פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים ,  לפני שנה
מ
הוספת קישור להר גריזים
בנוסף רוב תוכנו של ספר דברים מיוחס לנאום שנשא משה בעל פה בפני העם.
 
בספרות הנביאים הקדומה, נמצאים אזכורים למחבר התורה ב[[ספר יהושע]] וב[[ספר מלכים]], שם מיוחסים למשה קטעים נוספים מהתורה, בעיקרם מספר דברים{{הערה|{{תנ"ך|יהושע|ח|לא|לב|קצר=כן}}, מזכיר את "תורת משה" בהקשר לטקס [[הר גריזים]] והר עיבל המתואר ב{{תנ"ך|דברים|כז|קצר=כן}}. {{תנ"ך|יהושע|כג|ו|קצר=כן}} מתייחס לנאמר ב{{תנ"ך|שמות|כג|קצר=כן}} או ל{{תנ"ך|דברים|ו|ז|קצר=כן}}. {{תנ"ך|מלכים א|ב|ג|קצר=כן}}, מציין את "תורת משה" בסגנון דומה לציווים הנאמרים ב{{תנ"ך|דברים|יא|א|קצר=כן}}, וב{{תנ"ך|דברים|כט|ח|ללא=ספר|קצר=כן}}. {{תנ"ך|מלכים ב|יד|ו|קצר=כן}}, מצטט כמעט מילולית פסוק מ{{תנ"ך|דברים|כד|טז|קצר=כן}}, ונוקט "ככתוב בספר תורת משה". וב{{תנ"ך|מלכים ב|כג|כה|קצר=כן}} נאמר על מעשי יאשיהו שהם כפי הכתוב ב"תורת משה" כאשר ניתן לייחס זאת לנאמר ב{{תנ"ך|דברים|ו|ה|קצר=כן}} או ל{{תנ"ך|ויקרא|יז|קצר=כן}}}}. בספרות המקרא המאוחרת, המתוארכת לימי בית שני, הכינוי "תורת משה" או "ספר משה" כולל או מתייחס לציטטות מספרות התורה גם מחוץ לספר דברים{{הערה|ספרי המקרא האחרונים הם עזרא, נחמיה ודברי הימים. {{תנ"ך|נחמיה|ח|ו|קצר=כן}} מזכיר את "תורת משה" בהקשר למצוות הסוכות וארבעת המינים ({{תנ"ך|נחמיה|ח|יג|יח|קצר=כן}}) שמקורה ככל הנראה בספר ויקרא ({{תנ"ך|ויקרא|כג|לט|מד|קצר=כן|ללא=ספר}}), {{תנ"ך|עזרא|ג|ב|קצר=כן}}, ו{{תנ"ך|דברי הימים ב|כג|יח|קצר=כן}}, ו-{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|טו|ללא=ספר|קצר=כן}}, מתייחסים בכינוי "תורת משה" לתורת הקרבנות שמקורה אף היא בויקרא.}}, מכך ניתן ללמוד שהתורה לכל הפחות בחלקיה המשפטיים יוחסה אז למשה.
 
גם במקורות מתקופות שלאחר מכן מיוחסת כתיבת התורה כולה למשה. [[יוסף בן מתתיהו]], בן המאה הראשונה לספירה, מייחס בספרו [[נגד אפיון]] את חמשת ספרי התורה למשה. {{ציטוטון|חמשה מן הספרים הם למשה, ובהם נמצאו החוקים וגם מסורת מבריאת האדם עד יום מותו, וזה הוא כמעט זמן שלשת אלפים שנה.}}{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', [[S:נגד אפיון#ח|מאמר ראשון, פרק ח]].}} הדבר בא לידי ביטוי גם בדברי ה[[ברייתא]] המובאים ב[[תלמוד הבבלי]] ב[[מסכת בבא בתרא]], לפיה {{ציטוטון|ומי כתבן? משה כתב ספרו...|[[S:בבא בתרא יד ב|יד ב - טו א]]}} כשהמשמעות הפשוטה העולה מן הדברים שמשה הוא זה שכתב את חמשת ספרי התורה. מסורת זו מקובלת ביהדות ובעקבותיה בנצרות, לפיה מייחסים את חיבור התורה למשה. ברם בתלמוד הבבלי עצמו בהמשך לדברי הבריתא המפרטת את מחבריהם של הספרים, שבין השאר נאמר בה שמשה כתב את התורה, מעלה התלמוד את השאלה כיצד כתב משה את שמונת הפסוקים האחרונים שבספר דברים, המתארים בלשון עבר את מותו שלו, כאשר אחת הדעות בתלמוד הבבלי סבורה בהתאם לכך ש[[יהושע בן נון]] הוא זה שהשלים את פסוקים אלה.