את הסבירות שיובנאליס היה ממוצא ספרדי בעצמו.{{הערה| Green, Juvenal, 15-16.}}
 
===השחזור של גילברט הייט===
על פי הייט, יובנאליס נולד בשנת 60 לספירה, בזמן שלטונו של נרו. הוא הגיע במקור מאקווינום, ממשפחה עשירה, לכן לא נאלץ לעבוד למחייתו. בגיל 16, לאחר סיום לימודיו, הוא הצטרף לצבא כקצין זוטר. לאחר סיום השירות הוא חזר לאקווינום והתנסה בממשלה המקומית. הוא נבחר כראש העיר (או אחד מתוך שני ראשי עיר, מאחר שברומא נמנעו מריכוזיות של סמכויות בידי אדם אחד ולכן שני אנשים חלקו את אותה המשרה) והפך לכוהן של וספסיאנוס. כדי להראות כבוד לתושבי העיר, יובנאליס חנך מקדש לאלה קרס. לאחר שהוא סיים את תפקידיו באקווינום, יובנאליס עזב לרומא, שם ביקש להפוך לפקיד ממשלתי. הוא לא קיבל מינוי, מסיבות לא ידועות. בזמן שהוא חיכה ברומא לקידום או לראיון עבודה הוא ראה שמשוררים וכותבים רבים פקדו את ארמון הקיסר. מאחר שהוא כתב כתחביב, יובנאליס כתב חיבורים כדי לנסות לתפוס את תשומת הלב או להתחבב על הקיסר דומיטיאנוס. התוכנית הזו נכשלה והשורות שיובנאליס כתב, שבהן הוא העביר ביקורת על השחיתות בממשלה, נתפסו על ידי הקיסר כבגידה ועל כך הוא הוגלה ורכושו הופקע על ידי הממשל. אשתו (סביר להניח שהוא היה נשוי דאז לאזרחית רומית) התגרשה ממנו כתוצאה מכך. הוא נשלח למצרים, כדי לחיות שם כחייל מוצב בנמל [[אסואן]].{{הערה|כך על פי Highet}} זו הייתה הנקודה השפלה ביותר בחייו, מה שמשתקף היטב בסאטירות שלו מאחר שההגלייה הזו הייתה גרועה יותר עבורו מתא הכלא. לאחר שדימיטיאנוס נרצח, כל אלו אשר הוא הגלה או אסר שוחררו והורשו לחזור לרומא, בהם יובנאליס. למרותאף על פי שיובנאליס קיבל את האזרחות שלו בחזרה, הקריירה הפוליטית שאליה הוא שאף נגמרה מאחר שהיה מבוגר מדי (כבר בשנות ה-30 לחייו) ומיואש מדי. מאחר שלא היה לו מקצוע, הוא נאלץ לנדוד בין בתים של משפחות עשירות כדי לקבל כסף או ארוחות על מנת להתקיים. בתקופה זו יובנאליס פגש כותבים אחרים והחליט לכתוב סאטירה על רומא, על סטיותיה, פשעיה והפקרויותיה הרבות.{{הערה| Gilbert Highet, Poets in a Landscape (Pelican Books, 1959), 193-207.}}
 
===השחזור של פיטר גרין===
סביר להניח שיובנאליס נולד בשנת 55 לספירה, היה בנו של איש חופשי ספרדי שהתיישב באקווינום והיה נחוש בדעתו שבנו יפתח קריירה מצליחה בשירות הציבורי הקיסרי. ייתכן ובשנת 78 יובנאליס קיבל העלאה בדרגה וקיבל את הפיקוד על חיילות העזר שהוצבו בדלמטיה ושירת בבריטניה תחת [[גנאיוס יוליוס אגריקולה]] {{אנ|Gnaeus Julius Agricola}}. בשנת 80 הוא שב לאקווינום וקיבל את משרת ראש עיר משותף (Joint Mayor) כאות כבוד מתושבי העיר אשר גם הקדישו לו מזבח לכבוד האלה קרס. לאחר מכן יובנאליס המשיך לטפס בסולם הקריירה, כשהוא הפך לכוהן של וספאסיאן. אבל לאחר מות טיטוס בשנת 81, דומיטיאנוס עלה לשלטון ועל פי גרין קידומו של יובנאליס לפתע נבלם. במשך עשר שנים יובנאליס בילה בנסיעות בין עיר הבירה ומקום מגוריו, בנה בסיס כוח ויצר קשרים באליטה הרומית, כל זאת בזמן שהוא ניסה את ידו בכתיבת סאטירות כדי להקל על רגשותיו. הוא הכיר את מאטרליוס, ספרדי נוסף, אשר השפיע עליו ועל כתיבתו. לא היו עדויות לכך שיובנאליס היה נשוי או אב לילדים.
 
