יהודים-נוצרים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
נשמט בעריכה
לא בטעות, ואסיר גם את זה.
שורה 1:
{{מפנה|נצרנים|משפחה במחלקת דגי הגרם|נצרניים}}
'''יהודים נוצרים''' או '''יהדות נוצרית''' הם מונחים שנטבעו במחקר ההיסטורי לתיאור הכיתות הנוצריות העתיקות שהתקיימו במאות הראשונות לספירה, ושילבו אמונה ב[[ישו]] עם מחויבות לשמירת ה[[תורה]], בטרם השלמת [[הפילוג היהודי-נוצרי]] והתעצבותה של ה[[נצרות]] כדת השוללת את קיום ה[[מצוות]]. היהדות הנוצרית מונגדת ל"נצרות הגויית" או ה"[[פאולוס|פאולינית]]" בתוך הכנסייה הקדומה, ששללה את התורה ואפשרה לגויים להתנצר מבלי ל[[ברית מילה|מול]] או לקבל עול מצוות. באופן מקובל הרבה פחות, משמש המונח "יהודים נוצרים" במחקר עבור כל מאמיני ישו היהודים בטרם הפילוג, כולל הפאולינים. הכיתות המסווגות תחת כותרת זו קיימו מגוון של תפישות לגבי שמירת התורה, טבעו של ישו ומעמדם של נוצרים גויים. הן נעלמו לבסוף בערך במאה החמישית, תחת הלחץ הכפול מצד ה[[אבות הכנסייה|אורתודוקסיה הנוצרית]] שבחרה בפאוליניות, מחד, וה[[יהדות רבנית|יהדות הרבנית]] המתגבשת מאידך. הספרות שהותירו הוטמעה בכתבי הקודש הנוצריים הכלליים או נשכחה, אם כי המחקר המודרני שפך עליה מעט אור. מורשתן העיקרית היא ההתנגדות החריפה ל"[[מתייהדים (נצרות)|התייהדות]]" במסורת הנוצרית.
 
בתקופה בה פעלה הקהילה, לא נקראו אנשיה "נוצרים" אלא "נצרנים" (שומרים) או "משיחיים" (Χριστιανούς{{כ}}, Christianoύs בתעתיק לאותיות לטיניות) וכך גם נכתב במעשי השליחים יא' 26, לפיכך ברוב שפות העולם נקראים הנוצרים "כריסטיאנים" מהמילה כריסטוס - משיח.
 
== תולדות הכת היהודית-נוצרית ==
שורה 24 ⟵ 22:
==התפצלות הנצרות מתוך היהדות==
{{ערך מורחב|הפילוג היהודי-נוצרי}}
הפיצול בין ה[[יהדות רבנית|יהדות הרבנית]] לבין הנצרות החל בתוך הקהילה היהודית נוצרית (הנצרנים) עוד בדור הראשון של [[שנים-עשר השליחים]] והתעצם במהלך המאות [[המאה ה-1|הראשונה]] וה[[המאה ה-2|שנייה]] עד ששתי הקהילות נפרדו לגמרי ב[[המאה ה-3|מאה ה-3]]. זה היה תהליך איטי שהיה כרוך בהתפשרות על קיום מצוות מצד היהודים הנוצרים לטובת קליטה קלה של גויים אל תוך הקהילה. תהליך ההיפרדות בין הקבוצה המשיחית לבין הזרמים המרכזיים ביהדות נמשך למעלה מ-100 שנה והסתיים סופית עם אימוץ הנצרות כדת המדינה של רומא.
 
תהליך ההיפרדות בין הקבוצה המשיחית לבין הזרמים המרכזיים ביהדות נמשך למעלה מ-100 שנה והסתיים סופית עם אימוץ הנצרות כדת המדינה של רומא. היהודים הנוצרים שבארץ ישראל כינו עצמם "נצרנים" (מהמילה "נוצר" במשמעות "שומר"), כלומר שומרי האמונה ובקהילת אנטיוכיה כינו עצמם "משיחיים" (כריסטיאנים).
 
==ראו גם==