פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 19 בתים ,  לפני שנה
'''מבצע לפיד''' (ב[[אנגלית]]: '''Operation Torch''') הוא שם הקוד שניתן למבצע [[לוחמה אמפיבית|נחיתה אמפיבית]] של [[בעלות הברית]] בחופי צפון אפריקה המערבית - [[מרוקו]] ו[[אלג'יריה]], במסגרת [[המערכה בצפון אפריקה]] ב[[מלחמת העולם השנייה]].
 
מטרת הנחיתות, שהחלו ב-[[8 בנובמבר]] [[1942]], הייתה להשתלט על מושבות [[צרפת]] ב[[צפון אפריקה]] המערבית, שהיו תחת שליטת משטר [[צרפת של וישי]], כצעד ראשון לקראת השתלטות על כל [[אגן הים התיכון]]. מעבר לכך, המבצע היה אמור לשמש תחליף לפתיחת [[חזית שנייה]] נגד [[גרמניה הנאצית]] במערב אירופה בשנת 1943, ונועד להפגין בפני ההנהגה הסובייטית את מחויבותן של בעלות בריתה המערביות, [[ארצות הברית]] ו[[בריטניה]], לסייע ל[[ברית המועצות]] במלחמתה נגד הנאצים בתקופה הקשה של [[קרב סטלינגרד]]. המטרה העיקרית של המבצע הייתה להשתלט על כל החוף של צפון אפריקה באמצעות תנועת מלקחיים ענקית ממזרח וממערב, שהשלב הראשון שלה נפתח בהתקדמות כוחות [[הארמייה השמינית (בריטניה)|הארמייה השמינית]] הבריטית מ[[מצרים]] מערבה בעקבות תבוסת כוחות הציר בראשות [[ארווין רומל]] ב[[קרב אל-עלמיין השלישיהשני]]. ההשתלטות על צפון אפריקה נועדה להכשיר את הקרקע לשורת מבצעים התקפיים של בעלות הברית המערביות נגד [[מדינות הציר|כוחות הציר]] בדרום אירופה בשנת 1943.
 
המטרות הראשוניות של המבצע הושגו בעיקרן, תוך תצוגה של שיתוף פעולה אנגלו-אמריקאי, והפגנת העוצמה הצבאית האמריקנית במבצע נחיתה גדול מהים, שהיה הראשון בשרשרת מבצעים ששיאם ב[[הפלישה לנורמנדי|נחיתה בנורמנדי]] בשנת [[1944]]. התנגדות כוחות וישי במושבות צרפת בצפון אפריקה בראשות האדמירל [[ז'אן פרנסואה דרלאן]] הייתה סמלית בעיקרה, והסתיימה תוך זמן קצר. לאחר מכן הסכימו הכוחות הצרפתיים להיכנע, וחלקם אף הצטרפו למלחמה לצד [[בעלות הברית]] נגד כוחות הציר, וכתגובה, החליטה גרמניה לכבוש את החלק "החופשי" של צרפת. אולם ניסיון בעלות הברית לנצל את ההצלחה לצורך כיבוש [[תוניסיה]] נכשל. בסוף דצמבר 1942 נעצרה התקדמות כוחות בעלות הברית מזרחה, והחלה [[המערכה בתוניסיה]], שהסתיימה רק במאי 1943 בחיסול שארית כוחות הציר בצפון אפריקה.
 
==רקע היסטורי ואסטרטגי==
 
עם כניסת [[ארצות הברית]] ל[[מלחמת העולם השנייה]] לאחר [[המתקפה על פרל הארבור]], החלו גורמי צבא אמריקאיים לבחון אפשרויות לפעולה צבאית נרחבת ב[[הזירה האירופית: 1945-1942|זירה האירופית]], שנתפסה על ידי הנהגת ארצות הברית כחשובה יותר מ[[המערכה באוקיינוס השקט|זירת האוקיינוס השקט]]. חלק מפיקוד הצבא האמריקני, בראשות הרמטכ"ל [[ג'ורג' מרשל]], תמך בביצוע נחיתה אמפיבית בחופי [[צרפת]] ובפלישה למערב אירופה כבר בשנת [[1942]]., אולם [[וינסטון צ'רצ'יל]] והפיקוד הצבאי הבריטי סברו כי מדובר בתוכנית שנועדה לכישלון, משום שעדיין לא נוצרו התנאים ההכרחיים לביצועה, ותמכו בביצוע נחיתה אמפיבית בחופי צפון אפריקה, שהייתה כרוכה בסיכונים פחותים בהרבה.{{הערה|ג'פרי בסט, '''צ'רצ'יל''', הוצאת [[עם עובד]], 2000, עמ' 249}} בחלק המזרחי של צפון אפריקה, ב[[מצרים]] וב[[לוב]], נלחמו כוחות [[חבר העמים הבריטי]] ב[[ארמיית השריון אפריקה|כוחות הציר]] תחת פיקוד [[גנרל-פלדמרשל]] [[ארווין רומל]] זה כשנתיים., אך בחלקה המערבי שלט הצבא הצרפתי הקולוניאלי, הנאמן למשטר [[צרפת של וישי]], על [[מרוקו]], [[אלג'יריה]] ו[[תוניסיה]], שטחים בעלי חשיבות אסטרטגית רבה, שהבטיחו שליטה על האגן המערבי של הים התיכון.
 
