מאורעות תרפ"א – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 185.46.78.25 (שיחה) לעריכה האחרונה של דגש חזק
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''פרעותמאורעות תרפ"א''' החלו ב[[כ"ג בניסן]] [[ה'תרפ"א]] ([[1 במאי]] [[1921]]) ב[[יפו]], והתפשטו ליישובים יהודיים נוספים. המאורעות כללו מעשי [[רצח]], [[אלימות]], [[אונס]], [[שוד]] ו[[ביזה]] ב[[יהודים]] ורכושם על ידי [[ערבים]]. במהלך חמשת ימי הפרעות נרצחו 47 יהודים ונפצעו 140. לערבים היו 48 הרוגים ו-73 פצועים מירי הצבא הבריטי ומגינים יהודים על התוקפים.
[[קובץ:שלט הסבר על "בית החלוץ" ביפו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[לוח זיכרון]] שהציבה [[המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל]] על "[[בית החלוץ]]" ב[[רחוב יפת]] 34 ב[[יפו]] לזכר 14 הנרצחים]]
[[קובץ:Trumpeldor Cemetery 1921 riots grave.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מצבתמצבה על קבר אחים ב[[בית הקברות טרומפלדור]] לקורבנות פרעותמאורעות תרפ"א ביפו ובסביבותיה]]
'''פרעות תרפ"א''' החלו ב[[כ"ג בניסן]] [[ה'תרפ"א]] ([[1 במאי]] [[1921]]) ב[[יפו]], והתפשטו ליישובים יהודיים נוספים. המאורעות כללו מעשי [[רצח]], [[אלימות]], [[אונס]], [[שוד]] ו[[ביזה]] ב[[יהודים]] ורכושם על ידי [[ערבים]]. במהלך חמשת ימי הפרעות נרצחו 47 יהודים ונפצעו 140. לערבים היו 48 הרוגים ו-73 פצועים מירי הצבא הבריטי ומגינים יהודים על התוקפים.
 
==רקע היסטורי==
ערביי [[המזרח התיכון]] התקוממו נגד תוצאות [[מלחמת העולם הראשונה]] במזרח התיכון - ההשתלטות ה[[בריטניה|בריטית]]־[[צרפת]]ית על האזור. רגש ה[[לאומיות]] הערבית זקף ראשו ודרש [[ריבונות]]. שברון חלומה של [[הממלכה הערבית של סוריה]], [[פרעות תר"פ]], ופצעי [[ועידת סן רמו]] שאישררה את [[הסכם סייקס-פיקו]] - האחיזה האנגלו-צרפתית בשטחי [[האימפריה העות'מאנית]] לשעבר, לא העלו ארוכה גם לא בעקבות יוזמתו של שר המושבות הבריטי דאז, [[וינסטון צ'רצ'יל]], לכינוסה של [[ועידת קהיר (1921)|ועידת קהיר]] במטרה להגיע להסדר ולהרגיע את הרוחות. צ'רצ'יל גם הגיע לארץ ישראל לביקור. כשביקר ב[[ארץ ישראל]] ב[[מרץ]] [[1921]], פנתה משלחת מטעם [[הוועד הפועל הערבי]] לצ'רצ'יל בבקשה לבטל את הקמת [[הבית הלאומי היהודי]] שהובטח ב[[הצהרת בלפור]], לסגור את שערי ארץ ישראל בפני [[עליה]] יהודית ולהקים בארץ ממשלה לאומית ערבית.
 
בתגובה לדרישה של המשלחת הערבית הודיע צ'רצ'יל כי ממשלת [[בריטניה]] מחויבת לעם היהודי לפי [[הצהרת בלפור]].
 