בשנת 93, הוא גורש למצרים תוך איבוד זכויות האזרח וזכויות הרכוש. לאחר ההתנקשות בקיסר דומיטיאנוס, יובנאליס נקרא לחזור לרומא יחד עם שאר הגולים על ידי הקיסר [[נרווה]]. ברומא הוא נאלץ לחזר אחר פטרונים עשירים ולהתקיים בדוחק, מה שסיפק את החומר לשלושת ספרי הסאטירות הראשונות שלו. לאחר שהקיסר אדריאנוס עלה לשלטון, מצבו של יובנאליס השתפר וזה ניכר בעבודותיו, למשל כשהוא כתב על החווה שלו בטיבולי וביתו ברומא, שבו הוא יכליכול היה לארח חברים לארוחה צנועה. ייתכן והשיפור במצבו נבע תודות לקיסר אדריאנוס, אשר היה פטרון אומנות וייתכן שהעניק לו פנסיה או אחוזה קטנה. השיפור במצבו של יובנאליס מוביל לכך שהוא נטש את סגנונו העוקצני והתמתן בסאטירות האחרונות שהוא פרסם. הוא כנראה שרד את אדריאנוס בכמה שנים ומת כשהוא משאיר אחריו מעט חברים ומעט מוניטין, בערך בשנת 140 לספירה.{{הערה| Green, Juvenal, 21-22.}}
 
==סגנון הכתיבה==
 
== היהודים אצל יובנאליס ==
נראה שמבין סופרי רומא, מלבד ההיסטוריון [[טקיטוס]] היה יובנאליס בעל הידיעות הרבות והמסולפות ביותר על היהדות, ובדומה לטקיטוס, דעתו עליה שלילית.{{הערה|שם=בירנבאום 298-297297–298}} ליובנאליס דעות קדומות על הזרים ברומא והוא אינו מוכן להשלים עם זרימת המהגרים אליה. אלא שהוא אינו חש סלידה כלפי המהגרים מספרד, גאליה או אפריקה, מאחר שהם עברו תהליך של רומניזציה ולא השפיעו על הרומאים מבחינה תרבותית. ה[[קסנופוביה]] של יובנאליס מופנית כלפי תושבי הפרובינקיות המזרחיות, והיהודים ביניהם.{{הערה|רחל בירנבאום, '''יובנאליס: הסטירות''', מבוא, עמ' 23.}}
יובנאליס מציג את היהודים כקבצנים, מגידי עתידות ובעלי אמונות טפלות.
 