קיץ 1942 היווה נקודת שפל במערכה הצבאית שניהלו בעלות הברית כנגד כוחות הציר. ב-20 ביוני נפל נמל טוברוק לידי רומל, ובראשית יולי כבר הגיעו כוחותיו עד קו אל עלמיין, ואיימו לכבוש את מצרים כולה ולהשתלט על [[תעלת סואץ]] האסטרטגית. בחזית הסובייטית פתחו הגרמנים במתקפת הקיץ שלהם בדרום רוסיה ב-28 ביוני, ואיימו למנוע מהסובייטים את השימוש בנתיב התעבורה החיוני על נהר הוולגה, להשתלט על כל אזור הקווקז, ובכך לגרום פגיעה חמורה במאמץ המלחמה של ברית המועצות. ההנהגה הסובייטית (סטלין) הפעילה לחץ כבד על בעלות הברית המערביות לפתוח "חזית שנייה" נגד גרמניה הנאצית בשנת 1942, כדי לגרום להעברת כוחות גרמניים מהחזית הסובייטית מערבה. [[צ'רצ'יל]] ו[[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] הבינו שהם חייבים ליזום במהירות פעולה צבאית אנגלו-אמריקנית משמעותית נגד כוחות הציר, כדי להקל על הלחץ הצבאי שלהם על כוחות חבר העמים הבריטי, שהגנו על מצרים, ועל כוחות הצבא הסובייטי בדרום רוסיה, ולהוכיח את מחויבותם לסייע לברית המועצות במלחמתה נגד גרמניה הנאצית ובעלות בריתה. הם חששו שדחייה של הפעולה עלולה להביא להתמוטטות ברית המועצות ולכיבוש המזרח התיכון כולו בידי כוחות הציר.
 
לחץ הזמן אילץ את ההנהגה האמריקנית לוותר זמנית על רצונה לפתוח "חזית שנייה" בצרפת, ולאמץ את התוכנית הבריטית לנחיתה במושבות צרפת בצפון אפריקה, שהייתה הרבה יותר פשוטה לביצוע, ויכלה לספק תוצאות מיידיות. ב-24 ביולי 1942 החליטו ראשי המטות המאוחדים של בריטניה וארצות הברית להתחיל בתכנון מבצע נחיתה אמפיבי גדול בחופי צפון אפריקה הצרפתית, שקיבל את שם הקוד "מבצע לפיד", ויום לאחר מכן אישר הנשיא רוזוולט את קווי המתאר של המבצע המתוכנן. באוגוסט 1942 נסע צ'רצ'יל ל[[מוסקבה]], כדי לדון עם סטלין בפעולה המתוכננת בצפון אפריקה, ולהסביר לו מדוע לא ניתן לפתוח ב"חזית שנייה" במערב אירופה ב-1942. סטלין לא היה מרוצה, ב[[לשון המעטה]], מהתוכניות הצבאיות של בעלות בריתו, אך נאלץ בסופו של דבר להסתפק בכך.{{הערה|מרק פרו, '''שבעה גברים במלחמה''', הוצאת דביר, 2010, עמ' 266}} הכישלון החרוץ של מבצע [[הפשיטה על דייפ]], שהתרחש מספר ימים לאחר חזרתו של צ'רצ'יל משיחותיו במוסקבה, הדגים בפני ראשי המטות האמריקאים את הקשיים הכרוכים בנחיתה אמפיבית בחופי צרפת, וסייע לשכנע אותם, כי לפני שהכוחות האמריקנים ה"ירוקים" וחסרי הניסיון הצבאי ידרשו לנחות על חופי צרפת ולהתמודד כנגד הצבא הגרמני, עדיף שיתנסו קודם בנחיתות על חופים פחות מוגנים.
 
==תכנון המבצע==