שורה 13 ⟵ 12:
ועדה בריטית קבעה כי בעקבות כך נפוצו בקרב הערבים שמועות שיהודים תקפו ערבים. הקומוניסטים קראו לערבים להתקומם נגד "הכידונים הבריטים" ומסיתים ערבים טענו שהממשלה מפזרת את הפגנותיהם ובאותה שעה היא מתירה ליהודים לצאת בהפגנות מהפכניות. אולם לפי עדויות, המוני ערבים חמושים בברזלים וברובים זרמו ליפו באותו בוקר עוד לפני התהלוכות, וההתנגשות הפנים יהודית שימשה עילה בלבד. הערבים שהתקהלו דרשו נקמה על ערבים שנפגעו בידי יהודים, על אף שלא היו כאלה.{{הערה|{{קטעים בהיסטוריה|פרק 87: מאורעות תרפ"א|2013/12/17|פרק-87-מאורעות-תרפא-1921}}, החל מתזמון 07:00.}}
 
==המתקפה על יהודי יפו==
==הטבח ביפו==
בשנת [[1921]] הייתה יפו העיר השנייה בגודלה בארץ ובה 42,000 נפש ובהם כ-16,000 יהודים, מהם 10,000 זה מקרוב באו מאז הסתיימה [[מלחמת העולם הראשונה]]. היהודים גרו בשכונות היהודיות [[נוה צדק]] ו[[נווה שלום (שכונה)|נווה שלום]] ובשכונות מעורבות אחרות. [[תל אביב]] הייתה בימים ההם שכונה קטנה בת 3,600 נפש שרובם מצאו את מחייתם ביפו. ועד תל אביב השתדל למנוע פתיחת בתי מסחר ובתי מלאכה בתחומה, כדי שלא תאבד את צביונה כפרבר גנים.
 
שורה 20 ⟵ 19:
סמוך לבית החולים הצרפתי ביפו, היה בית בן שתי קומות שבו התגוררו עולים יהודים בימים הראשונים להגיעם ארצה. הבית נקרא "[[בית העולים]]" או "בית החלוץ". המסיתים הערבים כיוונו את הפורעים לבית זה כדי להביע את זעמם נגד העלייה היהודית. בעת ההתקפה שהו בבית כ-70 עולים חדשים שלא היו מזוינים. הערבים ניסו לזרוק פצצה פרימיטיבית אבל היא התפוצצה וקטלה את הערבי שניסה לזרקה. זה העלה את חמת הערבים והם ניסו לפרוץ את הגדר ולחדור לחצר הבית אך המגינים הוציאו מוטות ברזל מהגדר הפנימית והדפו את ההתקפות במשך כארבעים וחמש דקות, וקיוו ששוטרי יפו יבואו לחלץ אותם. שני קצינים ושוטרים ערביים הגיעו למקום, אך במקום לחלץ את היהודים הם פתחו עליהם באש. השוטרים זרקו שני רימוני יד לחצר ופרצו אליה. המגינים נסוגו לבית והתבצרו בקומה הראשונה. הערבים פרצו לחדר הקריאה בקומה הראשונה והרגו בגרזנים ובסכינים את המגינים שהיו בו והחלו בביזה. היהודים בקומה השנייה ניצלו כאשר הגיעו כעבור כחצי שעה הקצין הבריטי מיג'ור ליונל ג'ון ושוטר, הוא הובא למקום ביוזמת פקיד משרד העלייה בנמל, ניסל רוזנברג, שחשש לגורל העולים. הקצין פיזר את הערבים ביריית אקדח. בהתקפה נרצחו 14 יהודים ונפצעו רבים. בין הנרצחים היו מנהלי הבית דובה ויהודה צ'רקסקי.
 
