רקונקיסטה – הבדלי גרסאות

בחינת הכרוניקות הנוצריות השונות מהמאה השמינית ועד לרבע הראשון של המאה האחת-עשרה מצביעה על התפתחות בדימוי המוסלמים בעיני הנוצרים והעצמת העוינות הנוצרית כלפיהם. בנוסף, הדימוי העצמי של הנוצרים מתחזק ומקבל מעמד מבוסס ומאוחד עם התפתחות הממלכות.{{הערה|שם, עמ' 56. }} מהמחצית השנייה של המאה האחת-עשרה, עם היחלשות המוסלמים, התעצמות הממלכות הנוצרית בחצי האי וחיבור מחדש למוסד האפיפיורי ול[[האימפריה הפרנקית|ממלכת הפרנקים]] שבצרפת, הכיבושים הנוצרים מקבלים אופי של מסע צלב דתי ולא רק של כיבוש שטחים על בסיס זכות ושייכות קודמת.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 24}} המסגרת הדתית כולה עוברת סטנדרטיזציה על ידי האפיפיוריות המערבית וישנה הצפה של מהגרים, עולים לרגל ומבקרים נוצרים מערביים. הנוכחות הנוצרית החדשה בחצי האי האיברי נושאת עמה חיזוק פרקטי בדמות כוח עזר צבאי וכן חיזוק רוחני בהביאה את בשורת מסעי הצלב וגאולת הקרקעות מידי הכופרים המוסלמים.{{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים בחצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג). חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. תשל"ט, עמ' 174}} הכרוניקות הנוצריות המאוחרות משתמשות כבר במילים וביטויים שמרמזים על תפיסה אידאית ורוחנית שבמעשה הכיבוש הצבאי. במיוחד בולטת נוכחות פולחן קברו של [[יעקב הקדוש]] אחי ישוע ( saint James, Santiago de compostela) בטקסטים המתארים את דמותו כלוחם שיביא לנוצרים את הניצחון בחצי האי האיברי מהשמיים. הפולחן עצמו הופיע כבר במאה התשיעית, אך התעצם במאות האחת עשרה והשתים עשרה.{{הערה|שם, עמ' 129.}}