ויקיפדיה

ממלכת יהודה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הוספת קישור לגבריאל ברקאי
הסרת קישורים פנימיים עודפים
שורה 49:
לפי [[הכרונולוגיה המקראית והמסורתית|הכרונולוגיה היהודית המסורתית]] התקיימה ממלכה זו בין השנים [[שנים עבריות ב'תת"ק - ב'תתקצ"ט|ב'תתקס"ד]] - [[שנים עבריות ג'ש' - ג'שצ"ט|ג'של"ח]] ([[המאה ה-8 לפנה"ס|796 לפנה"ס]] - [[המאה ה-5 לפנה"ס|422 לפנה"ס]]).
 
על פי [[המקרא]], הוקמה הממלכה לאחר התפרקות [[ממלכת ישראל המאוחדת]] ל[[ממלכת ישראל]] בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שהחלו להיווצר באזור מקומות יישוב במהלך [[תקופת הברזל]] הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה לה ממלכת יהודה.
 
ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט [[עתליה]]) לשושלת [[בית דוד]]. בירתה של ממלכת יהודה הייתה [[ירושלים]], בה ניצב [[בית המקדש הראשון|בית המקדש]].
שורה 63:
{{תקופות בארץ ישראל}}
[[קובץ:A dictionary of the Bible.. (1887) (14595256698).jpg|250px|ממוזער|ממלכת יהודה ושלמה. מפה משנת 1887]]
על פי ה[[מקרא]]המקרא נוסדה הממלכה בעקבות [[פילוג ממלכת ישראל המאוחדת|פילוגה של ממלכת ישראל המאוחדת]], עם מותו של [[שלמה המלך]]{{הערה|1={{תנ"ך|מלכים א|יב}}; {{תנ"ך|דברי הימים ב|י}}}} ועליית בנו [[רחבעם]] למלכות, בשנת [[928 לפנה"ס]] לערך. לפי המסופר, הפילוג התרחש ב[[שכם]] בעקבות סירוב המלך רחבעם להקל את נטל המסים על אזרחי ממלכת ישראל, כתוצאה מכך מרדו ברחבעם כל שבטי ישראל למעט [[שבט יהודה]] ו[[שבט בנימין]] אשר נותרו נאמנים ל[[בית דוד]]. [[ירושלים]] הפכה ל[[עיר בירה|בירתה]] של הממלכה החדשה, שנקראה "ממלכת יהודה". בניגוד לממלכת ישראל שם התחלפו מספר שושלות מלכים, ביהודה שלט בית דוד רוב הזמן למעט זמן מלכותה של [[עתליה]] המלכה (842 עד 836 לפנה"ס).
 
במשך שישים השנים שלאחר הפילוג עוד ניסו מלכי יהודה להשליט עצמם מחדש על הממלכה של [[עשרת השבטים]] הנותרים, כך שהתקיים מצב של לוחמה מתמשכת בין שתי הממלכות. במשך 80 השנים הבאות לא הייתה מלחמה ביניהן. ברוב הזמן הן היו בנות ברית ידידותיות, ושיתפו פעולה נגד אויביהן המשותפים, בעיקר נגד [[דמשק]], במשך 150 שנה.
 
לאחר חורבנה של ממלכת ישראל בשנת [[722 לפנה"ס]] בידי ה[[אשור]]ים נטמעו חלק מתושבי ממלכת ישראל בממלכת יהודה ולאחר היחלשות אשור, השתלטה יהודה על שטחים נרחבים מצפון שהשתייכו בעבר לממלכת ישראל, מגמה שהסתיימה עם התחזקות כוחו של [[סרגון השני]] מלך אשור שבימיו חזרה ממלכת יהודה להשתעבד לאשור.
שורה 71:
בשנת 705 לפנה"ס נפל סרגון השני בקרב מול [[קימרים|שבטי הקימריים]], דבר שעורר את כלל הממלכות המשועבדות לאשור למרוד בה ובהן גם ממלכת יהודה תחת המלך חזקיהו. העמים שמרדו בסרגון השני עשו זאת משתי סיבות עיקריות: א. הם ראו באשור עונש (שוט ובעברית מקראית: "שבט") בו מענישים האלים את העמים הסוררים כפי שניתן למצוא בספר ישעיהו למשל: "הוי אשור, שבט אפי"{{הערה|{{תנ"ך|ישעיהו|י|ה}}}}. מותו של סרגון סימן בעיני רבים סימן אלוהי להפסקת עונש השעבוד לאימפריה האשורית ולמאיסת האלים בה. ב. מבחינה פוליטית מותו של מלך בשדה הקרב מעוררת כאוס, זאת משום שלא מונה [[יורש עצר]] באופן מסודר ונפתחה מלחמת ירושה בין האחים הטוענים לכתר, מה שהחליש את אשור ואת אחיזתה בממלכות המשועבדות לה. בסופו של דבר תפס [[סנחריב]], אחד מבניו של סרגון השני, את השלטון ובשנת 701 לפנה"ס יצא למסע עונשין נגד ממלכת יהודה{{הערה|"ובארבע עשרה שנה למלך חזקייה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצורות--ויתפשם" ({{תנ"ך|מלכים ב|יח|יג}})}}. המלך [[חזקיהו|חיזקיהו]] שילם מס כבד לסנחריב לא לפני שהשאיר את ממלכת יהודה חרבה, כבש את העיר השנייה בגדלה, לכיש והגלה את תושביה. ברם, לא עלה בידו של סנחריב להכניע את ירושלים או לשבות את המלך המורד חזקיהו.
 
נפילתה הסופית של ממלכת יהודה הייתה בחורבן [[בית המקדש הראשון]] (586 לפנה"ס) על ידי [[נבוזראדן]], מי שהיה מפקד שומרי הראש של [[נבוכדנצר השני]]{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|כה|ח|כא}}}}.
מלך יהודה האחרון היה צדקיהו.
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ממלכת_יהודה"