מתחם יהודי נוסף שהותקף ביפו על ידי המון ערבי מוסת היה מתחם [[בתי ורשה (יפו)|בתי ורשה]],{{הערה|1= ב-29.9.1907 אירח [[יצחק בן צבי]] בדירתו ששכר במתחם את אספת היסוד של ארגון [[בר גיורא (ארגון)|בר גיורא]].}} בסמוך ל[[המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו|מושבה הגרמנית]]. בעליו של המתחם, [[שאול יצחק פניגשטיין]], בני משפחתו ומספר אנשי הגנה, דאגו מבעוד מועד לבצר את הדירה הפונה לחזית, לכיוון השער, וסירבו להצעת שכנם הערבי, עלי, להתפנות ל[[תל אביב]] בהמעיטם בערך הסכנה ומתוך אמונה בידידיהם ה[[ערבים]]. כנופיה של אנשי [[שכם]] הגיעה לשער המתחם מוקף ה[[חומה]] וניסתה לפרוץ אותו במוטות ברזל וגרזנים. השכן הערבי, עלי, הגן על השער בגופו וצעק לתוקפים: "הרגו אותי ואל תגעו בשכני לרעה".{{הערה|1=יעקב פניגשטיין, '''בתי וורשא''', סיפורה של משפחת פניגשטיין ממתיישבי יפו בראשית המאה ה-20, רמת גן, הוצאה פרטית, 2000.}} הפורעים לא שעו לתחנוניו, דחפוהו והמשיכו בניסיונם לפרוץ למתחם. מפקד אנשי ההגנה במקום 'זכר', זכריה אוריאלי, איש [[הקיבוץ החשאי]], עמד לפתוח באש מאקדחו אולם שאול יצחק פניגשטיין אחז בידו וביקשו להימנע מירי שמא פגיעה בתוקפים תחמיר את מצב הנצורים. עוד לא תם הוויכוח בין השניים ואנשי הכנופיות נראו נמלטים על נפשם מאימת חיילים בריטים מזוינים שהתקרבו למתחם ממזרח. היו אלו אנשי [[הגדוד העברי#"הראשון ליהודה"|הגדוד העברי הראשון ליהודה]] שחשו מ[[סרפנד]] לבקשת העזרה של 'ועד ההגנה' של תל אביב להציל את הנצורים ולהקיף את תל אביב בחגורת ביטחון.{{הערה|1=יעקב פניגשטיין, '''בתי וורשא''', סיפורה של משפחת פניגשטיין ממתיישבי יפו בראשית המאה ה-20, רמת גן, הוצאה פרטית, 2000.}} הם הגיעו לתל אביב ללא ידיעתו של מפקדם [[אליעזר מרגולין]], אך כשנודע הדבר למרגולין הוא לא היסס ובא לתל אביב לפקד על חייליו. הערבים ניסו לפרוץ מיפו אך נהדפו באש החיילים. הצטרפות חיילי הגדוד העברי למגיני תל אביב העלתה את חמתם של הבריטים אשר תוך זמן קצר פירקו את הגדוד וגירשו את מרגולין מהארץ.
[[קובץ:Trumpeldor Cemetery 1921 riots grave.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מצבת אחים ב[[בית הקברות טרומפלדור]] לקורבנות פרעות תרפ"א ביפו ובסביבותיה]]
מתחם יהודי נוסף שהותקף ביפו על ידי המון ערבי מוסת היה מתחם [[בתי ורשה (יפו)|בתי ורשה]],{{הערה|1= ב-29.9.1907 אירח [[יצחק בן צבי]] בדירתו ששכר במתחם את אספת היסוד של ארגון [[בר גיורא (ארגון)|בר גיורא]].}} בסמוך ל[[המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו|מושבה הגרמנית]]. בעליו של המתחם, [[שאול יצחק פניגשטיין]], בני משפחתו ומספר אנשי הגנה, דאגו מבעוד מועד לבצר את הדירה הפונה לחזית, לכיוון השער, וסירבו להצעת שכנם הערבי, עלי, להתפנות ל[[תל אביב]] בהמעיטם בערך הסכנה ומתוך אמונה בידידיהם ה[[ערבים]]. כנופיה של אנשי [[שכם]] הגיעה לשער המתחם מוקף ה[[חומה]] וניסתה לפרוץ אותו במוטות ברזל וגרזנים. השכן הערבי, עלי, הגן על השער בגופו וצעק לתוקפים: "הרגו אותי ואל תגעו בשכני לרעה". הפורעים לא שעו לתחנוניו, דחפוהו והמשיכו בניסיונם לפרוץ למתחם. מפקד אנשי ההגנה במקום 'זכר', זכריה אוריאלי, איש [[הקיבוץ החשאי]], עמד לפתוח באש מאקדחו אולם שאול יצחק פניגשטיין אחז בידו וביקשו להימנע מירי שמא פגיעה בתוקפים תחמיר את מצב הנצורים. עוד לא תם הוויכוח בין השניים ואנשי הכנופיות נראו נמלטים על נפשם מאימת חיילים בריטים מזוינים שהתקרבו למתחם ממזרח. היו אלו אנשי [[הגדוד העברי#"הראשון ליהודה"|הגדוד העברי הראשון ליהודה]] שחשו מ[[סרפנד]] לבקשת העזרה של 'ועד ההגנה' של תל אביב להציל את הנצורים ולהקיף את תל אביב בחגורת ביטחון.{{הערה|1=יעקב פניגשטיין, '''בתי וורשא''', סיפורה של משפחת פניגשטיין ממתיישבי יפו בראשית המאה ה-20, רמת גן, הוצאה פרטית, 2000.}} הם הגיעו לתל אביב ללא ידיעתו של מפקדם [[אליעזר מרגולין]], אך כשנודע הדבר למרגולין הוא לא היסס ובא לתל אביב לפקד על חייליו. הערבים ניסו לפרוץ מיפו אך נהדפו באש החיילים. הצטרפות חיילי הגדוד העברי למגיני תל אביב העלתה את חמתם של הבריטים אשר תוך זמן קצר פירקו את הגדוד וגירשו את מרגולין מהארץ.
 
