התפרצות גמא – הבדלי גרסאות

השיטה הכי נפוצה לאיתור קרני גמא בחלל היא ע"יעל ידי [[גביש נצנץ|גבישי נצנץ.]] גבישים אלה הינם חומרים שפולטים אור לאחר שקרינת הגמא מייננת לתוכם אלקטרונים. זאת אומרת, הפוטון האנרגטי  שפוגע בגביש מעביר את האנרגיה שלו או חלקה ל[[אלקטרון]] שנמצא בחומר, בעיקר בגלל [[אפקט קומפטון]] ו[[בליעה פוטו-אלקטרית]]. הפוטו-אלקטרון נע בתוך החומר ומעביר את האנרגיה שלו לאטומים שפולטים גם הם אלקטרונים נוספים. לאחר מכן האלקטרונים מתחילים לנוע בחומר עד שהם פוגשים בעוד אטומים ומשחררים בהם אלקטרון. בגלל צפיפות ה[[גביש|קריסטל]], עוד ועוד אלקטרונים חופשיים פוגעים באלקטרונים אחרים, מעבירים אנרגיה ומשתחררים. כאשר האלקטרונים נתפסים שוב ע"יעל ידי אטומים בחומר הם פולטים אור, ע"פעל פי פליטת האור מחשבים את אנרגיית האלקטרון הפוגע.

לאחר זיהוי ההתפרצות מבוצע חיפוש של ההתפרצות על ידי טלסקופים אחרים שאורכי גל שונים. [[טלסקופ חלל|טלסקופים]] אלה יכולים לזהות את ההסחה לאדום של ההתפרצות שנקלטה, אם [[הסחה לאדום|ההסחה לאדום]] גדולה או שווה לאחד, הגל הוא ארוך ועל ידי כך ניתן לזהות את המרחק להתפרצות ואת ה[[גלקסיה]] ממנה ההתפרצות הגיעה.