הבדלים בין גרסאות בדף "גראנג'"

נוסף בית אחד ,  לפני שנתיים
מ
מ (הוספת קישור לסאטירה)
ב[[נובמבר]] [[1988]] ביצעה סאב פופ את המהלך הראשון לקראת הפיכתו של הגראנג' לז'אנר פופולרי, כשפתחה שירות לשליחת סינגלים של להקות מקומיות בדואר על בסיס חודשי, שנקרא "סאב פופ סינגלס קלאב". מהלך זה סייע להתפתחותו של הגראנג' בסיאטל, והפך את סאב פופ לחברה בעלת עוצמה בסצנה המקומית. מייסדיה של החברה, ברוס פאוויט וג'ונתן פונמן, סיפרו כי פריחתו של הגראנג' החלה בסוף [[שנות השמונים]], לאחר שביקשו מהעיתונאי אוורט טרו מן המגזין ה[[בריטניה|בריטי]] "[[מלודי מייקר]]" לכתוב כתבה על סצנת המוזיקה המקומית. הכתבה סייעה לגראנג' לפרוץ אל מעבר לגבולותיה של סיאטל. מאדהאני נחשבת כלהקה המצליחה ביותר של הגראנג' בתקופת סוף שנות השמונים, אך הגראנג' לא הפך לתופעה כלל-אמריקאית גדולה לפני תחילתן של שנות התשעים.
 
[[נירוונה (להקה)|נירוונה]] נחשבת ללהקה האחראית לפריצתו הגדולה של הז'אנר לתודעת עולם המוזיקה ב-[[1991]]. הפופולריות שלה זכה שירה של נירוונה "[[Smells Like Teen Spirit]]", מתוך האלבום " [[Nevermind]]", הפתיעה את כל תעשיית המוזיקה. האלבום הגיע למקום הראשון במצעדי המכירות של מדינות רבות, וסלל את הדרך להצלחתן של להקות אחרות, ובראשן פרל ג'אם. פרל ג'אם הוציאו למעשה את אלבום הבכורה שלהם "[[Ten]]" חודש אחד קודם לכן, ב[[אוגוסט]] [[1991]], אך מכירות האלבום החלו לצבור תאוצה רק לאחר יציאתו של "Nevermind". עבור קהלים רבים מן התקופה ההיא ועד היום, גראנג' הפך להיות מזוהה כמעט לחלוטין עם שתי להקות אלה ועם גישתן הפאנקית והמרדנית כלפי המנהגים המקובלים בזרם המרכזי וכלפי מוסדות תרבותיים וחברתיים. היו להקות נוספות שפעלו בסיאטל וזכו לפופולריות ולהצלחה גדולה, בעיקר אליס אין צ'יינס וסאונדגארדן. להקות מאזורים אחרים שאימצו את הז'אנר, כגון [[סטון טמפל פיילוטס]] מ[[סן דייגו]], [[סילברצ'ייר]] האוסטרלית ו[[בוש (להקה)|בוש]] הבריטית הפכו לפופולריות גם הן. גם הלהקה [[הול]] שהוקמה על ידי [[קורטני לאב]], אשתו של קורט קוביין, זכתה להצלחה בסצנת הגראנג' עם אלבומה "Live Through This" שהראה שינוי בסגנון הלהקה לסגנון יותר מושפע גראנג'.
 
ב[[ישראל]] נקשר שמו של הז'אנר עם מספר אלבומי ולהקות רוק. בין השאר האלבומים "[[שוטר פושע והענק הלוחש]]" של [[האחים פורטיס]], "[[מפלצות התהילה]]" של [[משינה]] ואלבומי [[איפה הילד?]] ו[[מופע הארנבות של ד"ר קספר]] תוארו על ידי המבקרים כמכילים אלמנטים של גראנג'.