פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 12 בתים ,  לפני שנה
מ
 
==ביוגרפיה==
דוד אשרי נולד ב[[פירנצה]] למשפחה [[טוסקנה|טוסקנית]] עתיקת יומין, וגדל בבית שומר מסורת. אביו, [[אנצו יוסף בונוונטורה|אנצו יוסף בונבנטורה]], היה פרופסור ל[[פסיכולוגיה]] ב[[אוניברסיטת פירנצה]]. אשרי למד מגיל שש עד עשר בבית ספר יהודי בשם "תלמוד תורה" ואחרי כן למד שנתיים בגימנסיה "מיכלאנג'לו". לאחר פרסום [[חוקי הגזע באיטליה|חוקי הגזע]] ב-[[1938]], כשנאסר על היהודים ללמוד בבתי ספר כלליים, למד אשרי במשך שנה בבית ספר התיכון של הקהילה היהודית. גם אביו פוטר מעבודתו ומכיוון שהיה [[ציונות|ציוני]] החליט לעלות לארץ להכיר אותה וגם לטפל במשרה באוניברסיטה העברית. לאחר חצי שנה, בספטמבר 1939, עלה לארץ ישראל גם דוד עם אמו מתילדה (לבית פסיליי) ושני אחיו, עמנואל ודניאל, עם [[סרטיפיקט]]ים מטעם האוניברסיטה העברית. אשרי למד בבית הספר התיכון הדתי "במעלה" ואחר כך ב[[סמינר למורים]] "מזרחי". הוא נמשך בעיקר למתמטיקה והתכוון ללמוד [[מתמטיקה]] באוניברסיטה, אבל בגלל [[מלחמת העצמאות]] התחיל ללמוד בגיל 27, גיל מבוגר מדי לדעתו למתמטיקה. לפני [[הכרזת העצמאות|הקמת המדינה]] היה מגויס ב[[פרוזדור ירושלים]] ובהגנה על העיר ומיד עם הקמת המדינה עבר לגדוד "מוריה", הגדוד העשירי של ה[[פלמ"ח]], שבו שירת במלחמת העצמאות, בתפקיד מ"כ סיירים. אביו נהרג בשיירה ל[[הר הצופים]]. האוניברסיטה העברית הציעה לקרובי הקרבנות פנסיה או עבודה באוניברסיטה. אמו של אשרי בחרה בעבודה באוניברסיטה ולימדה בחוג ללימודים רומניים את השפות [[איטלקית]], [[צרפתית]] ו[[ספרדית]]. אשרי היה ממקימי קיבוץ [[יראון]] ב[[הגליל העליון|גליל העליון]], ממנו גורש ב-[[1952]] בעקבות הפילוג במפ"ם בשל השתייכותו האידאולוגית לקבוצת [[משה סנה]]. הוא שב לירושלים והחל לעבוד ב[[הספרייה הלאומית|ספריה הלאומית]] וללמוד. בשנת 1953 נשא לאשה את מאיה אשרי לבית מלניק (1932-2013) ונולדו להם שתי בנות.
 
דוד אשרי עשה את חוק לימודיו מהתואר הראשון עד השלישי באוניברסיטה העברית. למד לתואר ראשון בחוגים להיסטוריה ולפילוסופיה. בחוג להיסטוריה המורה העיקרי היה פרופסור [[ריכרד מיכאל קבנר]], היסטוריון נודע של [[ימי הביניים]] ו[[העת החדשה]], לאחר פרישתו עבר אשרי להיסטוריה העתיקה ולפרופסור [[אביגדור צ'ריקובר]], שהיה מורו גם לתואר שני ולאחר מותו (נפטר ב-[[1958]]) למד אצל [[אלכסנדר פוקס]] ו[[חיים וירשובסקי]]. באותם הימים בלימודי תואר שני נכללה הדרישה של חוג משני בהיקף של תואר ראשון ואשרי בחר בחוג ליוונית. התזה שלו לתואר השני הייתה על חיי החברה באתונה לאור נאומיו של [[דמוסתנס]]. עבודת ה[[דוקטורט]] שלו, בהדרכתו של אלכסנדר פוקס, הייתה על היבטים משפטיים ו[[אידאולוגיה|אידאולוגיים]] של חלוקה מחדש של קרקעות ב[[יוון העתיקה]], כלומר [[היסטוריה חברתית]] וגם אידאולוגית. פוקס. משאושר הדוקטורט עזב את העבודה בספרייה הלאומית וב-1962 קיבל משרה בדרגת מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עלה לדרגת מרצה בכיר ב-1965, ב-1978 התמנה ל[[פרופסור מן המניין]]. ב-1994 פרש לגמלאות מן האוניברסיטה כ[[פרופסור אמריטוס]].