ארגון חשאי של יוצאי [[השומר]], '''[[הקיבוץ החשאי]]''', החליט לחסל את קצין המשטרה הערבי [[תאופיק ביי א-סעיד]] שטעו לראות בו אחראי לטבח ב"בית העולים". הביצוע הוטל על שניים מחבריו. ב-[[17 בינואר]] [[1923]] ארבו לו ליד ביתו בשכונת מנשייה ביפו ואחד מהם, [[ירחמיאל לוקאצ'ר]], ירה בו והרגו.
 
==הריגתרצח הסופר יוסף חיים ברנר וחבריו==
[[קובץ:Y H Brener 3.jpg|שמאל|ממוזער|200px220px|[[יוסף חיים ברנר]], מהרוגי מאורעות תרפ"א]]
{{ערך מורחב|רצח יוסף חיים ברנר וחבריו}}
'''יהודה יצקר''' עלה ארצה בשנת [[1919]] באונייה [[רוסלן]] ופגש את בני משפחתו שעלו ארצה לפני פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]]. הוא שכר בית מבודד בתוך פרדס בפאתי [[אבו כביר]] והקים שם משק חלב. קומת הקרקע נועדה לעבודה ובה היו הפרות, המספוא ומחבצת החמאה. את התוצרת היה משווק ל[[תל אביב]]. בקומה השנייה היו מספר חדרים אותם השכיר לדיירי משנה, הסופרים [[יוסף חיים ברנר]], [[יוסף לואידור]], צבי גוגיג (ברגגרין) ו[[צבי שץ]] שהיה חתנו של יצקר.
שורה 35 ⟵ 33:
 
ההרוגים היו: הסופר יוסף חיים ברנר - בן 40, הסופר צבי גוגיג (ברגגרין) - בן 25, יהודה יצקר - בן 45, בנו אברהם יצקר - בן 19, הסופר יוסף לואידור - בן 28 והסופר צבי שץ - בן 31. הם נקברו ב[[קבר אחים]] ב[[בית הקברות טרומפלדור]] בתל אביב.
 
