טופי עתיקה – הבדלי גרסאות

מאחר שהאוכלוסייה בה נוצרה השפה ודוברה הייתה [[אנאלפבית]]ית אין ידיעות בכתב על קורות השפה, לכן עד המפגש עם האירופים ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] היסטוריית שפה זו עלומה. ידוע שעם בוא האירופים, יחד עם מספר שפות אחרות מתת-המשפחה [[טופי-גוארני]], הייתה זו השפה המדוברת ביותר לאורך כל רצועת החוף של השטח הידוע כיום כבכ[[ברזיל]] מ[[פארה]] עד [[סנטה קטרינה]] ובאגן ה[[ריו דה לה פלטה]].

אנשי [[מסדר הישועים]] לא רק שלמדו את השפה, אלא אף עודדו את המקומיים לשמור עליה. כחלק מעבודת המיסיון, תורגמו כתבי הקודש הנוצריים לטופי, ואף נכתבו יצירות מקוריות בשפה זו. ז'וזה דה אנשײטה כתב למעלה מ-4,000 שורות שירה בשפה, גם ספר [[דקדוק]] ראשון נכתב על ידיו. [[לואיס פיגואיירה]], דמות חשובה נוספת בת התקופה, כתב ספר דקדוק נוסף בטופי שפורסשפורסם ב-[[1621]]. במחצית השנייה של [[המאה ה-18]] פורסמו עבודותיהם של אנשײטה ופיגואיירה מחדש, והאב בתנדורף כתב [[קטכיזם]] מקיף בטופי. עד אז השפה הייתה לשפת הכמורה באזור ולמעשה שמשה כשפה הרשמית והלאומית ב[[ברזיל]], אך כתיבה בשפה זו התרחשה לעיתים נדירות בגלל המונופול הכנסייתי על האוריינות.

הראשונים לחקור את השפה לא היו [[בלשן|בלשנים]] מנוסים, כי אם [[מיסיון|מיסיונרים]] נוצרים קתולים חדורי רצון להבין את הילידים על-מנת לשכנעם להמיר דתם לנצרות ולהיפטר ממנהגיהם ה"ברבריים" בעיני האדם האירופי (מוכמו [[קניבליזם]], [[פוליגמיה]] ועוד).

לכן, ספר הדקדוק הראשון בטופית עתיקה, והיחיד שנכתב בזמן בו דוברה, מושפע מהתנאים והדעות הקדומות האירופיות. הספר משתמש בטרמינולוגיה [[שפות הודו-אירופיות|הודו-אירופית]] למרות חוסר ההתאמה הבולט. נטייה זו בולטת בעיקר בעיסוק ב"[[שם עצם|שמות העצם]]" וב"[[פועל (בלשנות)|פעלים]]" הטופײם, למרות שהראשונים נוטים בזמן והאחרונים דווקאאינם לאנוטים בזמן.

הראשון שחקר את השפה היה הישועי הספרדי ז'וזה דה- אנשײטה, וכתביו מהויםמהווים את רוב רובם של המקורות הכתובים לחקר שפה זו. לאור עובדה זו, ברור למהחלקיות המחקר חלקיברורה, עקב חוסר באוצר מילים ששרד וחוסר בקולגות בנות זמנו של דה אנשײטה שיאזנו את ההשקפה האירופית הקולוניאליסטית.