אדוארד השלישי, מלך אנגליה – הבדלי גרסאות

עם עלייתו לכס המלכות בחר אדוארד לחדש את העימות הצבאי עם [[ממלכת סקוטלנד]], שבה זכו אביו וסבו להצלחה חלקית בלבד. אדוארד ביטל את אמנת נורת'מפטון אשר נחתמה במהלך כהונתו של יורש העצר ובכך חידש למעשה את טענותיה של אנגליה על ריבונות בסקוטנלד, דבר שהוביל לפריצת מלחמת העצמאות הסקוטית השנייה. אדוארד אשר היה נחוש בדעתו להשיב את אשר אבד לאנגליה, זכה במספר ניצחונות שבמהלכן כבש בחזרה את ברויקבריק ואף הביס בשנת [[1333]] בקרבב[[קרב גבעת הלידון]] את כוחותיו של [[דייוויד השני, מלך סקוטלנד]]. בעקבות זאת, היה כעת אדוארד בעמדה שבה יכול היה להושיב את [[אדוארד באליול]], שליט בובה מטעמו בכס המלכות של סקוטלנד ואף לדרוש שלל של 20002,000 ליבראות אדמה באזור המדינות הדרומיות בממלכה. למרותעל אף הניצחונות הקודמיםהמוקדמים, הצליחו הכוחות הסקוטים להתאושש וב-[[1335]] נתקל השלטון מטעם אנגליה בקשיים רבים והפסיד שטחים בקצב מהיר.

אף על פי שאדוארד השלישי הקצה צבאות גדולים במיוחד למערכה אל מול הסקוטים, ב-[[1337]] היה כבר רוב השטח הסקוטי בידיו של דייוויד השני ורק מספר קטן של טירות נותרו בידי האנגלים. המתקנים הללו לא היו ערוכים כדי לאכוף את שלטונו וב- 1338/9 השתנה מצבם של הכוחות האנגלים ממלחמת כיבוש לבלימה.

בעיותיו הצבאיות של אדוארד התנהלו בזמן זה בשתי חזיתות, בחזית אחת אל מול הסקוטים ובשנייה מול המלוכה הצרפתית אשר אף היא היוותה איום ממשי. הצרפתים היוו איום בשלושה אזורים: ראשית, הם סיפקו תמיכה מתמשכת לסקוטים באמצעות הברית הצרפתית-סקוטית. המלך [[פיליפ השישי, מלך צרפת|פיליפ השישי]] הגן על דייוויד השני בגלות ותמך בפשיטות סקוטיות בצפון אנגליה. שנית, הצרפתים תקפו מספר ערי חוף אנגליות, דבר שגרר גל שמועות בדבר פלישה בסדר גודל מלא אל אנגליה ולבסוף, אחזקותיו של המלך האנגלי בצרפת היו תחת איום – ב-[[1337]] סיפח פיליפ השישי את [[דוכסות אקוויטניה]] ואת מדינת פונטייה.

במהלך המלחמה מול צרפת כרת אדוארד בריתות ונלחם באמצעות נסיכים צרפתים זוטרים אשר שימשו כשליחיו. בשנת [[1338]] העניק לו [[לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] את התואר "המשנה לגנרל האימפריה הרומית הקדושה" והבטיח את תמיכתו בו. אך למרות זאת אמצעים אלה הביאו להישגים מועטים ביותר, וההישג הגדול היחיד היה ניצחון של הצי האנגלי ב- [[24 ביוני]] [[1340]] שבמהלכו נהרגו 16,000 מלחים וחיילים צרפתים.

הלחץ הכספי שנגרם עקב הבריתות היקרות של אדוארד הוביל להתמרמרות בממלכתו שלו. בתגובה לכך, חזר אדוארד ב-[[30 בנובמבר]] 1340 לממלכה ללא הודעה מראש והתוודע לאי הסדר שהתחולל. בעקבות המצב ביצע טיהורים בקרב מנהל המלוכה., אך דרכי הפעולה הללו לא תרמו ליציבות הפנימית ונוצר מצב של כוחותשוויון שוויםכוחות בין המלך לג'ון סטראטפורד שהיה [[הארכיבישוף מקנטרברי]].

