היתר מכירה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מ הוספת קישור לישעיה הלוי הורוביץ |
||
שורה 20:
===דין הקרקעות של הגויים בארץ ישראל בשנת השמיטה===
קיימות שלוש דעות עיקריות לגבי תחולת השמיטה על אדמות בבעלות של גויים בארץ ישראל:
# מצוות השמיטה חלה גם על אדמות של גויים, לפי שיטת [[המבי"ט]] (רבי משה מטראני). התוצרת החקלאית של גויים מאדמות ארץ ישראל קדושה בקדושת שביעית ואסור ליהודי לעבוד בשדה של גוי בשמיטה. עם זאת, בניגוד לאדמות בבעלות יהודית, מותר לאכול תוצרת [[צמח חד-שנתי|חד-שנתית]] משדות הגויים, כלומר לא חלה עליה [[גזירת ספיחין]], ואין חובה למנוע מגוי לעבד את השדה שלו, בתנאי שהוא לא עושה זאת בשליחותו של יהודי. חלק מההולכים בשיטה זאת סוברים שמותר לקנות פירות מגויים, וחלק, כמו ה[[של"ה]] (רבי [[ישעיה הלוי הורוביץ]]), אוסרים על כך ומתירים רק לקבלם במתנה.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/root/data/pdfs/CPCR/013kuntresshashmitacc.pdf יעקב דוד רידב"ז, '''קונטריס השמיטה''', תרס"ט], עמודים יא-יב. }}
# מצוות השמיטה אמנם חלה על אדמת הגוי, אולם הפירות הגדלים באדמת הגוי אינם קדושים בקדושת שביעית.
# מצוות השמיטה אינה חלה על אדמות בבעלות גוי. האיסור של ה[[תורה]] לעבד את האדמה בשנת השמיטה חל אך ורק בארץ ישראל, וגבולות ארץ ישראל בימינו נקבעים על סמך הבעלות היהודית. אדמות הנמכרות לגוי אינן חלק מארץ ישראל, ויהודים יכולים לעבד את האדמה בשמיטה, כמו בכל מקום אחר מחוץ לארץ.{{הערה|[[ספר התרומות]]; [[הגר"א]] בביאורו על {{שולחן ערוך|יורה דעה|שלא|ו}}.}}
| |||