הבדלים בין גרסאות בדף "דליה כרמל"

הוסרו 10 בתים ,  לפני שנה
מ
סקריפט החלפות (אופייני), הסרת קישורים עודפים
מ (הוספת קטגוריה:נשים בצה"ל באמצעות HotCat)
מ (סקריפט החלפות (אופייני), הסרת קישורים עודפים)
 
==ילדותה ונעוריה==
דליה כרמל נולדה בירושליםב[[ירושלים]] בשנת 1935. אביה ד"ר יוסף ויזר מ[[הונגריה]] ואמה אמה ויזנר מ[[לטביה]] נפגשו ב[[גרמניה]] ועלו ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1931]]. האב היה למנהל הרפואי של בית ההחלמה לחולי [[שחפת]] ב[[מקור חיים (שכונה)|מקור חיים]] ובשנת [[1948]], בזמן [[מלחמת העצמאות]], אחרי שהמוסד הופגז, עברה המשפחה ל[[תל אביב]] והיא למדה בבית ספר חיכון ב[[רמת גן]],
 
==מזכירה בלשכת ראש אמ"ן==
ב-[[3 בינואר]] [[1953]] התגייסה דליה כרמל לשירות סדיר בצה"ל. היא הוצבה ל[[חיל המודיעין]] ושירתה כמזכירה בלשכת ראש [[אגף המודיעין]], אלוף משנה בנימין גיבלי. אגף המודיעין (אמ"ן) הוקם באותה שנה כאגף ב[[המטה הכללי של צה"ל|מטה הכללי של צה"ל]]. עד אז פעלה במטכ"ל מחלקת המודיעין, שהייתה כפופה לאג"ם, אגף המטה הכללי (לימים אמ"ץ, [[אגף המבצעים]]). ראש מחלקת המודיעין הראשון היה סגן אלוף [[איסר בארי]] וראש אגף המודיעין הראשון היה בנימין גיבלי. שמות שניהם נקשרו לפרשות חמורות; שמו של איסר בארי נקשר במספר פרשיות שהחמורה שבהן הייתה [[פרשת טוביאנסקי]], הוצאתו להורג של קצין צה"ל מאיר טוביאנסקי, שהואשם על לא עוול בכפו, כפי שהתברר לאחר מעשה, ב[[ריגול]]. שמו של בנינימין גיבלי עתיד להתקשר, במהלך שירותה של דליה כרמל כמזכירתו, בפרשת העסק הביש.
 
כשדליה כרמל החלה בתפקידה כמזכירתו היה בנימין גיבלי מפקד נערץ שזכה לנאמנות עיוורת מפיקודיו. בתפקידה כמזכירתו הייתה דליה כרמל שותפת סוד למהלכים צבאיים ומודיעיניים. כן הייתה מודעת למערכת היחסים המורכבת שבין הדרג הצבאי לדרג המדיני.
בתחילת שנות ה-50 התנהלו שיחות בין [[מצרים]] ל[[בריטניה]], על פינוי [[הצבא הבריטי]] מ[[תעלת סואץ]]. ממשלת ישראל ראתה בפינוי סכנה לביטחונה בשל הסרת החציצה שבקיום הבסיסים הבריטיים, בין ישראל לבין מצרים שבשלטון [[גמאל עבד אל נאצר]] העוין לישראל.
 
באמ"ן עלה רעיון לחבל במתקנים בריטיים ו[[ארצות הברית|אמריקאים]] במצרים, כך שהפעולה תיראה כאילו נעשתה על ידי מחתרת מצרית, ובכך לפגוע ביחסים שבין מדינות המערב למצרים ולגרום לביטול הפינוי. בשליחות אמ"ן פעלה אז במצרים חוליית ריגול, שחבריה גויסו מקרב היהודים המקומיים. החוליה הופעלה על ידי [[יחידה 131]] שפעלה במסגרת אגף המודיעין, שמטרתה ביצוע פעולות מיוחדות בארצות אויב. את החוליה הקים שליח אמ"ן [[אברהם דר]], שהגיע למצרים בשנת [[1951]] בזהות בדויה, של "ג'ון דרלינג" - אזרח בריטי מ[[גיברלטר]], במטרה לגייס צעירים מתוך תנועות הנוער ה[[ציונות|ציוניות]] במצרים. הפיקוד על החוליה נמסר לסא"ל [[מרדכי בנצור]], מפקד יחידה 131. [[אברי אלעד]], איש מודיעין בעל עבר מפוקפק, הגיע למצרים בסוף חודש יוני [[1954]] בזהות בדויה של [[גרמנים|גרמני]] בשם פאול פרנק, לשעבר קצין ב[[וורמאכט]], הפועל במצרים כנציג חברה מסחרית גרמנית, כדי להפעיל את פעולות החבלה של החוליה. ב-[[2 ביולי]] 1954 בוצעה הפעולה הראשונה: אנשי החוליה הטמינו מטען חבלה קטן בתא דואר ב[[אלכסנדריה]], וגרמו לשריפתו. ב-14 בחודש בוצעה הפעולה השנייה: מטענים מתלקחים הונחו בספריות האמריקאיות ב[[קהיר]] וב[[אלכסנדריה]]ובאלכסנדריה וגרמו לשריפות. הפעולה השלישית נועדה להתבצע ב-[[23 ביולי]] ביולי וכוונה נגד [[בית קולנוע|בתי קולנוע]] בקהיר ובאלכסנדריה. הפעולה נכשלה על מדרגות בית קולנוע באלכסנדריה כאשר מטען תבערה התלקח בטרם עת בכיסו של אחד מחברי החוליה, שנעצר במקום. לאחר מכן נעצרו כל חברי החוליה. היחיד שלא נעצר היה אברי אלעד, שהצליח להתחמק ממצרים. חברי החוליה הועמדו לדין. ראשי החוליה, ד"ר [[משה מרזוק]] ו[[שמואל עזר]], נידונו למוות והוצאו להורג בתלייה, שנים אחרים נידונו למאסר עולם. האחרים נידונו לתקופות מסר של 15 ו-7 שנים. שנים ממחברי החוליה זוכו.
 
