פילוסופיה פוליטית – הבדלי גרסאות

====בפילוסופיה הסינית====

[[קובץ:Confucius - Project Gutenberg eText 15250.jpg|120px|ממוזער|הגותו של הפילוסוף [[קונפוציוס]] הייתה "הזרם המרכזי" ב[[פילוסופיה סינית|פילוסופיה הסינית]] העתיקה. ה[[קונפוציאניזם]] היה "[[דת מדינה|דת המדינה]]" בסין עד ל[[המאה העשרים|מאה העשרים]].]]

 

רעיון בסיס בהגותם של רבים מהפילוסופים הסינים הוא רעיון [[מנדט השמים]], על פיו ה[[קיסר סין|קיסר]] מקבל את הזכות לשלוט מה[[אלים]] רעיון זה מעניק לשליט כוח רב, אך משמעותו היא גם שהשליט מחויב לעקרונות מסוימים שהוא אינו רשאי להפר. שליט שאינו מחויב לעקרונות המוסר והצדק "מאבד" את מנדט השמיים, ועל כן מותר להפיל אותו. על בסיס עיקרון זה הופלו קיסרים ו[[שושלת|שושלות]] בסין העתיקה. הרעיון הופיע לראשונה ככל הנראה בסביבות [[המאה ה-10 לפנה"ס]], כאשר [[שושלת ג'ואו]] החליפה את [[שושלת שאנג]] ה"מושחתת".

 

 

גם הפילוסוף [[מו דזה]], אבי ה[[מוהיזם]], תמך במריטוקרטיה, המכונה על ידו "העלאת המוכשרים" (Shangxian, בסינית: 尚贤). להשקפתו, מנהיגי המדינה, בהם גם הקיסר, צריכים להיבחר על סמך יכולותיהם וכישרונם, ולא על סמך ייחוס משפחתי. מו דזה הטיף לממשל הנוהג בחסכנות ובצנעה (Jieyong, בסינית: 节用). מו דזה שלל את עיקרון "מנדט השמים", והעלה צידוק אלטרנטיבי לשלטון הקיסר. מו דזה טען שאילו לא היה שלטון מרכזי, האנשים היו נאבקים זה בזה ללא הפסק, כי הם מחזיקים בערכים שונים. התוצאה הייתה הרת אסון, והשלטון המרכזי נועד למנוע זאת. רעיון דומה עלה יותר מ-2,000 שנה מאוחר יותר על ידי הפילוסוף ה[[אנגליה|אנגלי]] [[תומאס הובס]] (ראו בהמשך).

 

ה[[לגליזם]] {{אנ|legalism}}, הייתה אסכולה פילוסופית שעיקר עיסוקה במחשבה מדינית. שלושת העקרונות העיקריים של הלגליזם הם

* '''שו''' (術 - שיטה או טקטיקה) השליט צריך להתנהל בסודיות ולשמור את מניעיו בסוד, כדי למנוע [[הפיכה]].

* '''שי''' (勢 - לגיטימציה) הכוח נמצא בידי ה"מנהיג" כתפקיד, אבל לא בידי אדם מסוים. עיקרון זה דומה לעיקרון "מנדט השמים" שהוזכר לעיל.

 

====בפילוסופיה ההודית====

 

יוצא דופן חשוב לכך הוא הפילוסוף ואיש הממשל ההודי [[צ'אנקיה]], שהוא אחד החלוצים המוקדמים בתחומי [[מדע המדינה]] וה[[כלכלה]]. צ'אנקיה היה [[פרגמטיזם|פרגמטי]] מאוד בהתייחסו לחוק - הגותו הושוותה על ידי רבים להגותו של [[ניקולו מקיאוולי]]. בספרו הידוע ביותר, ה[[ארטשסטרה]] {{אנ|Arthashastra}}, פירט צ'אנקיה בדקדקנות את דרך ההתנהלות הנכונה של כל תושבי המדינה, החל בשליט וכלה באזרחים הפשוטים.

ב[[עידן הנאורות]] הרוח הכללית בקרב הפילוסופים נטתה באופן מובהק לכיוון ה[[ליברליזם]] וה[[דמוקרטיה]].

 

 

גם הפילוסוף [[וולטר]], בעוד שהתנגד לעריצות, לא הביע דעה נחרצת בעד דמוקרטיה. עם זאת, וולטר ידוע גם כאחד מאבירי רעיון [[חופש הביטוי]], באומרו "אינני מקבל את דבריך, אך אני מוכן להקריב את חיי כדי שתוכל לאמרם".{{הערה|[http://www.classroomtools.com/voltaire.htm בירור בשאלה מי אמר את המשפט], אתר Classroomtools {{אנגלית}}}}

 

 

הסופר והפילוסוף הפוליטי ה[[תועלתנות|תועלתן]] [[ויליאם גודווין]] היה אחד מאבות ה[[אנרכיזם פילוסופי|אנארכיזם הפילוסופי]]. גודווין טען שמשטר מכל סוג שהוא הוא פתח ל[[שחיתות שלטונית]], ועל כן התנגד לקיומה של מדינה מכל סוג.

==תחומי עיסוק מרכזיים ==

המחשבה המדינית עוסקת בשלושה תחומים מרכזיים:

* מציאת האופן שבו על המדינה לעבור מתחום המצוי לרצוי על ידי הצגת רעיונות לסדר חברתי חדש או דרכים לשיפור הסדר החברתי הקיים (תחום מעשי).

 

==תחומי משנה ==

ניתן להבחין בנושאים שונים המלווים את תחום המחשבה המדינית מאות בשנים:

*'''[[פוליטיקה]]''' – החל מה[[מצרים]] וה[[היסטוריה של עם ישראל|עבריים הקדמונים]] ועד ימינו ניסו הוגים להסביר ולהבין את התפתחות הפוליטיקה. כיום אנו רואים בפוליטיקה כפעילות שלטונית תוך או חוץ מדינית, שמטרתה לכוון את המדינה למימוש מטרותיה. אולם, בזמנים קדומים נתפסה פעילות זו כרצון האל או כצורך [[מיתולוגיה|מיתולוגי]]. ה[[יוון העתיקה|יוונים]] החלו לנקוט גישות שיטתיות ועם הזמן הציעו הוגים שונים גישות שונות לבחינת שאלות מדיניות ופוליטיות.

*תפיסת ה'''[[חירות האדם|חירות]]''' – במחשבה המדינית יש לפחות שלושה מובנים לעניין החופש: הראשון הוא 'חופש הרצון' שמשמעותו כי על בני האדם להיות משוחררים מכבלים המונעים מהם לממש את רצונותיהם; השני הוא 'חופש כמימוש עצמי', שטוען כי יש להסיר מכשולים חיצוניים כגון: [[חוק]]ים, צווים, [[מנהג]]ים והגבלות, המונעים מהאדם לפעול כרצונו; והשלישי הוא 'חופש כשכלול עצמי', לפיו החופש הוא מצב בו המרכיבים הנחותים בנפש האדם (כגון: רגשות עיוורים ושרירות לב) כפופים לרמות הגבוהות שבה, ורק חוקים ואילוצים חברתיים יוכלו לעזור לפרט להדחיק את המרכיבים הנחותים למען הרחבת חירותו. הקשר בין העיסוק במחשבה המדינית לתפיסת החירות קשור בכך שכל אחת מתפיסות החירות הייתה קשורה בהשקפה מסוימת על [[טבע האדם]], ואלה בתורן השפיעו על המתרחש בתחום הפוליטי.