שטירל – הבדלי גרסאות

השטירל היה [[חזקה (הלכה)|מוחזק]] אצל היהודים האשכנזים כדג טמא האסור באכילה, אך ב[[טורקיה]] הוא נחשב כשר לאכילה{{הערה|1= הרב [[שמשון מורפורגו]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1186&st=&pgnum=130 שו"ת שמש צדקה, חלק א', יורה דעה, סימן י"ד]}}. בקהילת יהודי [[טימישוארה]], עיר קרובה ל[[ארד (עיר)|ארד]] שב[[רומניה]], נהגו היהודים ה[[יהדות ספרד (חצי האי האיברי)|ספרדים]], לאכול את [[דג]] השטירל, והיהודים האשכנזים במקום בקשו גם הם לאכלו. בתחילה פנו אל רבם הרב יוחנן ב"ר יצחק שאמר להם חס ושלום להתיר המוחזק לדגים טמאים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13099&st=&pgnum=107 ישראל נתן השל, '''מסמכים נוספים לפולמוס דג השטידל בשנת תקנ״ח''', בתוך קובץ בית אהרן וישראל, סיון תמוז, תשנ"ה, הערה 7]}}. לאחר זמן התחלף הרב ורב הקהילה החדש, הרב צבי בן ישראל הלוי, שלח לרבו הרב [[יחזקאל לנדא]] ("הנודע ביהודה") בשנת [[ה'תקמ"ב|תקמ"ב]] שאלה האם הדג כשר, בליווי חתיכת דג, דג או שני דגים כדי שהרב לנדא יוכל להתרשם אם יש לדג [[סנפיר]] ו[[קשקש]]ים הנבדלים מהגוף. הנודע ביהודה השיב שהדג כשר באכילה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1447&st=&pgnum=110&hilite= נודע ביהודה, מהדורה תנינא, יורה דעה, סימן כ"ח]}}. הדיון של הרב לנדא פותח בדברי ה[[רמב"ן]] בפירושו לתורה{{הערה|1=[[ספר ויקרא]] יא, ט.}}, הטוען שסימן ההיתר המוזכר בתורה כקובע את כשרות הדג - הקשקשת - עוסק דווקא בקשקשים הנקלפים מן הדג, אבל קשקשים שהם קבועים ודבוקים בעור הדג - אינם קשקשת, ודג שלו קשקשים כאלה - אסור באכילה. דברי הרמב"ן התקבלו להלכה על ידי הפוסקים, כגון ה[[רמ"א]]{{הערה|1=[[שולחן ערוך]] [[יורה דעה]] פג, א.}}. הרב לנדא מעיר שלדברי הרמב"ן אין מקור בדברי חז"ל, ולכן יש מקום להסתייג מהם; אך כיון שדבריו הובאו על ידי [[פוסק]]ים נוספים הוא מבטל את דעתו בפניהם, וכלשונו "צריכים אנו לכוף אזנינו ולשמוע דבריהם באימה". הרב לנדא השרה את הדג במים ובחומרים נוספים במשך שלוש שעות, ולאחר מכן ניתן היה לקלף את הקשקשים. לדעתו, גם אם ניתן לקלף את הקשקשים רק לאחר שרייה כזו - די בכך כדי שהדג יחשב כשר.