הבדלים בין גרסאות בדף "מחשבה מדינית"

מ
תיקון קישור לפירושונים, הגהה
(clean up באמצעות AWB)
מ (תיקון קישור לפירושונים, הגהה)
====בפילוסופיה הסינית====
[[קובץ:Confucius - Project Gutenberg eText 15250.jpg|120px|ממוזער|הגותו של הפילוסוף [[קונפוציוס]] הייתה "הזרם המרכזי" ב[[פילוסופיה סינית|פילוסופיה הסינית]] העתיקה. ה[[קונפוציאניזם]] היה "[[דת מדינה|דת המדינה]]" בסין עד ל[[המאה העשרים|מאה העשרים]].]]
מרבית האסכולות ב[[פילוסופיה סינית|פילוסופיה הסינית]] עסקו במחשבה מדינית במידה כזו או אחרתמסוימת.
 
רעיון בסיס בהגותם של רבים מהפילוסופים הסינים הוא רעיון [[מנדט השמים]], על פיו ה[[קיסר סין|קיסר]] מקבל את הזכות לשלוט מה[[אלים]] רעיון זה מעניק לשליט כוח רב, אך משמעותו היא גם שהשליט מחויב לעקרונות מסוימים שהוא אינו רשאי להפר. שליט שאינו מחויב לעקרונות המוסר והצדק "מאבד" את מנדט השמיים, ועל כן מותר להפיל אותו. על בסיס עיקרון זה הופלו קיסרים ו[[שושלת|שושלות]] בסין העתיקה. הרעיון הופיע לראשונה ככל הנראה בסביבות [[המאה ה-10 לפנה"ס]], כאשר [[שושלת ג'ואו]] החליפה את [[שושלת שאנג]] ה"מושחתת".
 
הפילוסוף [[קונפוציוס]] אימץ את טיעון זה, שהפך להיותשנחשב טיעון בסיס במחשה המדינית ה[[קונפוציאניזם|קונפוציאנית]]. לכל אורך חייו לא התנגד קונפוציוס לממשל ולקיסרות, ולא היה פילוסוף "מרדן". עם זאת, הודגשה חשיבותו של שלטון מתון ו"מנהיגותי", בניגוד לשלטון כוחני. קונפוציוס טען שאם הקיסר מנהיג כשורה, הצורך בפקודות מתמעט. הוא השווה בין יחסי קיסר-נתין ליחסי אב ובנו, ושם דגש על כבוד הדדי והתייעצות. כמו כן, קונפוציוס היה תומך נלהב של [[מריטוקרטיה]] - חברה בה כל אחד מקודם על פי יכולתו בלבד. על כן התנגד נחרצות ל[[נפוטיזם]] על כל צורותיו.
 
גם הפילוסוף [[מו דזה]], אבי ה[[מוהיזם]], תמך במריטוקרטיה, המכונה על ידו "העלאת המוכשרים" (Shangxian, בסינית: 尚贤). להשקפתו, מנהיגי המדינה, בהם גם הקיסר, צריכים להיבחר על סמך יכולותיהם וכישרונם, ולא על סמך ייחוס משפחתי. מו דזה הטיף לממשל הנוהג בחסכנות ובצנעה (Jieyong, בסינית: 节用). מו דזה שלל את עיקרון "מנדט השמים", והעלה צידוק אלטרנטיבי לשלטון הקיסר. מו דזה טען שאילו לא היה שלטון מרכזי, האנשים היו נאבקים זה בזה ללא הפסק, כי הם מחזיקים בערכים שונים. התוצאה הייתה הרת אסון, והשלטון המרכזי נועד למנוע זאת. רעיון דומה עלה יותר מ-2,000 שנה מאוחר יותר על ידי הפילוסוף ה[[אנגליה|אנגלי]] [[תומאס הובס]] (ראו בהמשך).
 
