היהדות במוזיקה – הבדלי גרסאות

הוא טען שהדיבור היהודי לבש צורה של "קשקוש ערבובייה בלתי נסבל", "אנפוף מזמזם, צווחני ונדבק", ושהיהודים בצורה אגואיסטית הוקדשו למטרות רווח ולא מסוגלים לבטא תשוקה כשהם מדברים ללא-יהודים. מכאן הסיק שהיהודים אפילו כשירים פחות לבטא את עצמם במוסיקהבמוזיקה, ורק אמנים שהתנתקו לחלוטין מכל מקור שורשים יהודי יכולים בכלל לבטא את עצמם:

אחת מטענותיו העיקריות היא שהמוסיקהשהמוזיקה המופקת על ידי מלחינים עם רקע יהודי כדוגמת [[פליקס מנדלסון]] היא "מתוקה ומצלצלת ללא עומק", ורדודה ומלאכותית שיש בה סממנים של מוזיקה דתית הניזונה מהפולחן היהודי בבית הכנסת, המחקה באופן שטחי את המוזיקה האמיתית ששורשיה ב"רוח האמיתית של ה[[פולק]] (העם)". בטיעונו התיאורתי הגדול, "Oper und Drama ([[1852]]), הוא יצא באותה טענה נגד [[מייביר]] (מלחין יהודי גם הוא).

וגנר צידד בטמיעתם של היהודים בתוך התרבות הגרמנית, כך שהשפעתם ה"זרה" תיפסק. חוקרים מסוימים נוהגים לטעון כי רעיונותיו והאידיאולוגיהוהאידאולוגיה של ואגנר בענייני היהודים אשר בוטאו בצורה כה חריפה במאמרו זה השפיעה על המפלגה הנאצית בשעתה מספר עשרות שנים מאוחר יותר, אך הניגוד הבסיסי והמבטל הוא שהנאצים תמכו חד משמעית בחיסול טוטאלי של היהודים, ומצידו ואגנר העדיף את התבוללותם בתרבות הגרמנית והעממית או התנצרות. (ראה: הפתרון הסופי של ואגנר).