פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הוספת קישור לסוציולוגיה ישראלית
ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] ו[[שנות ה-60 של המאה ה-20|ה-60]] הופנו עיקר מאמציהם המחקריים של אייזנשטדט ושל תלמידיו לחקר תופעות מרכזיות בחברה בישראל. בהן בעיות שהתעוררו במפגש בין הקולטים לנקלטים במסגרות הקליטה השונות ובמיוחד ב[[מושב]]ים, ב[[עיירת פיתוח|עיירות הפיתוח]] וב[[פרוור]]ים עירוניים; חקירת צורות ההתיישבות השונות תוך דגש רב על התנועה הקיבוצית; מבנה תנועות הנוער; וראשית הגיבוש המוסדי של החברה בישראל. החל מהמחצית השנייה של שנות ה-60 הוקדש הפרויקט המחקרי של אייזנשטדט לאנליזה כוללת של החברה בישראל. מאז נשאו מחקריו הרבים אופי רב-צירי ורב-שכבתי. הם נעו קדימה ואחורה בזמן ובמרחב, תוך התמקדות בשלושה ממדים מרכזיים – הפוליטי, הריבודי והתרבותי. כל זאת תוך חקירה של אופני פעולתם, באמצעות ניתוח הפרוגרמות שלהם ודרך אופני ההתייחסות השונים אליהם.
 
החל מעבודותיו הראשונות של אייזנשטדט על החברה הישראלית, שהניחו את היסודות למחקר הסוציולוגי בישראל, ועד לעבודותיו האחרונות – מחקריו וספריו מהווים נקודות התייחסות מרכזיות ואף מחלוקות. נקודות המחלוקת נסבו גם על עמדות [[אידאולוגיה|אידאולוגיות]] וגם על הבדלי גישות תאורטיים. על ההבדלים האידאולוגיים ניתן ללמוד ממאמרו של [[סמי סמוחה]], שפורסם בכתב העת "[[סוציולוגיה ישראלית]]" בשנת 2005 וסקר את ספרו של אייזנשטדט "תמורות בחברה הישראלית" שיצא לאור שנה קודם לכן. סמוחה כתב, בין היתר, כי האסכולות הביקורתיות סבורות כי [[1948]] הייתה נקודת מפנה בה אגרו היהודים כוח והביסו את הפלסטינים, גירשו אותם ויצרו משטר כיבוש; ו[[המהפך]] ב-1977 רק הפך את האידאולוגיה של [[ארץ ישראל השלמה]] לזו השלטת. לדבריו, בעוד הזרם המרכזי בסוציולוגיה, כולל אייזנשטדט, רואה בשני העשורים הראשונים של המדינה "תור הזהב" (הצלחה גדולה בבינוי, בפיתוח כלכלי מואץ, ביצירתיות, בגיבוש זהות ישראלית-יהודית ועוד), האסכולות הביקורתיות מציירות פרק זה ב"תוקפנות כלפי [[מדינות ערב]], ה[[הדרה]] של הערבים, דיכוי תרבותי ו[[אפליה]] מוסדית של ה[[עולים]], החמצת הזדמנות היסטורית ליצירת משק [[סוציאליזם|סוציאליסטי]] מעורב ומשטר סמכותי ספק-דמוקרטי של [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]]". בין אלה לאלה מצוי לדבריו אייזנשטדט, ש"ספרו ספוג בביקורות על המצב הקיים במדינה, וניתוחו המדעי מודרך על ידי תפיסת עולם מובלעת שעל-פיה ישראל צריכה להיות מדינת חוק ודמוקרטיה מערבית איכותית, לקיים צדק חברתי ושוויון, לעודד יצירתיות, לסיים את הכיבוש ולהשיג הסדר שלום על בסיס שתי מדינות לשני עמים, ולהתפתח כחברה רב-תרבותית". למחלוקת זו ניתן לקשור גם את הטענות על הממסדיות של גישתו.{{הערה|שם=hebrewRTL-ref8|1=סמי סמוחה, תשס"ה, 2005 "תמורות בחברה הישראלית" של שמואל נח אייזנשטדט", '''סוציולוגיה ישראלית''' ז' 1, עמ' 169-165.}}
 
נקודות הביקורת התוכניות היו נגד הגישה ה[[פונקציונליזם|פונקציונאליסטית]], שראו בה כמאפיינת את עבודותיו הראשונות. מאוחר יותר נסבה הביקורת על התעלמותו ממקומו המרכזי של [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|הסכסוך עם הפלסטינים]] בבינוי החברה הישראלית וגבולותיה, ועל חוסר הדגש למגמות אופוזיציונות של מגזרים שונים בחברה בישראל: מזרחים, נשים והמיעוט הערבי בישראל, כפי שאפשר לראות במאמרו של ברוך קימרלינג.{{הערה|שם=hebrewRTL-ref9|1=קימרלינג, ברוך 2007. "מיצוי הפרוגרמה ההגמונית של תנועת העבודה" בתוך: דורות מרחבים זהויות: מבטים עכשוויים על חברה ותרבות בישראל: לשמואל נח אייזנשטאדט בהגיעו לגבורות. עורכים: [[חנה הרצוג]], טל כוכבי, שמשון צלינגר. מכון ון-ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד.}}