הבדלים בין גרסאות בדף "אוליבייה מסייאן"

נוספו 4 בתים ,  לפני שנתיים
מ
הוספת קישור לפסנתרנית
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
מ (הוספת קישור לפסנתרנית)
זמן קצר לאחר שחרורו ממחנה השבויים, במאי 1941, התמנה מסייאן לפרופסור ל[[הרמוניה]] בקונסרבטואר של פריז, שם לימד עד פרישתו בשנת 1978. במקביל ערך את ספרו Technique de mon langage musical ("הטכניקה של שפת המוזיקה שלי"), שיצא לאור בשנת 1944. בחיבורו זה הוא מביא דוגמאות רבות מן המוזיקה שלו, בעיקר הרביעייה.
 
בין תלמידיו הראשונים של מסייאן בקונסרבטואר היו ה[[מלחין]] [[פייר בולז]] והפסנתרניתוה[[פסנתרנית]] [[איבון לוריו]]. בשנים הבאות היו בין תלמידיו [[קרלהיינץ שטוקהאוזן]] בשנת [[1952]], טריסטן מוריי מ-[[1967]] עד [[1972]], ו[[ג'ורג' בנג'מין]] במחצית השנייה של שנות ה-70'. [[יאניס קסנאקיס]] ה[[יוון|יווני]] הופנה אליו לזמן קצר בשנת 1951; מסייאן עודד את קסנאקיס ודחק בו לנצל את הרקע שלו ב[[מתמטיקה]] וב[[אדריכלות]] לטובת המוזיקה שלו. מסייאן היה רק באמצע שנות השלושים לחייו, אך תלמידיו באותה תקופה העידו לאחר שנים, כי כבר אז התבלט כמורה משכמו ומעלה, שעודד כל אחד מהם למצוא לו קול משלו ונמנע מלאכוף עליהם את רעיונותיו הוא.
 
בשנת 1943 כתב מסייאן את Visions de l'Amen ("חזיונות אמן") לשני פסנתרים, בשביל לוריו ובשבילו. כעבור זמן קצר חיבר את המחזור הכביר לפסנתר סולו, Vingt regards sur l'enfant-Jésus ("עשרים מבטים על התינוק ישו") למענה. עוד חיבר את Trois petites liturgies de la Présence Divine ("שלוש ליטורגיות קטנות לנוכחות האלוהית") ל[[מקהלה|מקהלת]] נשים ותזמורת, שכוללת תפקיד קשה לפסנתר סולו, גם הוא ללוריו. בכך המשיך מסייאן את מנהגו להביא נושאים ליטורגיים לרסיטל פסנתר ולאולם הקונצרטים.