אן בנקרופט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
==הקריירה==
בנקרופט, שהייתה שחקנית הצמודה לחוזה של האולפנים, עברה כעבור זמן ל[[ניו יורק]], כדי לפתח עצמה כשחקנית על פי ראות עיניה. היא הופיעה לצד [[הנרי פונדה]] בהפקת [[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] למחזה "[[נדנדה בשניים]]" אותו ביים [[ארתור פן]], עליו זכתה ב[[פרס טוני]] כשחקנית משנה במחזה. שנתיים אחר כך זכתה פעם נוספת בפרס הטוני על ההצגה "עושת הנפלאות", שהתבסס על האוטוביוגרפיה של הסופרת [[הלן קלר]]. היא זכתה בפרס כשחקנית ראשית במחזה דרמה, אותו תפקיד בו זכתה ב[[פרס האוסקר]] שנתיים אחר כך [[עושת הנפלאות (סרט, 1962)|בגרסה הקולנועית לסרט]], אותו ביים ארתור פן, שביים גם את המחזה. ב- [[1970]] השתתפה בספיישל טלוויזיוני בשם "Annie: the Women in the Life of a Man", שזיכה אותה ב[[פרס אמי]], ובכך הייתה לאחת מרשימה מצומצמת של שחקנים שזכו בשלושה מארבעת הפרסים החשובים ביותר של תעשיית הבידור האמריקנית: פרס האוסקר, האמי והטוני.
תפקידיה הגדולים בקולנוע היו, בין השאר, בסרטים "[[אכלן הדלעת]]" (1964), עליו קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן [[1964]], כמו גם בפרס [[גלובוס הזהב]], "[[שבע נשים]]" (1966), שביים [[ג'ון פורד]] ותפקידה הידוע מכל, כגברת רובינסון, לצד [[דסטין הופמן]] ב"[[הבוגר]]" (1967). היא גילמה בסרט שכנה מבוגרת המנהלת רומן עם בחור בן 21. השיר המפורסם של [[סיימון וגרפונקל]] "[[Mrs. Robinson]]", נכתב על דמותה של בנקרופט, ואף הופיע בפסקול הסרט. על תפקידה בסרט קיבלה בנקרופט פרס [[גלובוס הזהב]] שני, כשחקנית הקומית\מוזיקלית הטובה ביותר.
| |||