הטבת נזקי גוף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור ליצחק זמיר |
מ הוספת קישור לתאונת עבודה |
||
שורה 119:
במצבים בהם שילם הניזוק בעבור ההטבה טרם קרות העוולה (כגון פרמיית ביטוח): מעבר לגישה העונשית שהוצגה לעיל, קיימת גישה, לפיה יש להתיר לניזוק, ששילם עבור הטבתו, ליהנות מפירות השקעתו. גישה זו, כמו הגישה העונשית, עשויה להתנגש עם העקרון, לפיו יפוצה הניזוק רק בעבור נזקו הממשי. שהרי, הניזוק אינו זכאי לסכום פיצויים קבוע מראש מן המזיק, הוא גם אינו מפסיד את השקעתו, אלא פשוט זכאי לסכום פיצוי נמוך יותר מהמזיק, שכן נזקו קטן. לפיכך, מקובלת בדין האנגלי דווקא הגישה, לפיה כספי ביטוח ופנסיה, בין אם העובד משתתף בצבירתם, ובין אם מדובר בביטוח חובה, יקוזזו מן הפיצוי עבור אובדן השתכרות. ניתן היה לומר, שהסדר כזה ירתיע אנשים מפני רכישה של ביטוח פרטי וקרנות פנסיה, אך היות שקיימים אינטרסים רבים לביצוע מהלך כזה, זה נראה בלתי סביר, במיוחד לאור עליית חשיבותם של ביטוחי החובה.
במצבים בהם מתקבלת גימלה מהביטוח הלאומי: במקרה של תביעה בגין נזק גוף, בניגוד למוות, ההסדר בחוק האנגלי (Law Reform (Personal Injuries) Act, 1948) קובע, שפיצוי עבור אובדן השתכרות, יקוזז בחצי מערך הפיצוי עבור חמש שנים של גימלה בגין תאונות עבודה, נכות שהיא תוצר [[תאונת עבודה]] ומחלה. ההצדקה לקיזוז היא השתתפותם היחסית של העובד, המעביד והמדינה בגימלה. גורם רלוונטי נוסף, הוא העובדה שהמעביד תורם לגימלה, המשולמת על ידי הביטוח הלאומי, גם כאשר הוא אינו המזיק. חלוקה זו של הנזק נראית על פניה צודקת. אולם, נראה ששיטה שתתאים יותר לעקרונות הפיצוי, תהיה קיזוז מלא של שווי הטבת הביטוח הלאומי מסכום הפיצויים. פתרון אחר עשוי להיות, שהטבה לא תשולם, מקום שסכום הפיצויים שווה לה או גדול ממנה. גם אם התשלום מבוצע בפועל על ידי המיטיב (הביטוח הלאומי), הוא יוכל לתבוע אותו חזרה מהמזיק במלואו. באופן כזה, הניזוק לא זוכה בפיצויי כפל, המיטיב לא יוצא נפסד, והמזיק לא מרוויח מן ההטבה. עם זאת, הפתרון האחרון נדחה הן על ידי וועדת מונקטון, שנדרשה להעלות המלצות לגבי סוגיות הפיצוי ב[[דיני הנזיקין]], והן על ידי החלטת הממשלה, בטענה שאין למנוע מהניזוק את ההטבות, המגיעות לו על-פי דין.
מצב בו הוטב הנזק על ידי צד שלישי, שלא מתוך חוזה או מתוך חובה שבדין: מצבים אלה, בהם שולמה ההטבה במלואה על ידי צד שלישי, ללא השתתפות הניזוק, קיבלו התייחסות נפרדת בפסיקה האנגלית. הפתרון המועדף למצב, התקבל במקרה של Dennis v. L.P.T.B, שם נקבע שהניזוק, שקיבל תשלומי מחלה ממעבידו וכן גימלה מהמדינה, אך נדרש להשיב את התשלומים הללו במידה שיפוצה על ידי המזיק, זכאי לקבל פיצוי מן המזיק עבור אובדן השתכרות, בכפוף לתנאי שישפה את המיטיבים עם קבלת הפיצויים. הלכה זו יושמה גם במקרה של Schneider v. Eisovitch, כאשר התובעת קיבלה חזרה הוצאות ששולמו כהטבה שבחסד על ידי חבריה, עבור השבת גופת בעלה חזרה לאנגליה, זאת תחת הנחיית בית המשפט, שאת הסכום המדובר תשיב לחבריה. מנקודת המבט הרחבה של עקרונות הפיצוי בנזיקין, נראה שהפתרון ההוגן ביותר הוא לאפשר לצד השלישי, שהמתיק את הפסדיו של הניזוק, לקבל שיפוי ישירות מן המזיק ולקזז את ההטבה מן הפיצוי שמשלם המזיק לניזוק. כך, הניזוק אינו מפוצה מעבר לנזקו, המזיק לא יוכל לנצל את טוב ליבו של המיטיב ולמיטיב מושבת הטבתו.
| |||