רוברט ברטון – הבדלי גרסאות

נוספו 5 בתים ,  לפני 3 שנים
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
 
ברטון ניתח את הסיבות האפשריות של המחלה - כולל חוויות של [[חסכים]] רגשיים, של חוסר חיבה, בילדות, השפעות החברה העלולת להחמיר ההפרעה האישיותית.
הוא הדגיש את חשיבות המודעות העצמית, דרכי טיפול כמו משטר חיים בריא (לרבות אוכל, [[שינה]] מספקת, תרגילים גופניים), [[תרופות]], הימצאות בחברת אנשים, עיסוק בדברים מועליםמועחלים, הימנעות לריגושים שליליים המגבירים את המתח, הקשבה למוזיקה מרגיעה, ומעל הכל - התוודות בפני אדם אוהב, דיסקרטי ומהימן. ברטון ראה כגורם טיפולי חשוב ביותר הגישה של חיבה אוהדת כלפי החולה, מה שבישר את השקפתו ומעשיו של [[פיליפ פינל]]{{הערה|J.Barzun ע'}}
ברגע מסוים ברטון ביקש להזהיר את המלנכוליים שלא יקראו בספרו מחשש פן יחמיר את תסמיניהם.
הספר שפורסם תחת כינוי העט "דמוקריטוס הצעיר" בשנת [[1621]] הפך ל[[רב-מכר]].
[[סגנון]] הספר היה שיחתי, קולח, מזכיר את זה של [[פרנסואה רבלה]] ושל סופר אחר בן זמנו, סר [[תומאס בראון]].
סופרים רבים בדורות הבאים הושפעו עמוקות מהתערובת היוצאת דופן שיש בספר, של בקיאות, הומור, כישורים לשוניים ותובנות יצירתיות, אם כי לא תמיד מדויקות.
הספר הוא פרי של בקיאות חובקת כל. יש בו 13,333 ציטוטים מ-1598 מחברים, מהספרות הקלאסית היוונית ורומית ועד לבני רבלה, [[מישל דה מונטן|מונטן]] ואחרים, מדוברי הרפואה הקדומה ושל ימי הביניים והוגי המוסר. הקשפתוהשקפתו הייתה נוצרית פרוטסטנטית מתונה, עם בקורת נוקבת על הפולחן הקתולי, בעיקר על עבודת הקדושים ושרידיהם.
 
ההשפעה על סופרים מוסימים הייתה כל כך גדולה, עד שהם שאבו לפעמים קטעים מתוך הספר של ברטון, בלי להצהיר זאת. האשמות כאלה הועלו למשל נגד [[לורנס סטרן]] וספרו "טריסטרם שנדי".
ד"ר [[סמואל ג'ונסון]] החשיב ספר זה כאחד החביבים עליו. [[לורד ביירון]] מצא בו אמצעי קל להפגין בו את היותך קורא של ספרים, הספר מצא חן גם בעיניהם של [[צ'ארלס לם]] שעורר את תשומת לבם של הרומנטיים אליו, ו[[ג'ון קיטס]] שביסס את הפואמה שלו, "לאמיה" על אחד הקטעים של ברטון.
גם הרופא המפורסם [[ויליאם אוסלר]] ראה ב"אנטומיה של המלנכוליה" ספר רפואי מופתמופתי שנכתב על ידי איש שמחוץ למקצוע.
גם במאות ה-20 וה-21 הספר היה אהוב על מחברים כמו [[אנתוני ברג'ס]], [[חורחה לואיס בורחס|בורחס]], ויליאם ה. גאס (שכתב מבוא למהדורת כיס משנת 2001), ולוולין פוויס (שכינה אותו "יצירת הפרוזה הגדולה ביותר מן התקופה הגדולה ביותר של הפרוזה באנגלית")
 
==ספריו==
16

עריכות