|
הסימן הגרפי של דחיק, הוא נקודה באות הראשונה של המילה.
'''הזיהוי הגרפי''' של דגש הדחיק באותיות "'''טס שקץ נוזלים'''", הוא פשוט: אם מילה פותחת באות, מאותיות טס שקץ נוזלים, ויששיש בתוך האותבתוכה נקודה, מדובר בדגש דחיק.
'''לעומת זאת, זיהוי גרפי של דחיק באותיות בגד כפת''' '''אינו רלוונטי''', משום שנקודה באותיות בגד כפת בראש מילה, היא בדרך כלל, סימן גרפי לדגש קל (קשיין) ולאו דווקא לדחיק.
אם חלים שמונת התנאים ואין דְחִיק, מדובר ב'''יוצא מן הכלל מסוג הפוך'''{{הערה|ראו: [[s:ביאור:דחיק#יוצאים_מן_הכלל_הפוכים]] בקטע על '''יוצאים מן הכלל מהסוג ההפוך'''.}}.
לעיתים בעלי המסורה תיארו '''סוגים''' של יוצאים מן הכלל, דוגמת הדְחִיק שאחרי המילה מה, הכלל על מילים זעירות{{הערה|ראה להלן בפיסקה דגש דחיק של המילית "מה", וכן לעיל בפסקה זו בהערה בעניין המילית מה. את הדחיק שאחרי המילה זה, אפשר לראותו כתואם טכנית, את התנאים לתחולת הדחיק, לאור העובדה שאין הטעמה במילית זה, המוקפת למילה שלאחריה. מאידך, מהותית מדובר במילית בת הברה אחת מוטעמת, ואז טכנית לא חלים כללי הדחיק הדורשים היעדר הטעמה בהברה האחרונה של המילה הראשונה. לאור זאת, בעלי המסורה קראו לדחיק שלאחר המילית זה (וכן שלאחר המילית מה), דחיק של מילים זעירות, שיש להן דגש דחיק בין שמדובר במילה הראשונה שקדמה לדחיק (וזה '''ל'''ך האות, מה- '''נ'''דבר), ובין שמדובר במילית השנייה, שבה מופיע הדחיק (תכסה-'''ב'''ה, נכה-'''בו, אלכה-'''נ'''א).}}, או הכלל{{הערה|כללציון שמתאר תופעה יוצאת מן הכלל של כללי הזיהוי הנ"ל של הדחיק.}}העובדה, שלפיושלפיה, כשהמילה הראשונה מסתיימת בתנועת קמץ וכשהמילים מוקפות{{הערה|במילה המוקפת (המילה הראשונה), יבוא לעיתים טעם מטעמי המקרא, שהוא שווה ערך לגעיה ואין משמעות לכך שמסומן טעם ולא געיה. משמעות הגעיה (או הטעם) במילה המוקפת היא, בדרך כלל, סימון מיקום הטעמת המשנה): ההטעמה העיקרית תבוא לעולם במילה השנייה ופורמלית אין הטעמה במילה הראשונה (המוקפת), כי שתי המילים נחשבות למילה אחת לעניין ההטעמה. לכן, פורמלית יש הטעמה ראשית אחת בלבד, והיא באה לעולם במילה השנייה, אליה מוקפת המילה הראשונה. לעומת זאת, מבחינה '''מהותית''' הגעיה במילה הראשונה (המילה המוקפת) היא ההטעמה של מילה זו. בהתאם לכלל זה, לא תבוא הטעמה מהותית במילה הראשונה, רק אם מדובר במילית זעירה (למשל, '''וְזֶה־לְּךָ֣''' הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ (שמות ג, יב)). לדעת פרופ' דותן ("לבעיית הדחיק והאתי מרחיק" - ראה בקישורים חיצוניים), גם אם לא רשומה שום סוג של הטעמה במילה הראשונה (המוקפת), מהותית יש בה הטעמה. מיקום ההטעמה יהא בהתאם לכלל ההטעמות (על כלל ההטעמות ראה בהמשך בערך זה, בפיסקה על דחיק בהטעמת משנה.)}} יש לא מעט מקרים בהם לא מופיע דחיק{{הערה|ראה דוגמאות, בחצי השני של הפיסקה על יוצאים מן הכלל הפוכים, בקטע המדגים מקרים ספציפיים כאן: [[s:ביאור:דחיק#(2)._יוצאים_מן_הכלל_ספציפיים.]]}}, לעומת סיום בתנועת סגול, שלאחריה, יופיע תמיד{{הערה|למעט יוצא מן הכלל בודד בפסוק: לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֔נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה '''פֹ֛'''ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים (דברים ה, ג): המילה '''פֹ֛'''ה, פותחת באות פ' רפה, אף על פי שחלים כל כללי הדחיק המחייבים דגש חזק באות פ' הפותחת את המילה '''פֹ֛'''ה.}} דְחִיק{{הערה|בעל המנחת שי, בפסקה על הדחיק במאמרו על הבג"ד כפ"ת, כותב שבמילה מוקפת יש דחיק רק בתנועת סגול ולא בקמץ. הוא מביא כדוגמה את שני הפסוקים הכמעט זהים בפרק יח ביחזקאל: "וְאִישׁ֙ לֹ֣א יוֹנֶ֔ה חֲבֹלָת֥וֹ חוֹב֙ יָשִׁ֔יב גְּזֵלָ֖ה לֹ֣א יִגְזֹ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב יִתֵּ֔ן וְעֵירֹ֖ם יְכַסֶּה־'''בָּֽ'''גֶד (יחזקאל יח, ז)- "דגש כי הוא בסגול" (בלשון המנחת שי), ולעומתה, וְאִישׁ֙ לֹ֣א הוֹנָ֔ה חֲבֹל֙ לֹ֣א חָבָ֔ל וּגְזֵלָ֖ה לֹ֣א גָזָ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב נָתָ֔ן וְעֵר֖וֹם כִּסָּה־בָֽגֶד (יחזקאל יח, טז) - "רפי כי הוא בקמץ" (בלשון המנחת שי). ואולם מדובר בטעות: הופעת הדחיק או היעדרה לא קשורה למיקוף המילים או לתנועה שבה מסתיימת המילה (קמץ לעומת סגול), אלא לעובדה ששורש המילה הראשונה (כסה), היא מגזרת ל"ה. כאשר גזרת ל"ה מסתיימת בקמץ - לא יבוא דגש - לכן אין דחיק בפסוק, וְעֵר֖וֹם כִּסָּה־בָֽגֶד (יחזקאל יח, טז). לעומת זאת שורשי ל"ה מקבלים דגש דחיק כרגיל, אם הם מסתיימים בסגול. לכן המילים, וְעֵירֹ֖ם יְכַסֶּה־'''בָּֽ'''גֶד (יחזקאל יח, ז), מקבלים דחיק. לעומת זאת, יש מאות דגשי דחיק במילה מוקפת המסתיימת בקמץ ומוקפת למילה שלאחריה!}}.
== מופעי הדחיק במקרא ==
|
