מלחמת האזרחים בלבנון – הבדלי גרסאות

 

תוך לחימה בין עדתית אינטנסיבית, כשהמארונים עמדו על סף תבוסה, קרא הנשיא לשעבר (הנוצרי) [[סולימאן פרנג'יה]] להתערבות סורית, בתואנה כי הלחימה מונעת את פתיחת נמל ביירות, דרכו סוריה ייבאה מוצרים רבים. במהלך חודש מאי ושלושת החודשים שלאחריו, החדירו הסורים כוחות רבים אל תוך לבנון ופתחו במלחמה, שלא בעוצמה מלאה, נגד המחנה הרדיקלי ובעיקר נגד פעולות אש"ף. ב-[[1 ביוני]] 1976 נכנס כוח סדיר סורי ללבנון בכוונה לשים קץ ללחימה ולכפות בכוח הזרוע את "הסדר הסורי" על הצדדים היריבים. הניסיון להטיל את הדיוויזיה המשוריינת 3 מתוגברת בכוחות נוספים ועוד כוחות מיוחדים למתקפת בזק משוריינת לעבר אזורי מפתח בלבנון נכשל משנבלמה התקדמותם באזור ההר. הכוח הסיר את המצור של אחמד ח'טיב מעל הכפרים הנוצריים. אבל נתקל בהתנגדות הפלסטינים והרדיקלים ובביקורת מבית ומחוץ (העולם הערבי, בפרט [[מצרים]] ו[[עיראק]]). נוכח זאת, אפשרו הסורים למחנה השמרני - שכוחו גדל בעקבות יצירת פיקוד משותף בשם "[[הכוחות הלבנוניים]]", שכלל למעשה את כל המיליציות הנוצריות, למעט אלו של היוונים-אורתודוקסיים - לתקוף מובלעות בתוך שטחם. מחנה הפליטים תל אל-זעתר שהיה תחת מצור במשך זמן רב, עוד מינואר 1976, הותקף על ידי המחנה השמרני, בראשות הפלגנות, נרצחו, ולדעת רבים נטבחו, כ-2,000 מתושביו הפלסטינים{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=Jean Shaoul and Chris Marsden|כותרת=The bitter legacy of Syria's Hafez al-Assad|כתובת=http://www.wsws.org/articles/2000/jun2000/assa-j16.shtml|תאריך=16 ביוני 2000|שפה=אנגלית}}}}. הפלסטינים הטילו את האחריות ל[[טבח תל אל-זעתר]] על הסורים.

 

ישראל החלה לסייע לכוחות המארוניים באימונים, חימוש וטנקים מחודש מאי{{הערה|1=Charles D. Smith, Palestine and the Arab Israeli Conflict, עמ' 354.}}. החל מחודש יוני, נוצרה רצועת כפרים מארוניים בגבול הדרומי עם ישראל שביקשו וקיבלו חסות מישראל. החסות הישראלית התבטאה בעיקר בסיוע הומניטרי ובהמשך גם בהיתרי עבודה בישראל לתושבי הדרום. כעבור זמן קצר נודע הגבול, הן בקרב הנוצרים בלבנון והן בישראל, בשם "[[הגדר הטובה]]". כמו כן, עזרה ישראל בארגון ובאימון [[צבא דרום לבנון|צבא נוצרי]] באזור דרום לבנון.