==בעקבות הפרעות ביפו==
 
אירועי הדמים בנווה שלום וביפו, זיעזעו את יהודי הארץ שקיוו להקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] על פי [[הצהרת בלפור]], ושררה בהם תחושת "פעמי המשיח" מאז מינויו של [[הרברט סמואל]] כ[[הנציב העליון|נציב העליון]] ביוני 1920. תל אביב, שהייתה בראשיתה שכונה של יפו, הוכרזה ב-[[11 במאי]] כ"מועצה עירונית" (Township) עצמאית, בהוראת הנציב. וכבר ב-8 במאי החלה פעילותה של משטרה עירונית בפיקודו של חיים הלפרין. "ועד ההגנה של תל אביב" התארגן לפעולה ב-2 במאי, בראשותו של [[פנחס רוטנברג]]. הייתה זו ראשית פעילותו הממשית של ארגון "[[ההגנה]]" שעל הקמתו הוחלט ביוני [[1920]] בכינוס [[אחדות העבודה]] ב[[חוות כנרת]]. כ-9000 [[פליטים]] יהודים שעזבו את יפו בימי הפרעות וסירבו לחזור ולהתגורר בה עם סיומם עברו לתל אביב והתפצלו בין "חברת נווה-שאנן" אשר עתידה הייתה להקים את [[נווה שאנן (תל אביב)|שכונת נווה שאנן]] לבין "אגודת מחוסרי הדירות" של [[חיים בוגר (בוגרשוב)]] אשר הקימה את [[נורדיה (שכונה)|שכונת נורדיה]] על קרקעות [[קרן קיימת לישראל]].{{הערה|אריה סמסונוב. [http://avivsela.wordpress.com/2011/05/06/%D7%9B%D7%9A-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%93%D7%94-%D7%A0%D7%95%D7%94-%D7%A9%D7%90%D7%A0%D7%9F/ "כך נוסדה נוה שאנן"], '''הקבלן והבונה''', 1967, עמ' 140.}} גידול האוכלוסייה הביא לתנופת בניה ופיתוח של העיר אשר מנתה בסוף [[1922]] כ-12,000 תושבים.
 
==ההתקפה על פתח תקווה==
[[קובץ:בית הקברות "שייח' מוראד" על רקע בית הנוער העובד והלומד (בית יצקר לשעבר).jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בית קברות שייח' מוראד]], וברקע אתר [[משכן ברנר וחבריו|]] כיום בית הנוער העובד והלומד]] (צולם ב-2009)]]
 
כאשר הגיעו ל[[פתח תקווה]] הידיעות על המאורעות ביפו, התכנסו ראשי המושבה ובחרו בוועד הגנה בראשותו של [[אברהם שפירא (זקן השומרים)|אברהם שפירא]]. נקבעו שלושה קווי הגנה: הקו הראשון היה חיצוני והתבסס על פלוגת רוכבים חמושים שהייתה אמורה לפגוש את התוקפים בשדות פתח תקווה. קו ההגנה השני הקיף את כל המושבה וממנו אסור היה למגינים לסגת וקו הגנה פנימי במרכז המושבה שהגן על הנשים הילדים והזקנים, שהיו אמורים להתרכז במרכז המושבה במבנים מבוצרים כ[[יקב פרידמן]] בו מצאו מקלט רבים מבני המושבה.
 
מצפון לפתח תקווה היו שני יישובים קטנים: [[כפר סבא]] ו'''עין חי''' (לימים [[כפר מל"ל]]). ב-[[3 במאי]] [[1921]] הגיעו לפתח תקווה שליחים משני היישובים האלה והודיעו כי הפועלים הערבים שעבדו אצל האיכרים היהודים נקראו לעזוב את עבודתם. כמה מהם הודיעו כי באסיפות ב[[קלקיליה]], [[טירה (עיר)|טירה]], [[מיסקי]] ושאר הכפרים, הוחלט לעלות על יפו ולעזור שם לערבים ובדרך להשמיד את המושבות היהודיות. נציגי כפר סבא ועין חי דרשו מוועד ההגנה בפתח תקווה שישלחו להם עזרה אולם הם נענו כי הוחלט לא לפצל את כוחות ההגנה וכי עליהם להפקיר את רכושם ולהגיע במהירות לפתח תקווה כדי לעזור בהגנתה. בלית ברירה פונו יישובים אלה במהירות והערבים עטו עליהם, בזזו אותם ושרפו אותם עד היסוד.
[[קובץ:אנדרטה לנופלים במאורעות תרפ"א בפתח תקוה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לנופלים במאורעות תרפ"א בפתח תקווה]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 4987 1921 riot memorial in petakh tikva.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לנופלים במאורעות תרפ"א בפתח תקווה]]
 