אחרי [[חורבן בית שני]] בשנת 70 לספירה, גדל מאד מספר היהודים ברומא, שסחרו כנראה באזור [[פורטה קאפנה]], אחד השערים העיקריים בחומת סרביוס, שממנו יצאה [[ויה אפיה]], ומאחר שהיה המקום שבו הועמסו ונפרקו סחורות - היה בו שוק גדול ונמשכו אליו סוחרים, רוכלים ומקבצי נדבות. בסאטירה ג כותב יובנאליס על הפיכתה של רומא לעיר של זרים הדוחקים את תרבותה של רומא ואת רגלי הרומאים עצמם,{{הערה|שם=הלצות על יהודים 28-2727–28|[[דבורה גילולה]], '''הלצות על יהודים בספרות הרומית''' ([[מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי]], כרך תשמ"ו), ח. יובנאליס, עמ' 28-27.}} ובפרט על מצבו של אזור פורטה קאפנה: {{ציטוטון|אפס עתה מֻשׂכָּרים המקדש, עין הקֹדֶש, החֹרֶש ליהודים, שכל רכושם הוא הסל והשחת}}.{{הערה|רחל בירנבאום, '''יובנאליס: הסטירות''', סטירה ג, טורים 14-1313–14, עמ' 70-6969–70, הערה 4; [http://www.tertullian.org/fathers/juvenal_satires_03.htm יובנאליס, סטירה 3] {{אנגלית}}}} השטח הפתוח נחכר ליהודים, שגירשו את ה[[מוזות]] מהיער ותפסו את מקומן תחת העצים, מאחר שאין להם כסף לשלם שכר דירה בבניין מגורים. "הסל" הוא כנראה סל מרופד בקש ששמר על חום האוכל בשבת.{{הערה|שם=הלצות על יהודים 28-2727–28}} יובנאליס משליך מפשיטת היד של היהודים אל פשיטת היד של החורש והעצים שצריכים לשלם "דמי שכירות".
באותה סאטירה מתאר יובנאליס הקדמה מילולית לתגרת רחוב אליה נקלע אומבריקיוס העני עם בריון שיכור, שמטיח בו שאלות והערות פוגעות ומתגרות המתייחסות לעוניו, ובהן גם העלבון שאומבריקיוס הוא יהודי שמקבץ נדבות על יד אחד מבתי הכנסת של רומא: "מאין תבוא? אצל מי התנפחת משעועית ומיין חמוץ?... דבר או אכך בבעיטה ברב כח! איפה תפשוט יד? באיזה בית כנסת אשאל אודותיך?".{{הערה|רחל בירנבאום, '''יובנאליס: הסטירות''', סטירה ג, טורים 296-290290–296, עמ' 90.}}
בסאטירה ח, מזכיר יובנאליס את "שער אֱדוֹם". המשוררים הלטיניים החליפו לעיתים קרובות את יהודה באדום. ייתכן שמדובר בכינוי גנאי ל[[פורטה קאפנה]] - השער שבקרבתו חייתה אוכלוסייה יהודית.{{הערה|רחל בירנבאום, '''יובנאליס: הסטירות''', סטירה ח, טור 57, עמ' 200.}}
 