ה[[לגליזם]] {{אנ|legalism}}, הייתה אסכולה פילוסופית שעיקר עיסוקה במחשבה מדינית. שלושת העקרונות העיקריים של הלגליזם הם
* '''פה''' (法 - חוק) ה[[חוק]] צריך להיות ידוע לכול.
* '''שו''' (術 - שיטה או טקטיקה) השליט צריך להתנהל בסודיות ולשמור את מניעיו בסוד, כדי למנוע [[הפיכה]].
* '''שי''' (勢 - לגיטימציה) הכוח נמצא בידי ה"מנהיג" כתפקיד, אבל לא בידי אדם מסוים. עיקרון זה דומה לעיקרון "מנדט השמים" שהוזכר לעיל.
 
====בפילוסופיה ההודית====
ה[[פילוסופיה הודית|פילוסופיה ההודית]] עסקה בעיקר בנושאים [[רוחניות|רוחניים]], ופחות במחשבה מדינית ותחומים דומים, זאת למרותאף על פי שה[[ממשל]] וה[[חוק]] היו מפותחים מאוד בהודו עוד בעת העתיקה. ([[חוקי מנו]], למשל, הם מערכת חוקים מפורטת ועתיקה).
 
יוצא דופן חשוב לכך הוא הפילוסוף ואיש הממשל ההודי [[צ'אנקיה]], שהוא אחד החלוצים המוקדמים בתחומי [[מדע המדינה]] וה[[כלכלה]]. צ'אנקיה היה [[פרגמטיזם|פרגמטי]] מאוד בהתייחסו לחוק - הגותו הושוותה על ידי רבים להגותו של [[ניקולו מקיאוולי]]. בספרו הידוע ביותר, ה[[ארטשסטרה]] {{אנ|Arthashastra}}, פירט צ'אנקיה בדקדקנות את דרך ההתנהלות הנכונה של כל תושבי המדינה, החל בשליט וכלה באזרחים הפשוטים.
ב[[עידן הנאורות]] הרוח הכללית בקרב הפילוסופים נטתה באופן מובהק לכיוון ה[[ליברליזם]] וה[[דמוקרטיה]].
 
הפילוסוף ה[[צרפת]]י [[שארל מונטסקיה]] הושפע רבות מתורתו של ג'ון לוק, והרחיב אותה. הוא ידוע במיוחד כהוגה רעיון [[הפרדת הרשויות]] כפי שהוא מקובל כיום- [[רשות מחוקקת]], [[רשות מבצעת]], ו[[רשות שופטת]]. מונטסקייה היה תומך נלהב של זכויות הפרט, ומתנגד נחרץ ל[[עבדות]] ול[[דיקטטורה]]. יחד עם זאת, גישתו של מונטסקייה לעניין ה[[רפובליקה]] (לעומת [[מונרכיה חוקתית]] המכבדת את זכויות הפרט) לא היה חד משמעי, והוא הציג טיעונים לכאן ולכאן.
 
גם הפילוסוף [[וולטר]], בעוד שהתנגד לעריצות, לא הביע דעה נחרצת בעד דמוקרטיה. עם זאת, וולטר ידוע גם כאחד מאבירי רעיון [[חופש הביטוי]], באומרו "אינני מקבל את דבריך, אך אני מוכן להקריב את חיי כדי שתוכל לאמרם".{{הערה|[http://www.classroomtools.com/voltaire.htm בירור בשאלה מי אמר את המשפט], אתר Classroomtools {{אנגלית}}}}
 
הפילוסוף [[ז'אן-ז'אק רוסו]] נחשב לאחד ההוגים המשפיעים ביותר על המחשבה המדינית מעידן הנאורות. ספרו [[האמנה החברתית (ספר)|האמנה החברתית]] הוא אחד מהטקסטים המשפיעים ביותר על המחשבה המדינית הגותו של רוסו כללה תמיכה נלהבת בעיקרון [[שלטון הרוב]], אף אם הוא מתנגש עם רצונותיו או זכויותיו של הפרט. רוסו גם הדגיש את חשיבות מעורבותו הישירה של העם ([[דמוקרטיה ישירה]]) על חשבון ה[[דמוקרטיה ייצוגית|דמוקרטיה הייצוגית]]. לצד כל זאת, רוסו גם טען שהחיים בחברה משחיתים את האדם, ושהאדם במצבו ה[[טבע]]י הוא טוב ([[הפרא האציל|פרא אציל]]) על כן, הגותו השפיעה גם על הוגים [[אנארכיזם|אנארכיסטים]] בהמשך.
 