באפריל [[1341]], במעמד הפרלמנט, נאלץ אדוארד לקבל על עצמו מספר הגבלות קשות על עליונותו הכספית והאדמיניסטרטיבית, אך באוקטובר של אותה השנה ביטל המלך את ההסכם והארכיבישוף הוחרם פוליטית. הנסיבות יוצאות הדופן של 1341 הכריעוהובילו את המלך למצב של כניעה, אך תחת נסיבות רגילות היה למעשה כוחו של המלך באנגליה של ימי הביניים היה למעשה בלתי מוגבל, ואדוארד ניצל זאת.

לאחר קמפייןמערכה ארוךארוכה ולא מוכרעמוכרעת ביבשת אירופה, החליט אדוארד לקיים פלישה רחבת היקף. ב-[[1346]] הוביל כוח בן כחמישה עשר אלף איש ששט לכיוון [[דוכסות נורמנדיה]]. צבאו בזז את העיר [[קן (עיר)|קן]] וצעד לאורך צפון צרפת. ב- [[26 באוגוסט]] התעמת הכוח האנגלי מול הכוח הצרפתי במערכה שניטשה ב-[[קרב Crécyקרסי]] וזכה במערכה. בנוסף לכך, רשמו האנגלים ניצחון נוסף לטובתם ב-[[17 באוקטובר]], בהביסם את דייוויד השני, מלך סקוטלנד ולקיחתו בשבי. כעת, עם הרגיעה בגבולו הצפוני, ניצל אדוארד את ההזדמנות להוביל תקיפה גדולה מול הצרפתים והניחוהטיל מצור על העיר קאלה. המצור צלח והעיר נפלה באוגוסט [[1347]].

לאחר מותו של לודוויג הרביעי באוקטובר 1347 ניהל בנו, [[לודוויג החמישי, דוכס בוואריה]], משא ומתן עם אדוארד כדי שיתמודד מול המלך הגרמני החדש [[קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. בסופו של דבר החליט אדוארד במאי [[1348]] שלא להתמודד על הכתר הגרמני.

ב-1348 הכתה [[המגפה השחורה]] באירופה במלוא כוחה והשמידה כשליש מאוכלוסיית אנגליה. אובדן כוח האדם וכתוצאה מכך גם אובדן ההכנסה גרמו לעצירה בהכנות למלחמה. בעלי הקרקעות הגדולים נאבקו עם המחסור בכוח אדם והעלייה בשכר העובדים. בניסיון לעצור את העלייה בשכר, הגיבו, המלך והפרלמנט ב-[[1349]] בחקיקת "חוק העבודה", ובנוסף חוקקו ב-[[1351]] את "חוק העובדים". עם זאת, המגפה לא גרמה להתמוטטות כללית של הממשל והחברה וההתאוששות הייתה מהירה במיוחד.

ב-[[1356]], בזמן שהמלך לחם בצפון, זכה בנו הבכור, [[אדוארד, הנסיך השחור]], בניצחון משמעותי ב[[קרב פואטייה]]. אף על פי שהכוחות האנגלים היו בנחיתות מספרית קשה, הם הצליחו לא רק להביס את הכוח הצרפתי, אלא אף לשבות את המלך הצרפתי, [[ז'אן השני, מלך צרפת|ז'אן השני]]. לאחר שורת ניצחונות ביססו האנגלים הצלחות גדולות – המלך הצרפתי נפל בשבי, והממשל הצרפתי המרכזי כמעט התמוטט כליל. בין אם טענתו של אדוארד לכתר הצרפתי הייתה אמיתית או רק [[עילה למלחמה]], נדמה היה כעת כי מטרתו הייתה בהישג יד. אך מערכה שניטשה ב-[[1359]], במטרה להשלים את ההשתלטות על המדינה, לא צלחה, וב-[[1360]] הסכים אדוארד לחתום על [[הסכם ברטיני]] שבו ויתר על טענותיו כלפי הכתר, אך באותו הזמן הבטיח לעצמו החזקות רחבות בצרפת.