בסאטירה ו, תוקף יובנאליס את האמונות הטפלות שנשי רומא מתמכרות להן. בין מגוון [[איצטגנינות|איצטגנינים]] בהם נועצת המאטרונה הרומית, מספר יובנאליס גם על מגדת עתידות יהודיה: {{ציטוטון|עת יסתלק, תבוא ישישה יהודית מרטטת; סל וחציר עזבה לקבץ נדבותיה בלחש. היא פרשנית משפטי עיר שלם, גם כֹהנת גדולה היא של האילן ונביאה אמונה של מרום השָמַיִם. לה משלמים גם־כן, אולם פחות; הן כל פשר של החלום שתרצה יהודים ימכרוהו בקֹמֶץ}}.{{הערה|רחל בירנבאום, '''יובנאליס: הסטירות''', סטירה ו, טורים 547-542542–547, עמ' 159.}} יובנאליס מזכיר כאן את אותם מאפיינים שהזכיר קודם לכן לגבי היהודים: סל וחציר, קיבוץ נדבות והעץ. את האמונה במרום השמיים הוא מזכיר שוב בסאטירה יד.
בסאטירה זו, יובנאליס מותח ביקורת על חוסר המוסר ברומא, במיוחד בכל הנוגע לחינוך הלקוי שמעבירים האבות לבניהם, שאף עולים עליהם בהתמכרות למגרעות שלמדו מהם. כדוגמה להשפעה השלילית של מגרעות ההורים, מביא יובנאליס את "אופנת" ההתייהדות שסחפה רבים מבני רומא, אשר גרמה לרומאים לבוז לחוקיהם שלהם ולהעדיף את חוקי היהודים על אף ה[[מיזנתרופיה]] המיוחסת להם:
:{{ציטוטון|יש שנולדו להורה, שיָרָא [[שבת]], והללו מתפללים לעבים ולאלוהות השָמַיִם; בשר החזיר שממנו האב התנזר, לא נבדל כלל, כך הם סבורים, מבשרו של אדם; בַּמועד גם יסירו את עָרלתם; לבוז לחֻקיה של רומא הסכינו, ו[[משפט עברי|משפטם העברי]] יִירְאו, ישמרו וישננו - כל שצִוָם [[משה]] במגִלת ספרו הנסתרת: לא להראות את הדרך אלא לשלוּמי אותו קֹדש, לא להוליך בלתי נִִמולים לבאר שבִִּקשוּה. הן האשם הוא האב, שהפך עצל בהגיע כל יום שביעי, ורחק משגרת החיים אשר חי בה}}.{{הערה|שם=בירנבאום 298-297297–298|רחל בירנבאום, '''יובנאליס: הסטירות''', סטירה יד, טורים 106-9696–106, עמ' 298-297; [http://www.tertullian.org/fathers/juvenal_satires_14.htm יובנאליס, סטירה 14] {{אנגלית}}}}
האב אהד את היהדות, אך לא עבר גיור מלא, אלא רק שמר את השבת ונמנע מאכילת בשר חזיר, בזמן שבנו הרחיק לכת: הוא עבר ברית מילה ונשבע לחוקי הכת המתבדלת שחבריה אינם עוזרים למי שאינו יהודי.
בהתייחסו זו לתופעת הגרים, הבחין יובנאליס בין שתי דרגות של היות אדם יהודי, כאשר הוא רואה רק באלה ש"בַּמועד גם יסירו את ערלתם" כמי שיהפכו ליהודים מן המניין: הם יחלו "לבוז לחוקיה של רומא" וכיהודים אמיתיים יהפכו למיזנתרופים.{{הערה|[[פטר שפר]], '''יודופוביה''', פרק 3, עמ' 119-118.}} יובנאליס מאשים רק את היהודים, ולא אף קבוצה אתנית אחרת, בהמרת אנשים לדתם.{{הערה|פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 11 רומא, יובנאליס, עמ' 269.}} סאטירה יד מתוארכת סביב שנת 128 לספירה, ומאחר שבדבריו של יובנאליס על המילה והגיור אין כל רמז על כך שמדובר בפעולות בלתי חוקיות, מוערכת שנה זו כמועד האפשרי המוקדם ביותר לאיסור של הקיסר [[אדריאנוס]] על המילה.{{הערה|פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 153.}}
 
בסאטירה א, יובנאליס מזכיר "פסלים של טריומפים" ובהם גם פסל, עם כתובת על פועלו, שזכה לו "פקיד-מס ממצרים", ככל הנראה רמז לנציב הרומי במצרים, היהודי המומר [[טיבריוס יוליוס אלכסנדר]].{{הערה|רחל בירנבאום, '''יובנאליס: הסטירות''', סטירה א, טורים 131-127127–131, עמ' 47, הערות 35-34.}}
 
