רחוב יפת – הבדלי גרסאות

'''רחוב יפת''' הוא אחד ה[[רחוב]]ות הראשיים של [[יפו]]. הוא [[שמות רחובות בתל אביב-יפו|קרוי על שמו]] של [[יפת]] בנו של [[נח]], מייסד העיר על פי אחת האגדות. בעבר נקרא "רחוב עג'מי", על שם איברהים אל-עג'מי, קדוש פרסי. הרחוב עובר מעל [[רחוב יהודה הימית]] בגשר שהוקם בזמן [[המנדט הבריטי]].

 

הרחוב היה בעבר דרך שהקיפה את חומות [[יפו העתיקה]]. לאחר פירוק והריסת החומה, סביב 1870, וצמיחת העיר, הפך לרחוב מסחרי מרכזי. באבני החומה שפורקו נעשה [[שימוש משני]], ובכלל זה לבנית חלק מהבתים שברחוב. הדרך חיברה בעבר בין יפו ל[[עזה]] וכיום הרחוב מקשר בין [[כיכר השעון]] לעיר [[בת ים]] (ממשיך ל[[רחוב בלפור (בת ים)|רחוב בלפור]]). הדרך הייתה אחת משלוש דרכים שיצאו מיפו לערים מרכזיות, יחד עם דרך שכם (כיום [[רחוב רזיאל]] ובהמשכו רחוב אילת, [[דרך יפו-תל אביב|דרך יפו-ת"א]], [[דרך בגין (תל אביב)|דרך בגין]] ו[[ציר ז'בוטינסקי]] ב[[רמת גן]], [[בני ברק]] ו[[פתח תקווה]]) ודרך נוספת ל[[ירושלים]] דרך [[רמלה]] (כיום רחוב עולי ציון, [[דרך בן צבי]] ו[[כביש 44]]). ב"גן השניים" ברחוב יפת פינת רחוב ציונה תג'ר ניצב חדר [[שנאי|שנאים]], שתוכנן בשנת [[1923]] על ידי האדריכל [[אלכסנדר ברוולד]].

 

במהלך [[שנות ה-60]] הוקמו ברחוב 2 רחבות גדולות עם "מפרצי [[חניה]]" לצד מגדלי מגורים בצדו הדרומי של הרחוב ובצדו הצפוני בגלל אופיו הצר של הרחוב. בחלקו הצפוני הוקם מגדל מגורים במקום כמה בתי קברות שהועברו אל אזור החוף הדרומי של יפו, האחד צפוני בשכונת עג'מי מעל גשר יהודה הימית בקרבת העיר העתיקה והשנייה בשכונת ג'בליה באזור "גן תמר".

 

לאורך רחוב זה מספר אתרים חשובים (מצפון לדרום):