טומאה וטהרה – הבדלי גרסאות

* '''[[בעל קרי]]''' - כל יציאה של [[נוזל זרע|זרע]] ("שכבת זרע") מגוף הגבר מטמאת אותו טומאת ערב, בין אם היה זה תוך כדי קיום [[יחסי אישות]] ובין אם באופן אחר. הזרע עצמו הוא "אב הטומאה", המטמא אדם או בגדים וכלים שנגע בהם, ואילו האיש שממנו יצא הזרע נקרא "בעל קרי" (מלשון "מקרה לילה"), ודינו כ"ראשון לטומאה", שאינו מטמא אדם או כלים במגעו, אלא רק מזון ושתייה.

* '''[[זב (טמא)|זב]]''' - גבר שיצאה מגופו, מאבר המילה, הפרשה חולנית הנקראת "זיבה",{{הערה|יש לה דמיון מסוים לזרע, אבל היא שונה מעט בצבע ובמרקם הפנימי שבין חלקיה (תלמוד בבלי מסכת נדה דף לה עמוד ב). במפרשים קיימות שתי תפיסות על טיבה של מחלה זו: יש אומרים שמדובר בהפרשה מוגלתית, כתוצאה ממחלה מידבקת (רבי [[אברהם אבן עזרא]] בויקרא טו, ח, [[רמב"ן]] שם פסוק יא, [[ספר החינוך]] מצווה קעח), בדומה למחלה הקרויה כיום [[זיבה]]. לדעת הרמב"ם (שהיה רופא) מדובר על הפרשת זרע פגום (משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה פרק ב הלכה א, ובהרחבה בפירושו למשנה, מסכת זבים, פרק ב משנה ב). להרחבה ראו אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך זב.}} והדבר קרה מספר פעמים.{{הערה|חומרת טומאתו תלויה במספר הפעמים ובהפרש הזמן ביניהם: אם ראה פעם אחת - דינו כבעל קרי בלבד, ואיננו אב הטומאה. אם ראה פעמיים, תוך יום אחד או תוך יומיים רצופים - דינו כזב לכל דבר, פרט לכך שהוא פטור מקרבן להשלמת טהרתו. אם ראה שלוש פעמים, במשך יום או יומיים או שלושה ימים רצופים - הרי הוא חייב גם בקרבן (משנה מסכת זבים פרק א משניות א-ג, מסכת מגילה פרק א משנה ז).}} עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ("'''[[שבעה נקיים]]'''"), ללא הפרשה זו ואז עליו לטבול ב[[מעיין]] (עם [[נביעה]], ולא מספיק [[מקווה]]) ולהביא קורבן להשלמת טהרתו. התורה קבעה על הזב סדרת חומרות מיוחדות: א. "[[טומאת מדרס]]" - חפץ שהזב ישב, שכב, נשען או רכב עליו נעשה "אב הטומאה" כמותו. ב. "מעיינות" - נוזלי הגוף של הזב (רוק, זרע, זוב, שתן) מטמאים כ"אב הטומאה". ג. "היסט" - אדם או כלי שהזב והדומים לו הזיזו אותו, גם אם לא נגע בו, נטמא ונעשה "ראשון לטומאה".

* '''[[טומאת יולדת]]''' - אישה במשך השבוע שלאחר לידת בן, או שבועיים לאחר לידת בת, ובמהלך ימים אלו דינה כנידה לכל דבר ועניין. לאחר מכן מתחילה תקופה הנקראת '''ימי טוהר''' שבה היא טמאה בדרגה פחותה, שנמשכת שלושים ושלושה ימים בלידת בן וששים וששה ימים בלידת בת. לאחר מכן היא צריכה להקריב קורבנות.

* '''[[נגע הצרעת]]''' - התורה קבעה מערכת כללים מפורטת לאבחון כתמים חולניים שהתפתחו בעור האדם, בבגדים או [[צרעת הבתים|בקירות הבתים]]. קיים בהם שלב של "הסגר" לצורך אבחון הנגע על ידי הכהן, ושלב של "החלט" בו האבחון נקבע באופן סופי כנגע טמא. אדם או בגד מנוגעים, בין בשלב ההסגר ובין בשלב ההחלט הם אבות הטומאה, ומטמאים את כל הנוגע בהם ואף את כל מה שנמצא עימהם בתוך הבית. כך גם בית מנוגע מטמא את כל מה שבתוכו, ובשלב ההחלט הוא מטמא גם את הנוגע בו מבחוץ.{{הערה|{{משנה|נגעים|יג}}; {{רמב"ם||טומאת צרעת|יג|יג}}}}

* עפרה גורי-רימון (2011). [http://mushecht.haifa.ac.il/abstract/23/23_1.pdf גלוסקמות אבן באוסף מוזיאון הכט וסוגיית מנהג הקבורה בגלוסקמות, מכמנים 23: 35-23]

* [http://www.youtube.com/watch?v=0mOAy6CxD9Q הרצאתה של פרופ' ורד נעם] מן [[האוניברסיטה העברית]] (החל מ[1:14:37]) על הלכות טומאת כת היחד (קומראן) מול הלכות חכמינו

 

== הערות שוליים ==