כרמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 62:
 
גם הקהילה המוזיקלית ביקרה את ביזה על שהלך בעקבות [[ריכרד וגנר|וגנר]] ושם דגש רב יותר על התזמורת מאשר על הזמרים. לדוגמה, "שיר הצוענים" (מספר 12) נשען על תמיכה מלודית וקצבית רבה של התזמורת ואינו ניתן לביצוע בלעדיה; זאת ועוד, אם [[מנצח]] התזמורת איננו מקפיד די הצורך, "שיר הטוראדור" המפורסם מהמערכה השנייה יכול בקלות להיבלע בצלילי התזמורת, גם עם זמר בריטון חזק בתפקיד אסקמיו.
 
[[פרידריך ניטשה]], שניער את חוצנו מ[[ביירוית]], הציע בבדיחות הדעת, לראות במוזיקה של כרמן ניגוד ותרופה להשפעתן הרעילה של האופרות של [[ריכרד וגנר|וגנר]]. הוא הציג את הצליל התזמורתי הנקי של ביזה לעומת הצליל ה"ברוטאלי, האמנותי והתמים למראית עין" של וגנר וטען, כי המוזיקה של ביזה מצטיינת ב"עידון של גזע, לא של פרט." הוא שיבח אותה במילים אלה: "היא עשירה. היא מדוייקת. היא בנויה, מאורגנת, מסתיימת." לא רק ניטשה התפעל מ"כרמן". [[יוהנס ברהמס|ברהמס]] הוקסם משילוב ההרמוניה והקונטרפנקט שבה. ביוני 1882 פנה בהתלבות של המו"ל שלו, [[פריץ זימרוק]] ההקשה לשלוח את ה[[פרטיטורה]] והסביר, בבדיחות-דעת מהולה ברצינות, שהיא אהובה עליו יותר מכל היצירות האחרות בקטלוג של זימרוק - דהיינו, כולל יצירותיו הוא.{{הערה|Alfred Einstein, "Music in the Romantic Era", נורטון ושות' ניו יורק, 1974, isbn 0 393 09733 עמ' 261-260}}
 
למרות כל הביקורות השליליות היו מי ששיבחו את האופרה על מקוריותה. המשורר [[תאודור דה בנוויל]], לדוגמה, שיבח את כותבי הלברית על שיצרו דמויות ריאליסטיות יותר משהיה מקובל באופרה קומיק.