בפתח תקווה התעורר ויכוח בין צעירי המושבה ובראשם אברהם שפירא ובין גורמים אחרים, בראשם [[אבשלום גיסין]], שהיה קצין בצבא הטורקי, שנמנו על מגיני המושבה. האחרונים טענו כי ה[[פרש (מקצוע)|פרש]]ים יהיו מטרה לכדורי הערבים שיתחפרו בשטח, ולכן יש להתבסס על הגנה נייחת סביב למושבה. תוכניתו של אברהם שפירא, שהיה מוותיקי השומרים והמפקד הדומיננטי בשטח, היא זו שהתקבלה.
שורה 60 ⟵ 52:
 
עד לקביעת [[יום הזיכרון לשואה ולגבורה]], בכל שנה, ב[[כ"ז בניסן]], היה יום חג בפתח תקווה{{הערה|{{הצופה||כ"ז ניסן יום הגנת פתח תקווה|1945/04/12|00302}}}}; יום בו התקימה עצרת זיכרון לחללי הקרב, היו תהלוכות ולא התקיימו לימודים בבתי הספר. קביעתו של יום זה כיום הזיכרון לשואה ולגבורה, גרמה לביטולו בפועל של יום החג העירוני.
[[קובץ:יד לגיבורים, אנדרטה לחללי מאורעות 1921.jpg|ממוזער|חנוכת אנדרטה לחללי מאורעות תרפ"א 1921 במקומה הראשוני, צומת רחוב פינסקר פינת רחוב אבשלום גיסין. 1946]]
 
==ההתקפה על חדרה==
שורה 76 ⟵ 67:
עם סיום החגיגה ברמלה החלו מסיתים לעורר את קהל החוגגים לפנות לעבר רחובות. בשעה 14:00 הגיעו המוני הערבים לצפון המושבה בצעקות "עליהום" ו-"איטבח אל יאהוד". בהגיעם למרחק של כמאה מטר מבית סמילנסקי, פתחו עליהם המגינים באש. כמה מהם נהרגו ונפצעו והשאר נמלטו בבהלה. מתושבי רחובות לא נפגע איש.
 
==היקף המאורעות והתגובה להם==
היקף המהומות היה הגדול ביותר שידע היישוב עד אז. מודיעין ההגנה לא חזה את פריצתן ולא היה מוכן לכך. זה מסביר את הנפגעים הרבים ביפו. המושבות לעומת זאת נערכו להגנה והדפו את הערבים בנפגעים מעטים.
 
בעקבות המאורעות הקימו הבריטים את [[ועדת הייקראפט]] במטרה לחקור את הסיבות שהובילו למאורעות. מסקנות הוועדה הובילו לפרסום [[הספר הלבן הראשון]]. כמו כן בעקבות מעורבות של חיילים יהודים מגדוד "[[הגדודים העבריים#הראשון ליהודה|הראשון ליהודה]]", בהגנת העיר [[תל אביב]] פרקו הבריטים את הגדוד, שהיה נצר ל[[הגדודים העבריים|גדודים העבריים]].
 
