עיריית תל אביב-יפו – הבדלי גרסאות

השכונות היהודיות היו כולן שכונות של העיר יפו. עם התחלת השלטון הבריטי האזרחי בארץ, פעל ועד תל־אביב לשנות את המעמד המשפטי של תל־אביב. ב-ב־[[19 ביולי]] [[1920]] ערך הנציב העליון הראשון, סיר [[הרברט סמואל]], ביקור בתל־אביב, התרשם מהיישות המיוחדת והנפרדת של תל־אביב, וגילה הבנה לתביעות ההיפרדות מיפו.

ב-ב־[[11 במאי]] [[1921]] חתם על "פקודת מועצת עיריית תל־אביב". הפקודה קבעה את עצמאות תל־אביב על ידי כך שהפרידה אותה מיפו (אם כי בנושאים מסוימים, כמו אישור התקציב השנתי, הייתה עדיין כפופה לעיריית יפו), וקבעה את גבולותיה. הצו שעליו חתם הנציב העליון [[הרברט סמואל]], הגדיר את גבולות המועצה, וכך נכנסו לתל־אביב שכונות נוספות. כמו כן הוקמו שכונות חדשות אשר הסתפחו אף הן לתל־אביב ותושביהן נתווספו לכלל המצביעים.

שלוש שנים לאחר מכן, ב-ב־[[24 בינואר]] [[1924]], נערכו הבחירות הראשונות למועצת העיר. בבחירות אלה היו מספר מועמדים לכל [[שכונה]] לפי מספר תושביה. עוד הוחלט שבעלי זכות ההצבעה יהיו אזרחי תל־אביב מזה חצי שנה לפחות, בני 20, המשלמים [[מס]]י [[עירייה]] בסכום של 50 [[לירה מצרית|גרוש מצרי]] לשנה. לעומת זאת נקבע כי הזכות להיבחר תוענק רק לאזרח שמלאו לו 24 שנים, הדובר [[עברית]]. תוצאות הבחירות היו כדלקמן:

* "מפלגת פועלי יפו" ו"[[פועלי ציון]]" ([[דוד בלוך-בלומנפלד|דוד בלוך־בלומנפלד]] (ראש העירייה השני) ו[[יוסף אהרונוביץ']]) זכו ב-15ב־15 נציגים.

* "רשימת המרכז", בראשה עמד [[מאיר דיזנגוף]] (ראש העירייה הראשון) -– 7 נציגים.

* "נכסי דלא ניידי" -– 5 נציגים.

* "[[המזרחי הצעיר]]" -– 3 נציגים (בהם [[מנשה מני]] ו[[יוסף אליהו]]).

* "הסתדרות הספרדים" -– 2 נציגים בלבד ([[סעדיה שושני]] ו[[אברהם קריניצי]]).

שאר הנבחרים היו נציגי השכונות, ובסך הכל היו במועצה 41 חברים -– 18 מתל־אביב עצמה ו-23ו־23 מהשכונות החדשות. נוסף לכך נבחר [[אחד העם]] לחבר כבוד -– החבר ה-42ה־42 של המועצה (ממלא מקום). ישיבת המועצה הראשונה התקיימה ביום [[31 בינואר]] [[1924]] ובה נבחרו [[מאיר דיזנגוף]] למשרת [[ראש עיר|ראש העירייה]], וכסגניו מונו ד"ר [[בן ציון מוסינזון]], מנהל [[גימנסיה הרצליה|גימנסית הרצליה]], ו[[דוד בלוך בלומנפלד]] מסיעת הפועלים. על אף שסיעת הפועלים זכתה למספר הקולות הרב ביותר, סיעתו של דיזנגוף, סיעת המרכז, קיבלה את מנדט המועצה והיא הרכיבה את ה[[קואליציה]].

ב-ב־[[12 בינואר]] [[1934]] פורסמה פקודת העיריות, ובה תל־אביב הוכרזה כעיר, והמועצה כעירייה. כמו כן בוטלו כל הסעיפים הפרוצדורליים שקשרו את תל־אביב לעיריית יפו, ותושבי תל־אביב איבדו את זכות ההצבעה לעיריית יפו.

מנגנון עיריית תל־אביב כולל כ-7כ־7,000 עובדים (מספר שאינו כולל עובדי עמותות ועובדי קבלן) המועסקים באגפי העירייה השונים ומנהלותיה. בראש המנגנון עומד מנחם לייבה, מנכ"ל העירייה.

בשנת 2016 הוקם מינהל קהילה, תרבות וספורט בעיריית ת"א-יפותל־אביב–יפו, המינהל הוקם לטובת העצמה קהילתית בתוך חלקי העיר, חיבור ושיתוף גופים עירוניים לטובת מתן מענה נרחב לצורכי התושבים. מנהלת המינהל היא רונית פרבר.

שטחה המוניציפלי של תל־אביב–יפו מחולק ל-9ל־9 [[רובע|רבעים]] מנהלתיים:

* '''רובע 3''' – [[הצפון הישן]] ומרכז העיר. בין [[רחוב אבן גבירול]] והים, ומצפון לקו הרחובות בוגרשוב-שדרותבוגרשוב–שדרות בן ציון-ציון–[[רחוב מרמורק|מרמורק]] ומדרום לנחל הירקון.

'''אופוזיציה:''' שינוי {רון לוינטל} (1), זכות הציבור לדעת -– גילה הרץ (1). בסך הכל 2 חברים באופוזיציה העירונית.