ויקיפדיה

כבל תקשורת תת-ימי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Jadkadan (שיחה | תרומות)
25 עריכות
שורה 28:
 
== היסטוריה של הטלגרפיה הטרנס-אטלנטית ==
בשנות ה-50 של המאה ה-19, החריף הביקוש להעברת מידע בצורה מהירה אל מעבר האוקיינוס האטלנטי, במיוחד מידע אודות מחירי גרעינים וכותנה.
 
[[סיירוס פילד]], סוחר אמיד וצעיר מניו-יורק, ראה את היתרונות (ואת הרווחים) בהנחת כבל תת-ימי באורך 2000 מייל אשר יחבר בין [[ניופאונדלנד]] ל[[אירלנד]], עם חיבורים בקצוות לניו-יורק ולונדון.
 
פילד הבין במהרה שהמימון והמומחיות אשר נחוצים לו נמצאים מעבר לאוקיינוס, בבריטניה. בשנת 1856, הקים פילד את [[חברת הטלגרף האטלנטי]] בלונדון.
 
לא מעט ספקות אפפו את רעיון הכבל האטלנטי, עם חששות רבותרבים מגיעותשהגיעו מכיוון הדעיכה של האות החשמלי, תופעה שהתגלתה לראשונה כמה שנים לפני כן, בעת הנחת הכבל התת-קרקעי והתת-ימי הראשונים, ותוארה ע"יעל ידי [[מייקל פאראדיי]] בשנת 1854. לתופעה היה קשר ישיר עם אורך הכבל, דבר אשר הטיל ספקות לגבי כמות ההודעות שניתן להעביר ביום בכדיכדי להצדיק את עלויות הכבל התת-ימי.
 
סימנס הבחין בתופעת הדעיכה המדוברת כבר בשנת 1849, דברולדבריו, אשר לדבריו,הדבר הוביל אותו לקחתלהתייחס אתברצינות הרעיונותלרעיונותיו של פאראדיי בנוגע ל[[חומר דיאלקטרי|חומרים דיאלקטריים]] ו[[מוליכות חשמלית]] ברצינות. הכבלים התת-קרקעיים של סימנס נכשלו אחרי שנה או שנתיים, בעיקר אחרי שהחומר המבדדהמבודד נהפך ללא יעיל.
 
בשנת 1854, [[ויליאם תומסון|וויליאם תומסון]], שהחשיב את הטלגרפיה כחלק אינטגרלי מהפיזיקה המתמטית, שילב את הרעיונות של פאראדיי לגבי [[הולכה חשמלית]] עם משוואות שהגיעו [[מעבר חום|מתאוריית העברת החום]] בכדיכדי לייצר תאוריה מתמטית המתארת איך פעימות של זרם חשמלי נעות לאורך כבלים.
 
תומסון הראה שתופעת הדעיכה בכבל הינההיא פרופורציונלית לתכונות ההתנגדות ו[[קיבול|הקיבול]] של הכבל המדובר, והתופעה תהיה מינימלית בכבל [[נחושת]] עבה שאוטםשנאטם בשכבה עבה של גוטה-פרצ'הפרשה. כמו כן, התאוריה של תומסון טענה שהתופעה אמורה לגדול ביחס לריבוע אורך הכבל.
 
פילד החליט לשכור את וויטהאוס, מנתח אנגלי שביצוע ניסויים חשמליים היה לו לתחביב ובין היתר התנגד לתאוריה של תומסון והאמין בחשיבות של הפרדת התאוריה מהמעשיות<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=Crosbie Smith and M. Norton Wise|שם=Energy and Empire: A biographical study of Lord Kelvin|מו"ל=Cambridge University Press|שנת הוצאה=1989}}</ref>, לתפקיד החשמלאי הראשי של החברה.
שורה 46:
בדצמבר 1856, משקיעים בחרו בתומסון שיצטרף למועצת המנהלים של [[חברת הטלגרף האטלנטי]].
 
פילד, שהיה בלחץ זמנים, הזמין 2000 מיילים של כבל יחסית דק, שנבדק בצורה פשוטה על ידי וויטהאוס – שאישר את כשירותו. הכבל הושאר במשך חודשים תחת כיפת השמים, דבר אשר זירז את תהליך ההתדרדרות של השכבה המבדדתהמבודדת של הכבל.
 
באוגוסט 1857, התחיל תהליך הנחת הכבל, אך 300 מייל מהחוף, הכבל נקטע. אחרי 3שלושה ניסיונות כושלים נוספים ביוני 1858, הוחלט על ניסיון אחרון ביולי של אותה שנה. הפעם, הכל הלך כשורה, ובאוגוסט 1858, הנחת הכבל האטלנטי הראשון הושלמה.
 
בעת שליחת ההודעות הראשונות, הבחינו המפעילים בהשהיה בין שליחה וקבלת ההודעות.
 
בתחילת ספטמבר, הכבל חדל לעבוד. הציבור הרחב החשיב את הטלגרפיה הימית ככישלון טכנולוגי, דעה שהתעצמה בשנת 1860, כאשר קרס הכבל תת-ימי שהונח ע"יעל ידי הממשלה הבריטית בים האדום בכדיכדי לחבר את הודו.
 
== הועדה המשותפת לבחינת הטלגרפיה התת-ימית ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/כבל_תקשורת_תת-ימי"