אירועי הדמים בנווה שלום וביפו, זיעזעו את יהודי הארץהיישוב שקיוו להקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] על פי [[הצהרת בלפור]], ושררה בהם תחושת "פעמי המשיח" מאז מינויו של [[הרברט סמואל]] כ[[הנציב העליון|נציב העליון]] ביוני 1920. תל אביב, שהייתה בראשיתה שכונה של יפו, הוכרזה ב-[[11 במאי]] כ"מועצה עירונית" (Township) עצמאית, בהוראת הנציב. וכבר ב-8 במאי החלה פעילותה של משטרה עירונית בפיקודו של חיים הלפרין. "ועד ההגנה של תל אביב" התארגן לפעולה ב-2 במאי, בראשותו של [[פנחס רוטנברג]]. הייתה זו ראשית פעילותו הממשית של ארגון "[[ההגנה]]" שעל הקמתו הוחלט ביוני [[1920]] בכינוס [[אחדות העבודה]] ב[[חוות כנרת]]. כ-9000 [[פליטים]] יהודים שעזבו את יפו בימי הפרעות וסירבו לחזור ולהתגורר בה עם סיומם עברו לתל אביב והתפצלו בין "חברת נווה-שאנן" אשר עתידה הייתה להקים את [[נווה שאנן (תל אביב)|שכונת נווה שאנן]] לבין "אגודת מחוסרי הדירות" של [[חיים בוגר (בוגרשוב)]] אשר הקימה את [[נורדיה (שכונה)|שכונת נורדיה]] על קרקעות [[קרן קיימת לישראל]].{{הערה|אריה סמסונוב. [http://avivsela.wordpress.com/2011/05/06/%D7%9B%D7%9A-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%93%D7%94-%D7%A0%D7%95%D7%94-%D7%A9%D7%90%D7%A0%D7%9F/ "כך נוסדה נוה שאנן"], '''הקבלן והבונה''', 1967, עמ' 140.}} גידול האוכלוסייה הביא לתנופת בניה ופיתוח של העיר אשר מנתה בסוף [[1922]] כ-12,000 תושבים.
==מאורעות נובמבר 1921 בירושלים==
 
המועד השנתי של הצהרת בלפור בשני לחודש נובמבר, החל לשמש מספר שנים לאחר מכן כיום תהלוכה של התנועה הלאומית הערבית. בשנת 1921 במסגרת תהלוכה זו הייתה התפרצות של ערבים חמושים בתוככי השטח של העיר העתיקה, בדומה למקומות שהותקפו ב[[פרעות תר"פ]] בפסח שבשנה הקודמת. הפורעים פרצו לבתי משפחות פגעו בהם ובזזו את בתיהם. בפעם זו נתקלו הפורעים בהתנגדות שכללה גם ירי לעברם והאירוע הסתיים לאחר מספר שעות. חמישה יהודים וערבי אחד נהרגו. בין ההרוגים היו יששכר דב זלטוביצקי, [[גבאי|שמש]] בית הכנסת של [[ישיבת תורת חיים]] אשר נפגע מפצצה שהושלחה לחצר הישיבה ולאחר מכן נגרר ממנה ונדקר למוות. [http://www.laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=36003 אברהם מסנר] ו[http://www.laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=38438 אהרון אריה פריינד] שנרצחו בפתח [[מלון אמדורסקי]], [http://www.laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=35915 דוד ישעיהו כהן דרעי] שנרצח בביתו לעיני משפחתו. שמונה יהודים וארבעה ערבים נפצעו קשה. בשל משכו הקצר של האירוע, הוא לא זכה לתהודה רבה. גורמים שונים האשימו את היהודים בגרימת האירוע בשל שימוש בנשק לא חוקי מצידם כלפי המפגינים. כ-40 איש נעצרו חלקם נשפטו למאסר או קנסות והיתר שוחררו. שלושה מהנשפטים בהם שוטר יהודי שחש להגנת התושבים נשפטו ל-6, 10 ו-11 שנות מאסר. לאחר ערעור משפטי גזר דינם בוטל.
==מאורעות נובמברה-2 בנובמבר 1921 בירושלים==
המועד השנתי של [[הצהרת בלפור]] בשני בנובמבר, היה יעד במשך שנים למחאה הפגנתית ותהלוכה של חברי התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית. בשנת 1921 במסגרת תהלוכה זו התפשטה התפרצות של ערבים חמושים בתוככי [[העיר העתיקה]], בדומה למקומות שהותקפו ב[[פרעות תר"פ]] 1921. הפורעים פרצו לבתי משפחות פגעו בהם ובזזו את בתיהם.
 
