אוהד מטלון – הבדלי גרסאות

אוהד מטלון נולד ב1972 ביפו הוא צלם ישראלי החי ויוצר בתל אביב - יפו ומציג את הנוף הגיאוגרפי, החברתי והפוליטי בישראל מחד ומאידך חוקר כיצד צילום מוצג ונצפה. בין היתר התפרסם בסדרת עבודות המתעדת הווי החיים בשוליים של מדינת ישראל צילומים המתארים  את הווי עיירות פיתוח, אזורי ספר ואוכלוסיות ישראליות שלא תמיד זוכות לקדמת הבמה וסדרת צילומים העוסקת בחקר הצילום באמצעות טכניקה מעורבת של טקסט, מיצג וצילומים.  

 

אוהד מטלון נולד בשנת 1972 ביפו.  בין השנים1997-2001  למד מטלון צילום באקדמיה לעיצוב ואמנויות בצלאל. בשנים 2003-2005 למד וסיים תואר M.A בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. בשנים 2005-2007 סיים את תכנית ה- MFA באקדמיה לעיצוב ואמניות בצלאל.  

 

מבין יצירתו הענפה של מטלון להלן תיאור יצירותיו משלוש תערוכות יחיד ושתי תערוכות קבוצתיות.

 

בשנים 2014-2015 הוצגה תערוכת היחיד של מטלון POP UP במוזאון תל אביב באוצרות של נילי גורן. התערוכה מתמקדת בתנאי האפשרויות של הצילום  ומבקשת לבודד אותם מנסיבות היומיום ומתזמונן, להתבסס עליהם כמקורות היצירה ולהעמידם במרכז עיסוקה בתבנת מעגלית שחוקרת ובו בזמן מייצרת את עצמה. התערוכה נעה סביב ניסוי שכליו הם חומריה, חוקיו הם כלליה ותוצריו הם מצגיה. המתח שבין התכנות המדיום להזדמנות הפעולה שלו, מקבל דגש מיוחד כשבחלל התערוכה מתקבל מידע חזותי בצירוף הנחיות ביצוע מהאמן המתרגם לדימוי. מעובד ומופק באותו חלל ומוצג על קירותיו. התהליך המתהווה מתשנה ומתפתח לעיני הקהל בתקופת התצוגה וחושף את מנגנוני הביצוע שלה לצד מושאיה. חלל התערוכה הוא זירת התרחשות דינמית החושפת תהליכים שראשיתם ברעיון ועיבודו לידי אוביקט תצוגה ותכליתם דיון בתכונות הבסיסיות של הצילום ומיקומו בשיח האמות בת זמננו. אופיה הדניאמי של התערוכה לא מאפשר תפיסה כוללת שלה אלא רק מבט פרגמנטרי אל אוסף מצבים זמניים ומקוטעים. הם אינם מיצרים רצף מרחבי ומעוררים תהיות על עצם ההבנה המבוססת רק על התנסות חלקית ומשום כך מדגישים את האבסורד שביסוד פרשנות כלשהי. הדימויים בתערוכה הם שרידים של פעולות בחומרי צילום המעידים על המניפולציות שהפעילו עליהם. בחלל התערוכה נחשפים השלבים הטכניים של הפקת הדימויים אך לא נחשפות הפעולות העקרוניות שקדמו להם. הצבתם של צמדי צילומים מנוגדים המציגים דימוי נגטיבי ופוזיטבי סמוכים זה לזה על  הקיר מגלות את כפל פניהם. הם תלויים משני עבריו של קיר מפריד המטעין את ניגודיהם במשמעויות הנובעות ממיקומם בחלל: היפוכו של נוזל של נוזל שחור כזפת והנתזים שהתלוו לשפיכתו הנמרצת על נייר לבן, מתקבל מעברו השני של הקיר בדמות אבק כוכבים מנצנץ בשמיים במרכזם ניגר שביל החלב.   הביקורת על התערוכה טענה שהתערוכה לא מעניינת. מה שקורה בפועל בחלל הוא יבשושי וחסר חיים, לא מספק חוויה המשיקה לתיאור מלבה הדמיון, לרטוריקה המלווה את המהלך. המימוש אינו מקיים את ההבטחה. מה שקורה בפועל כל כך צפוי, מידי, מובן מאליו, חסר הפתעות ונימה אישית, שממש מאכזב לגלות שהאופן שבו דימינו מעבדת צילום וסדנת מסגור הפועלות בזמן אמת הוא יצירתי ומסעיר יותר ממה שיש בחלל המפוסטר. לא די להצליח בפרויקט של החצנת תהליך הייצור בחלל עצמו והבאתו אל הצופה, צריך - מלבד מכשירים וציודים, מראה סדנאי ושלבי עבודה  גם מעט כנות וצניעות, שתי איכויות הכרוכות זו בזו. חסר גם כל הממד של שיקול הדעת האמנותי. בהצבת המכונות בהתחלה והמוצר המוגמר בסוף יש משום דילוג על כל שלבי האמצע המעניינים. חסר הממד של הכנסת הצופה לעולמו האינטימי של האמן המתלבט. אין מאמץ אמיתי, כזה הכולל כישלונות ומפחי נפש. כתוצאה מכך חסרה גם ההכרה שבייצור אמנות נוחלים לעתים כישלון. מטלון אירגן מכונה ללא שמץ הקשבה ההכרחית לדיאלוג. במקום צניעות יש שואו אוף של ערכים כגון הקפדה, מיומנות, דקדקנות, נטרול מגע האדם. אלה מועלים על נס, ממירים לגמרי את התהליך הנפשי של ההיגד האמנותי. לא הפחתת מסתורין בנוגע לתהליך יש כאן, אלא להיפך, שעבוד של שלבי הייצור לאסתטיזציה המתקדשת של האמנות. התוצאה היא אסתטיקה יהלומית עקרה. מטלון משתמש לכאורה בכלים הביקורתיים כלפי מוסדות התצוגה וכלפי ההיגיון המוזיאלי, אבל בעצם הוא משקם אותה אסתטיקה מעוקרת, אליטיסטית, חיצונית לחיים, כזו המתחוללת לגמרי בתוך ההיגיון והמילייה של האמנות הגבוהה, כך שהציר "אמנות" הוא המובן מאליו שלה, ולרגע אינה מתחככת באפשרויות הנמוכות, היום יומיות, השוות לכל נפש של הצילום.  

 

2007-2005 לימודים לתאר שני בצילום ואמנות בצלאל

 

1997-2001 תואר ראשון בהצטיינות מחלקה לצילום בצלאל

 

2008 מלגת אמן בקהילה משרד החינוך והתרבות

 

2002 מלגת יצירה, דיוקן ראשון, מפעל הפיס

 

2014

 

2002 תערוכת צילום בגלריה דביר

 

2017

 

Israeli contemporary photography at the Fotografia Rome

 

מלמד צילום בבצלאל