פרדיננד מרקוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
מאין תקציר עריכה
שורה 2:
'''פרדיננד עמנואל אדרלין מרקוס''' (ב[[אנגלית]]: '''Ferdinand Emmanuel Edralín Marcos''';{{כ}} [[11 בספטמבר]] [[1917]] - [[28 בספטמבר]] [[1989]]), היה נשיא [[הפיליפינים]] בין השנים [[1965]]–[[1986]]
 
מרקוס החל לכהן כחבר בבית הנבחרים של הפיליפינים מטעם [[המפלגה הליברלית (פיליפינים)|המפלגה הליברלית]] בשנת [[1949]]. ב - [[1959]] נבחר לראשונה לסנאט הפיליפיני, ובשנים [[1963]]–[[1965]] כיהן כנשיא הסנאט. לקראת הבחירות לנשיאות ב-[[1965]] בה הנשיא [[דיוסדאדו מקפגאי]] ממפלגתו התמודד לכהונה נוספת, ערק ל[[המפלגה הלאומית (פיליפינים)|מפלגה הלאומית]] על מנת שיוכל להתמודד לנשיאות, ובבחירות הדיח את מקפגאי, ונכנס לתפקידו ב-[[30 בדצמבר]].
ערק ל[[המפלגה הלאומית (פיליפינים)|מפלגה הלאומית]] על מנת שיוכל להתמודד לנשיאות, ובבחירות הדיח את מקפגאי, ונכנס לתפקידו ב-[[30 בדצמבר]].
מרקוס זכה בקדנציה שנייה ב-[[1969]], קדנציה שלפי החוקה הייתה אמורה להיות אחרונה.
 
ב-[[21 בספטמבר]] [[1972]] הכריז על [[משטר צבאי]] בשל סכנות מצד מורדים [[קומוניזם|קומוניסטים]] ו[[אסלאם|מוסלמים]]. הקונגרס נסגר, [[חופש העיתונות]] הוגבל, ומנהיגי אופוזיציה נעצרו, ב-[[1978]], אחרי שנערכו בחירות לפרלמנט על פי חוקה חדשה, מרקוס החל לכהן גם כראש ממשלה. ב-[[1981]] נבחר שוב לנשיאות, בבחירות שהוחרמו על ידי מרבית האופוזיציה.
 
בסוף [[1985]], לאור לחץ ציבורי הולך וגובר מבית והתערערות התמיכה של בעלי בריתו מבחוץ ובראשם נשיא [[ארצות הברית]] [[רונלד רייגן]], הכריז מרקוס על בחירות בזק לנשיאות. בבחירות שהתקיימו ב-[[7 בפברואר]] [[1986]] התמודדה מולו [[קורסון אקינו]], אלמנתו של מנהיג האופוזיצההאופוזיציה [[בניגנו אקינו הבן|בגנינו אקינו]] שנרצח ב-[[1983]] כשנחת בפיליפינים בשובו מגלות.
 
הבחירות הסתיימו במחלוקת, כאשר לפי ספירת ועדת הבחירות הרשמית ניצח מרקוס, אך לפי ספירה של ארגון עצמאי ניצחה אקינו. אף על ש-30 טכנאי מחשב אשר עבדו בוועדת הבחירות הממשלתית, עזבו את מקום עבודתם במחאה על הטיית הבחירות, הוועדה הכריזה ב-[[15 בפברואר]] 1986, על מרקוס כמנצח הרשמי בבחירות. ה[[בישוף|בישופים]] הקתוליים של המדינה, כמו גם [[הסנאט של ארצות הברית]], גינו את מערכת הבחירות, ואקינו קראה לשביתה כללית ולחרם על עסקים הנשלטים בידי תומכי מרקוס.
 
ב-[[22 בפברואר]] פרצה מהפכת העם בפיליפינים לאחר ששניים מן הבולטים בתומכי מרקוס, שר ההגנה [[חואן פונס אנרילה]], וסגן הרמטכ"ל [[פידל רמוס]], קראו למרקוס להתפטר והתבצרו בשני מחנות צבא מצפון למנילה. ב-[[25 בפברואר]] [[1986]] התקיימו שתי השבעות מתחרות לנשיאות. אקינו לתפקידה בידי שופט בית המשפט העליון של הפיליפינים, במועדון פיליפינו בסן חואן. מרקוס בארמון הנשיאות, אולם נמלט מהמדינה באותו הלילה.
 
מרקוס שהה בגלות ב[[הוואי]] עד מותו ב-[[1989]]. ממשל אקינו סירב לאפשר את קבורתו בפיליפינים. גופתו נשמרה בהוואי עד [[1993]] אז הועברה לצפון הפיליפינים. ב-[[2016]] שרידיו נקברו בבית הקברות הלאומי בסמוך למנילה.