המועד השנתי של הצהרת בלפור בשני לחודש נובמבר, החל לשמש מספר שנים לאחר מכן כיום תהלוכה של התנועה הלאומית הערבית. בשנת 1921 במסגרת תהלוכה זו הייתה התפרצות של ערבים חמושים בתוככי השטח של העיר העתיקה, בדומה למקומות שהותקפו ב[[פרעות תר"פ]] בפסח שבשנה הקודמת. הפורעים פרצו לבתי משפחות פגעו בהם ובזזו את בתיהם. בפעם זו נתקלו הפורעים בהתנגדות שכללה גם ירי לעברם והאירוע הסתיים לאחר מספר שעות. חמישה יהודים וערבי אחד נהרגו. בין ההרוגים היו יששכר דב זלטוביצקי, [[גבאי|שמש]] בית הכנסת של [[ישיבת תורת חיים]] אשר נפגע מפצצה שהושלחה לחצר הישיבה ולאחר מכן נגרר ממנה ונדקר למוות. [http://www.laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=36003 אברהם מסנר] ו[http://www.laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=38438 אהרון אריה פריינד] שנרצחו בפתח [[מלון אמדורסקי]], [http://www.laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=35915 דוד ישעיהו כהן דרעי] שנרצח בביתו לעיני משפחתו. שמונה יהודים וארבעה ערבים נפצעו קשה. בשל משכו הקצר של האירוע, הוא לא זכה לתהודה רבה. גורמים שונים האשימו את היהודים בגרימת האירוע בשל שימוש בנשק לא חוקי מצידם כלפי המפגינים. כ-40 איש נעצרו חלקם נשפטו למאסר או קנסות והיתר שוחררו. שלושה מהנשפטים בהם שוטר יהודי שחש להגנת התושבים נשפטו ל-6, 10 ו-11 שנות מאסר. לאחר ערעור משפטי גזר דינם בוטל.
 
== הנצחה ==
[[קובץ:אנדרטה לנופלים במאורעות תרפ"א בפתח תקוה.jpg|שמאל|ממוזער|250px220px|אנדרטה לנופלים במאורעות תרפ"א בפתח תקווה]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 4987 1921 riot memorial in petakh tikva.jpg|שמאל|ממוזער|250px220px|אנדרטה לנופלים במאורעות תרפ"א בפתח תקווה]]
[[קובץ:יד לגיבורים, אנדרטה לחללי מאורעות 1921.jpg|ממוזער|חנוכת אנדרטה לחללי מאורעות תרפ"א 1921 במקומה הראשוני, צומת רחוב פינסקר פינת רחוב אבשלום גיסין. 1946]]
[[קובץ:שלט הסבר על "בית החלוץ" ביפו.jpg|שמאל|ממוזער|250px220px|[[לוח זיכרון]] שהציבה [[המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל]] על "[[בית החלוץ]]" ב[[רחוב יפת]] 34 ב[[יפו]] לזכר 14 הנרצחים]]
מאורעות תרפ"א והשלכותיהם תוארו בספרות העברית ובמחקר ההיסטורי. ב"בית החלוץ" ביפו הוצב שלט לזכרם של 14 הנרצחים. אנדרטאות לזכר הנרצחים הוקמו ביישובי המאורעות.
 
==ראו גם==
* [[המנדט הבריטי]]
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:1921 Palestine riots|שם ויקישיתוף=פרעותמאורעות תרפ"א}}
 
==לקריאה נוספת==
* [[בן ציון דינור]] (עורך), '''ספר תולדות ההגנה''', כרך ב', חלק ראשון, תל אביב: הוצאת [[מערכות]], 1975.
* [[יהודה ואלך]] (עורך), '''אטלס כרטא לתולדות ה'הגנה' ''', ירושלים: [[הוצאת כרטא]], 1991, עמ' 25.