עראבה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לתאונת דרכים
שורה 74:
מוסד המוח'תאר נעלם מספר החוקים עם הקמתה של ישראל, אולם באופן מעשי נמשך משטר המוח'תרים גם בשנות החמישים והששים. הוא שימש את צורכי הממשל הצבאי ומפלגות השלטון, כפי שפורט לעיל. כמוח'תארים של עראבה בשנותיה הראשונות של המדינה שימשו פאוזי סלים יאסין, מחמד עלי כנאענה ומוסטפא אבראהים עאסלה.
 
המוח'תרים המשיכו ליהנות מסמכות בלתי פורמלית שעוגנה ביכולת השפעתם על חיי תושבי הכפר. לדברי המרואיין אחמד (יליד 1950), המוח'תאר המשיך לדון בחיי היומיום גם לאחר שהוקם בעראבה שלטון מוניציפלי בדמות מועצה מקומית נבחרת. בחירת ראש המועצה לא הפחיתה ממעמדו החברתי של המוח'תאר והוא המשיך להיות בעל סמכות בעיני התושבים. ניסיונו של אחמד, לדוגמה, להגן על ראש המועצה שהיה מעורב בתאונתב[[תאונת דרכים]] שבה נדרס ילד המשתייך לחמולה של המוח'תאר, גרם לזעמו של המוח'תאר, אף על פי שאחמד הוא דודו של הילד, והוא האחראי עליו מבחינת חוקי החמולה. המוח'תאר הדגיש את שייכות הילד לחמולה, אף שלא קיימת ביניהם קירבה משפחתית ישירה. במלים אחרות, לכידות הקולקטיב החברתי ושימור יחידת החמולה מול גורם זר, במקרה זה ראש המועצה, המשיכו להיות ערכים חשובים בתרבות הכפר.
 
כאמור, מבחינה פורמלית שלטון המוח'תארים הסתיים עם קום המדינה. אך רק ב-1 במרס 1964 חתם שר הפנים דאז, משה חיים שפירא, על הצו למינוי מועצה מקומית ממונה לעראבה, שנועדה להחליף את המוח'תארים אשר מונו על ידי השלטון המרכזי בעבר. 15 חודשים אחר כך, ביוני 1965, התקיימה הישיבה הראשונה של המועצה בת תשעה חברים אשר מונו לתפקידם על ידי השר. התשעה בחרו מתוכם את אחמד תופיק יאסין לתפקיד ראש המועצה, עד הבחירות הראשונות, שנקבעו לשנת 1968. גם אחרי הבחירות המשיך בתפקידו אותו ראש מועצה, הפעם כשהוא נבחר בקולות חברי המועצה החדשה, הנבחרת.