תסביך אדיפוס – הבדלי גרסאות

פרויד האמין כי חולים רבים לא הצליחו להתגבר על רגשות ילדות שרוב האנשים מצליחים לכבוש; אלה הם האהבה לאם והקנאה לאב. לטענתו, האב הוא המתחרה המיני של הילד על אמו, בפועל או בכוח. כשהתחושות המיניות הילדותיות של הילד כלפי אמו מציפות אותו, על פי פרויד - הילד מפתח שאיפה למות האב, ופנטזיות על "הצלתה" של האם מידי אביו ונטילת מקומו. משאלות [[לא-מודע]]ות אלו מעוררות [[חרדה]] בלב הילד שמא אביו [[סירוס|יסרס]] אותו כנקמה על רצונו לסלקו, במה שקרוי "[[חרדת סירוס]]". פחד זה הוא שגורם לו להשלים עם מקומו של אביו בסופו של דבר, ולוותר על אהבתו המינית כלפי אימו. נערים מתגברים בדרך כלל על התסביך על ידי [[התקה (פסיכולוגיה)|התקת]] רגשותיהם המיניים לנערות בנות גילם.

לפי [[המודל הפסיכוסקסואלי]] ורעיון ה"אזורים הארוגניים" של פרויד, תחושת הריגוש של הילד בתקופה זו מתמקדת באזור הארוגני של [[איבר מין|איבר מינו]]. הורי הילד, לדברי פרויד, אינם מרוצים מתשומת הלב המופרזת של הילד לאיברו, ומאיימים "לקחת אותו ממנו" אם לא ירפה. התוצאה היא שהילד לומד לנתב ("[[עידון|לעדן]]", Sublimate) את ה[[ליבידו]] שלו לתחושות פחות מאיימות, כמו חיבתו העמוקה להוריו. הוא מתגבר על אהבתו לאמו ועל כעסו על אביו, בכך שהוא מזדהה עם שניהם. בדרך זו זוכה הילד ב[[מודל הנפש הפרוידיאני#אני עליון|אני העליון]] שלו, ותשוקותיו מודחקות במשך [[תקופת החביון]] וחוזרות בתקופת ה[[התבגרות מינית|התבגרות המינית]].