רעידת האדמה בליסבון (1755) – הבדלי גרסאות

במזל רב יצאה המשפחה המלכותית ללא פגע. לאחר שהגיעו ל[[מיסה]] בבוקר האירוע, ביקשה אחת מבנות [[ז'וזה הראשון, מלך פורטוגל]] לנפוש הרחק מליסבון, וכבקשתה עזבו המלך ואנשי חצרו את העיר. לאחר האסון פיתח ז'וזה הראשון פחד משהייה בין [[קיר]]ות, ואנשי חצר המלך שוכנו בקומפלקס ענק של [[אוהל]]ים וביתנים בגבעות אז'ודה, בפרבריה של ליסבון. ה[[קלאוסטרופוביה]] של המלך לא דעכה, ורק יום לאחר מותו החלה בתו, [[מריה הראשונה]], בבניית [[ארמון אז'ודה]], באותו מקום בו עמד מחנה האוהלים. בנוסף למלך, שרד גם ראש הממשלה [[סבשטיאאו דה מלו]] את הרעידה. דווח כי לאחר הרעש אמר דה מלו "כעת? קברו את המתים והאכילו את החיים", ומיד החל בשיקום והבראת העיר. הוא שלח לעיר [[כבאי]]ם לכיבוי השריפות, והורה על פינוי אלפי הגופות טרם יופצו מחלות. בניגוד לנוהג המקובל ולרצונותיהם של נציגי הכנסייה, גופות רבות הועלו על [[דוברה|דוברות]] ונקברו בים. [[גרדום|גרדומים]] הוקמו במספר נקודות בליסבון כדי למנוע אנדרלמוסיה בעיר ההרוסה, ובעיקר במטרה למנוע מעשי [[ביזה]] ברחבי העיר. לפחות 34 אנשים הוצאו להורג. הצבא הפורטוגזי כיתר את העיר לשם עצירת אנשים שיוצאים מהעיר ויכולים לעזור בפינוי ההריסות.

 

 

הבניינים החדשים, שנבנו בסגנון פומבליני (סגנון הבנייה המיוחד של חידוש ליסבון), היו הראשונים בעולם שיועדו להיות חסינים מרעידות אדמה. דגמי [[עץ (חומר גלם)|עץ]] קטנים נבנו לשם בדיקת עמידות ברעידות אדמה מדומות, שנוצרו בצעדת חיילים. העיר התחתית החדשה של ליסבון, שידועה בשם "בָאִישָה פומבלינה" (Baixa Pombalina), היא אחד מהאזורים המפורסמים בעיר. גם בערים אחרות בפורטוגל, כמו וילה ריאל דה סנטו אנטוניו שב[[אלגרבה]], נבנו מבנים על פי העקרונות הפומבליניים.