יוחאי בן-נון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קודקוד צהוב (שיחה | תרומות) |
קודקוד צהוב (שיחה | תרומות) |
||
שורה 60:
עם סיום [[מלחמת העצמאות]], הפך בן-נון למפקד יחידת סירות הנפץ שהייתה מוצבת ביפו. בסוף שנת [[1949]], הוחלט לאחד את יחידת סירות הנפץ בפיקודו של בן-נון עם יחידת הצוללים בפיקודו של [[יוסף דרור]] (יוסלה) שפעלה אז ב[[שדות ים]]. ב-[[1 בינואר]] [[1950]] הוקמה היחידה המאוחדת, [[שייטת 13]]. בן-נון מונה למפקדה הראשון ואילו דרור מונה לסגנו. היחידה הועברה ל[[עתלית]] ונעשו מאמצים גדולים לגייס צעירים לשורותיה.
לאחר המלחמה, בשנת [[1949]], נשא בן-נון לאישה את שיה, בתו של [[יצחק בן יעקב]], ממייסדי [[דגניה א'|דגניה]], מראשוני הטייסים ביישוב העברי וממייסדי [[חברת אווירון]]. לזוג נולדו ארבע בנות: נועה, חמוטל, תמר ואפרת. בספטמבר [[1950]] נשלח בן-נון לתקופת לימודים ב[[ארצות הברית]].
===ב[[שייטת המשחתות]]=== בשנת [[1954]] סיים בן-נון בהצטיינות את לימודיו לתואר מהנדס וארכיטקט ימי ב[[המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס|מכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס]] (MIT). עם שובו לישראל מונה בן-נון לסגן מפקד [[אח"י מזנק (ק-32)]] ולאחר חודשים ספורים מונה למפקדה. בינואר [[1956]] נשלח בן-נון ל[[ליברפול]] שב[[בריטניה]] במטרה לקבל את הפיקוד על ה[[משחתת]] [[אח"י יפו]], שנרכשה יחד עם אחותה [[אח"י אילת]] ולהכשיר אותה לקראת הבאתה לישראל. לאחר גמר השיפוצים ואימוני ההיבנות בבריטניה, ב[[מלחמת סיני]] השתתף בן-נון בלכידת ה[[משחתת]] המצרית [[איברהים אל אוול]], שהפגיזה את חיפה. כמפקד אח"י יפו תקף בן-נון את המשחתת המצרית יחד עם אח"י אילת, תוך שהוא מנצל את העובדה שטווח התותחים הישראליים עלה על זה של המצרים וכתוצאה מכך הצליחו המשחתות הישראליות להימנע מפגיעת המצרים. לאחר קרב של כשעה וחצי נפגעה המשחתת המצרית וניסתה לסגת לכיוון [[ביירות]], אולם אח"י יפו חסמה את נתיב נסיגתה. במקביל הותקפו המצרים על ידי שני מטוסי [[אוראגן]] של [[חיל האוויר הישראלי]]. הדבר שבר את התנגדות המצרים, והם החלו לנטוש את ספינתם. אח"י אילת השתלטה על המשחתת המצרית בעוד שאח"י יפו עסקה באיסוף המלחים המצרים שנטשו את אונייתם. בפעולה נוספת במהלך מבצע סיני השתתפה אח"י יפו בהפגזת מוצבי [[הצבא המצרי]] ב[[רפיח]]{{הערה|יהודה הראל, [http://offerd.googlepages.com/20-bin-nun.pdf '''צל"ש עשרים שנות גבורה בישראל'''], הוצאת מוקד, עמ' 54-53}}.▼
▲'''ב[[הזירה הימית במלחמת סיני|מלחמת סיני]]''' השתתף בן-נון בלכידת ה[[משחתת]] המצרית [[איברהים אל אוול]], שהפגיזה את חיפה. כמפקד [[אח"י יפו (ק-42)]] תקף בן-נון את המשחתת המצרית יחד עם אח"י אילת, תוך שהוא מנצל את העובדה שטווח התותחים הישראליים עלה על זה של המצרים וכתוצאה מכך הצליחו המשחתות הישראליות להימנע מפגיעת המצרים. לאחר קרב של כשעה וחצי נפגעה המשחתת המצרית וניסתה לסגת לכיוון [[ביירות]], אולם אח"י יפו חסמה את נתיב נסיגתה. במקביל הותקפו המצרים על ידי שני מטוסי [[אוראגן]] של [[חיל האוויר הישראלי]]. הדבר שבר את התנגדות המצרים, והם החלו לנטוש את ספינתם. אח"י אילת השתלטה על המשחתת המצרית בעוד שאח"י יפו עסקה באיסוף המלחים המצרים שנטשו את אונייתם. בפעולה נוספת במהלך מבצע סיני השתתפה אח"י יפו בהפגזת מוצבי [[הצבא המצרי]] ב[[רפיח]]{{הערה|יהודה הראל, [http://offerd.googlepages.com/20-bin-nun.pdf '''צל"ש עשרים שנות גבורה בישראל'''], הוצאת מוקד, עמ' 54-53}}.
===[[שייטת 13]]===
באוקטובר [[1957]] מונה בן-נון למפקד [[שייטת 13]] בפעם השנייה, והמשיך בתפקיד זה עד למינויו למפקד חיל הים.
| |||