מטאו ריצ'י – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←מורשת: הערת שוליים |
מ ←מורשת: הערת שוליים |
||
שורה 113:
==מורשת==
עם מותו של ריצ'י הייתה בסין קהילה בת למעלה מ-2,000 נוצרים קתולים (לעומת כ-300 אלף ביפן, למשל), והיא הלכה וגדלה. בסוף תקופת שושלת מינג היו בסין כ-28,000 מתנצרים,{{הערה|ימין=כן|האנציקלופדיה העברית כרך כה, עמ" 876}} ונכון ל-2009 היא כוללת למעלה מ-13 מיליון מאמינים. ריצ'י השאיר רושם רב על הסינים ולאחר מותו הפך לפטרון של יצרני השעונים בסין.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=-gckDwAAQBAJ&pg=PT49&lpg=PT49&dq=patron++watchmakers+china+ricci&source=bl&ots=AV0QPwAQVy&sig=Ma_jCBkJdOlqX2Z6XXzZUP8ejNc&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjO2-DZ_e7bAhWLKVAKHT42DPsQ6AEIOTAG#v=onepage&q=patron%20%20watchmakers%20china%20ricci&f=false J.S. Cummins, ''The Travels and Controversies of Friar Domingo Navarrete'']}} דרכו הבלתי שגרתית, לשלב בין [[קונפוציוניזם]] לבין נצרות, הוכחה כהצלחה חלקית, אך גם זכתה לביקורות ולזלזול - הן מצד אינטלקטואלים סינים שהתווכחו עם האיש המוזר מהמערב, והן מצד מיסיונרים נוצריים אחרים (בעיקר פרנציסקנים) שלא אהבו את השיטות הישועיות. גם מיסיונרים מודרניים מתנגדים להתקפות של ריצ'י על נאו קופוציוניזם ועל הבודהיזם.{{הערה|[http://www.hsstudyc.org.hk/en/tripod_en/en_tripod_158_04.html The Missionary Method of Matteo Ricci]}}
עם זאת, במהלך כל המאה ה-17 ותחילת ה-18 התחולל ויכוח מר בין הישועים לבין המסדרים הנוצריים האחרים (בייחוד ה[[דומיניקנים]]) שכונה [[המחלוקת על הטקסים הסיניים]]. הוויכוח נסב סביב הפילוסופיה אותה התווה במקור האב [[אלסנדרו ואליניאנו]], לשילוב מסורות מקומיות (קונפוציאניזם, טאואיזם בסין, פולחן האבות ביפן, הברהמינים בהודו) בפולחן הנוצרי, כדרך המהירה ביותר לנצר תרבויות שלמות, פילוסופיה שמטאו ריצ'י יישם בהצלחה בסין. המסדרים הנוצרים האחרים טענו כי אלו סממנים של [[פגניות|עבודת אלילים]], וכי הם עומדים בסתירה מוחלטת לדת הקתולית הטהורה. הוויכוח הסתיים בניצחונם של הדומיניקנים כאשר ב-[[1715]] הכריז האפיפיור [[קלמנס האחד עשר]] (כיהן 1700–1721), ב[[בולה אפיפיורית|בולה]] "אקס אילה דיא" (Ex Illa Die – "החל מיום זה") כי הוא אוסר על הערצת [[קונפוציוס]] כחלק מהפולחן הנוצרי בסין. תגובת קיסר סין, [[קאנגשי|קָאנְגשִׂי]], להכרזה, הייתה להורות על גירוש כל המיסיונרים מסין, והוכיחה את צדקת דרכו של ריצ'י. למרות זאת גם האפיפיור [[בנדיקטוס הארבעה עשר]] (כיהן 1740–1758), שב ואישר ב-1742 את ההכרזה של קלמנס האחד עשר. ב-[[1773]] ביטל האפיפיור [[קלמנס הארבעה עשר]] את מסדר ה[[ישועים]] ובכך קיבע את ההחלטה למשך זמן רב. רק ב-1939 ביטל האפיפיור [[פיוס השנים עשר]] חלקית את ההחלטה המקורית של קלמנס האחד עשר, אם כי לא טיהר לגמרי את מעמדו של ריצ'י. דבר זה תוקן על ידי האפיפיור [[יוחנן העשרים ושלושה]] ב[[אנציקליקה]] "Princeps Pastorum", שבה הציע כי ריצ'י יהווה "מודל למיסיונרים".
| |||