האירועים הללו היו בגדר כישלון מהדהד של המודיעין הישראלי וניתן להם בתקשורת הכינוי "העסק הביש". בעקבות הכישלון התחוללה בישראל סערה פוליטית שקיבלה את הכינוי "הפרשה". שבמרכזה השאלה "מי נתן את ההוראה?". עיקרה של המחלוקת היה האם את ההוראה לביצוע הפעולה הכושלת נתן [[שר הביטחון]] [[פנחס לבון]], או ראש אמ"ן בנימין גיבלי. שני האישים הטיחו את האשמה על מתן ההוראה זה כנגד זה. במסגרת הטחת האשמות הדדית זו נטלה דליה כרמל תפקיד חשוב.
[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[משה שרת]] לא היה מעורב בפעולה, ונודע לו עליה אלא רק אחרי הכישלון והמעצרים. שרת ביקש לברר מי היה האחראי לתסבוכת, והקים לשם כך את [[ועדת אולשן-דורי]], שכללה את נשיא [[בית המשפט העליון]] השופט [[יצחק אולשן]], ואת הרמטכ"ל בדימוס [[יעקב דורי]]. המכתב המזויף הונח על שולחנה של ועדת אולשן-דורי, ועל פי מסקנות השניים "הכניס ספק בלבנו בדבר האשמה כי שקר בפי ראש אמ"ן". למרות הטלת הספק לא הצליחה הוועדה להגיע לחקר האמת וכתבה במסקנותיה שהוגשו לשרת ב־[[12 בינואר]] [[1955]]: "לא שוכנענו למעלה מכל ספק המתקבל על הדעת כי ראש אמ"ן לא קיבל את ההוראה משר הביטחון פנחס לבון, עם זאת, איננו בטוחים שלבון אמנם נתן את ההוראות המיוחסות לו".
 
במהלך אותה שנה נשלחה דליה כרמל על ידי מפקדיה ל[[לונדון]], לשרת כמזכירתו של [[נספח צה"ל]] ב[[בריטניה]] [[מיכאל בן-גל]].
 
[[הצנזורה הצבאית]] הטילה איפול כבד על פרסום פרטי "העסק הביש", ובמשך שנים רבות הייתה ההתייחסות לנושא זה בעיתונות במילות קוד וברמזים בלבד. דליה כרמל קיבלה בתקשורת את הכינוי "המזכירה".
 
==מזכירתו שר לוי אשכול==
עדותה של דליה כרמל בפני היועץ המשפטי לממשלה, שנשלח לפריז מטעם ועדת כהן לגבות אותה, שבה הודתה בזיוף המכתב, הייתה הפעם האחרונה שהיא הייתה מעורבת באופן אישי בפרשה ובחקירות. עם זאת נזכר שמה עוד שנים רבות לאחר מכן בספרים ובפרסומים אודות הפרשה, בתחילה כ"המזכירה" ובמרוצת השניים כשנחשפו השמות שמאחורי הכינויים שניתנו למעורבים בפרשה, בשמה האמיתי. היא לא שבה יותר לישראל ונשארה לחיות בניו יורק, שם סידרו לה גורמי שלטון, שהיה להם עניין להרחיקה מישראל, עבודות במוסדות ישראלים שונים ובמשרדי [[הבונדס]]. לבסוף נתקבלה לעבודה במשרד [[אל על]] בו עבדה 37 שנים.
 
בניו יורק נישאה ליהודי אמריקאי בשם הרברט גולדשטיין ובמרוצת הזמן פנתה לעסוק ב[[תחביב]]ה, איסוף [[ספר בישול|ספרי בישול]] ובהם מתכונים של מזון האופינייםהאופייניים לקהילות ה[[אתניות]] השונות ברחבי ארצות הברית. היא נהגה להשאיל ספרים לכל המעוניין ותרמה יותר מ–11 אלף ספרים ל[[אוניברסיטת ניו יורק]] ב[[מנהטן]] ובביתה במנהטן נותרו עוד אלפי ספרים נדירים. דליה כרמל הפכה להיות אחתלאחת מאספני ספרי הבישול החשובים בעולם וקיבלה את הכינוי "theThe angelAngel of American foodFood writersWriters" (בעברית "המלאך של סופרי המזון האמריקאים"). לאחר מות בעלה היא ממשיכה לגור בניו יורק.
 
בשנת [[2018]] הוצג סיפור קשריהם האינטימיים של דליה כרמל ולוי אשכול במסגרת סדרתו של [[רביב דרוקר]] "הקברניטים", אודות ראשי ממשלה בישראל ששודרה ב[[ערוץ 10]].