הסופר והפילוסוף הפוליטי ה[[תועלתנות|תועלתן]] [[ויליאם גודווין]] היה אחד מאבות ה[[אנרכיזם פילוסופי|אנארכיזם הפילוסופי]]. גודווין טען שמשטר מכל סוג שהוא הוא פתח ל[[שחיתות שלטונית]], ועל כן התנגד לקיומה של מדינה מכל סוג.
==תחומי עיסוק מרכזיים ==
המחשבה המדינית עוסקת בשלושה תחומים מרכזיים:
* בחינת הסדר ה'''מצוי''' במדינה תוך ניסיון להסביר את התהליכים החברתיים והפוליטיים המתרחשים באופן סדיר (תחום [[שיטות מחקר|אמפירי]]);
* בחינת הסדר '''הרצוי''' במדינה והגדרת עקרונות של טוב ו[[צדק (מוסר)|צדק]] חברתיים (תחום [[נורמה (סוציולוגיה)|נורמטיבי]]);
* מציאת האופן שבו על המדינה לעבור מתחום המצוי לרצוי על ידי הצגת רעיונות לסדר חברתי חדש או דרכים לשיפור הסדר החברתי הקיים (תחום מעשי).
 
==תחומי משנה ==
ניתן להבחין בנושאים שונים המלווים את תחום המחשבה המדינית מאות בשנים:
 
*'''[[פוליטיקה]]''' – החל מה[[מצרים]] וה[[היסטוריה של עם ישראל|עבריים הקדמונים]] ועד ימינו ניסו הוגים להסביר ולהבין את התפתחות הפוליטיקה. כיום אנו רואים בפוליטיקה כפעילות שלטונית תוך או חוץ מדינית, שמטרתה לכוון את המדינה למימוש מטרותיה. אולם, בזמנים קדומים נתפסה פעילות זו כרצון האל או כצורך [[מיתולוגיה|מיתולוגי]]. ה[[יוון העתיקה|יוונים]] החלו לנקוט גישות שיטתיות ועם הזמן הציעו הוגים שונים גישות שונות לבחינת שאלות מדיניות ופוליטיות.
*תפיסת ה'''[[חירות האדם|חירות]]''' – במחשבה המדינית יש לפחות שלושה מובנים לעניין החופש: הראשון הוא 'חופש הרצון' שמשמעותו כי על בני האדם להיות משוחררים מכבלים המונעים מהם לממש את רצונותיהם; השני הוא 'חופש כמימוש עצמי', שטוען כי יש להסיר מכשולים חיצוניים כגון: [[חוק]]ים, צווים, [[מנהג]]ים והגבלות, המונעים מהאדם לפעול כרצונו; והשלישי הוא 'חופש כשכלול עצמי', לפיו החופש הוא מצב בו המרכיבים הנחותים בנפש האדם (כגון: רגשות עיוורים ושרירות לב) כפופים לרמות הגבוהות שבה, ורק חוקים ואילוצים חברתיים יוכלו לעזור לפרט להדחיק את המרכיבים הנחותים למען הרחבת חירותו. הקשר בין העיסוק במחשבה המדינית לתפיסת החירות קשור בכך שכל אחת מתפיסות החירות הייתה קשורה בהשקפה מסוימת על [[טבע האדם]], ואלה בתורן השפיעו על המתרחש בתחום הפוליטי.
133

עריכות