בסאטירה ו, יובנאליס מציין יהלום ידוע שהתייקר בשל העובדה שענדה אותו הנסיכה היהודיה [[ברניקי]], תוך שהוא מזכיר את השמועה שנפוצה על [[גילוי עריות]] בינה ובין אחיה [[אגריפס השני]]. הוא מזכיר את השמועה (הנזכרת רק אצל [[יוסף בן מתתיהו]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 20, פרק ז', פסקה ג', סעיפים 145-146.}}) באופן עוין לברניקי כיהודיה, כאשר הוא מכנה את אגריפס "הברברי" ואת ברניקי "אחותו־[[פילגש]]ו", בארץ {{ציטוטון|שם בְּשבָּת של שנת שבתון בלי מנעל הוא המלך, וחזירים מגיעים לרֹב זֹקֶן בחסד מקדם}}.{{הערה|רחל בירנבאום, '''יובנאליס: הסטירות''', סטירה ו, טורים 160-157157–160, עמ' 134; [http://www.tertullian.org/fathers/juvenal_satires_06.htm יובנאליס, סטירה 6] {{אנגלית}}}}
ייתכן שאזכור השבת בה המלכים יחפים כוונתו למנהג העלייה ל[[הר הבית]] ללא מנעלים,{{הערה|{{משנה|ברכות|ט|ה}}.}} מנהג שגם מלכים היו חייבים בו, וייתכן גם שיובנאליס בלבל את השבת עם [[יום הכיפורים]], שאסורה בו נעילת סנדלים.{{הערה|{{משנה|יומא|ח|א}}.}}{{הערה|דבורה גילולה, '''הלצות על יהודים בספרות הרומית''' (מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כרך תשמ"ו), ח. יובנאליס, עמ' 32-31.}}
השבתות היחפות והרחמים על חזירים נועדו להלעיג את המנהגים היהודיים, לעג המתעצם על ידי כריכת המנהגים הללו עם זוג מגלי העריות, ובכך להציג את הסתירה בין דקדוקי הפולחן הקפדניים של היהודים לבין חוסר הקפדנות שלהם בדבר בסיסי וחשוב באמת - העבירה החמורה של גילוי עריות.{{הערה|פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 3, עמ' 117.}} המילים "עתיקת יומין" ו"אריכות ימים" מצטרפות לתאוריה של דת עתיקה המטיפה לרחמים אך מידת הרחמים כלפי מי? הסיום הוא מפתיע ובלתי צפוי, אי ההתאמה שבו מעמיקה את תחושת הלעג והגיחוך של הקורא "מידת רחמים... לחזירים".{{הערה|דבורה גילולה, '''הלצות על יהודים בספרות הרומית''' (מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כרך תשמ"ו), ח. יובנאליס, עמ' 32.}}
 
==השפעתו של יובנאליס==
בחייו, יובנאליס לא זכה להכרה ופופולריות. גם לאחר מותו, אין הוא זוכה לאזכור ספרותי כלשהו, אף לא אצל מבקרי הספרות והמדקדקים. באופן פרדוקסלי – שהרי יובנאליס בז לדתות המזרח – דווקא [[אבות הכנסייה]] הקדומים ב[[המאה הרביעית לספירה|מאה הרביעית לספירה]], כגון [[לקטנטיוס]] {{אנ|Lactantius}}, [[הירונימוס]] ו[[אוגוסטינוס]]. המשוררים הנוצרים קלאודיאנוס {{אנ|Claudianus Mamertus}} {{הבהרה|האם אכן מדובר בתאולוג קלאודיאנוס ממרטוס ולא במשורר קלאודיוס קלאודיאנוס?}}, [[אוסוניוס]] ו[[פרודנטיוס]] {{אנ|Prudentius}} מאמצים ומחקים את מגנון מימרותיו הקולעות. [[סרוויוס]] {{אנ|Maurus Servius Honoratus}}, מבקר הספרות הנודע (סביב 400 לספירה), מזכיר את יובנאליס שבעים פעם. מחברים נוצריים אלה נמשכו לאופיים המורליסטי של הסאטירות למפגן הבוז המרשים. דרכם הפופולריות של יובנאליס צברה תאוצה שלא דעכה בימי הביניים: בספריה של [[קרל הגדול]] שהוקמה במאה התשיעית היו כתבי יד רבים של הסאטירות של יובנאליס ופרסיוס בכרך אחד. בסוף ימי הביניים ובתחילת תקופת ה[[רנסאנס]] מרבים להזכירו ולצטטו, כגון [[ג'פרי צ'וסר]] ו[[ארסמוס מרוטרדם]] ומתקופת הרנסאנס ואילך זוכים כתביו לתפוצה רבה לא רק ב[[איטליה]] בזכות [[פרנצ'סקו פטרארקה]] ו[[ג'ובאני בוקאצ'ו]], אלא באירופה כולה: לא היה מנזר שלא היה בו עותק אחד לפחות של הסאטירות של יובנאליס מלווה בפרושים ו[[גלוסרי]]ם {{אנ|Glossary}}.
 
כתבי יובנאליס שימשו כמקורות השראה למשוררים אנגליים במאות ה-16 וה-17 כגון [[ג'ון דאן]] ולדרמטורגים כגון [[בן ג'ונסון (מחזאי)|בן ג'ונסון]], [[מולייר]] ו[[פייר קורניי]].