חלוקת הפרקים בתנ"ך – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 1:
[[קובץ:Targum.jpg|שמאל|ממוזער|300px|תרגום מ[[המאה ה-11]] המציג חלק מתוך {{תנ"ך|שמות|יב|ללא=ספר}} של ספר [[שמות]].]]
'''חלוקת הפרקים ב[[תנ"ך]] ומספור הפסוקים''' הם פיתוחים מאוחרים מ[[ימי הביניים]], והם מיוחסים לראשונה ל[[תאולוג]] ה[[נוצרי]] [[סטיבן לנגטון]]. קודם לכן היו ספרי המקרא מחולקים לסדרים [[פסוק]]ים ולפרשיות אולם אלו לא היו ממסופרים. חלוקה זו שנעשתה במקורה ב[[ביבליה]] במהדורת ה[[וולגטה]] ה[[לטינית]], סייעה רבות בהתמצאות הטכנית בספרי ה[[מקרא]], עם זאת, חוקרים רבים מצביעים על אלמנטים [[תאולוגיה|תאולוגיים]] [[נצרות|נוצריים]] שחלוקה זו מבטאת. למרות היותה נוצרית ביסודה, הוכנסה החלוקה למהדורות הדפוס הראשונות של התנ"ך במהדורות "יהודיות"{{מקור}}, ומאז היא קיימת בכל המהדורות למיניהן.
שורה 8:
חלוקה אחת היא החלוקה לפרשיות, המתחלקות ל[[פרשה פתוחה]] ו[[פרשה סתומה]], ואשר סימונה בטקסט הוא ריווח בין שתי הפרשות, כאשר פרשה סתומה מתחילה באותה שורה, ומסמלת ככל הנראה הפסקה מועטת, ופרשה פתוחה מתחילה בשורה חדשה, ומסמלת ככל הנראה הפסקה גדולה יותר. במספר חומשים מודרניים פרשה סתומה מסומנת באות ס' ופרשה פתוחה מסומנת באות פ'. חלוקה זו היא עניינית, וכל קטע מכיל מספר לא קבוע של [[פסוק]]ים (מחלק של פסוק (כמו בעשרת הדיברות) ועד עשרות רבות של פסוקים). חלוקה זו מקודשת ברמת הקדושה של הכתוב עצמו, שכן על פי המסורת היא ניתנה ל[[משה רבנו]] ביחד עם המקרא.
חלוקה אחרת היא החלוקה לסדרים, חלוקה שהשתמרה ב[[מדרש|ספרות המדרשית]] ונקראה לעיתים 'סימן', 'רמז', או בארמית 'פרשתא', או סומנה באות (המסמלת מספר ב[[גימטריה]]) לפי הסדר. בחלק מכתבי היד העתיקים של התנ"ך ביניהם [[כתר ארם צובא]] סומנה החלוקה באות ס'
מהדורת [[תנ"ך קורן]] היה התנ"ך הראשון המודפס, שהציג את החלוקה הזו ממוספרת באותיות (לצידו של הכתוב), אף שכאמור חלוקה זו אמנם הופיעה בספרי המדרשים ובמהדורות של פרשנות לתנ"ך{{הערה|הקדמה לפירוש ה[[מלבי"ם]] - מהדורת פרשנות שנדפסה על פי ספרי המדרשים לפי ה"פרשתאות" שסומנו באותיות}}. לתנ"ך קורן צורפה הקדמה המסבירה את השתלשלות החלוקה היהודית לסדרים, ההשערות לגביה, וחשיבותה לישראל כיום.
חלוקה נוספת, של ה[[תורה]] בלבד, הייתה על פי סדר קריאת התורה ב[[יהדות בבל|בבל]], שנתקבלה היום בכל תפוצות ישראל, וזוהי חלוקת "[[פרשת השבוע|פרשות השבוע]]" הידועה (כגון: [[בראשית (פרשה)|בראשית]], [[נח (פרשה)|נח]], [[לך לך]] ועוד). כאשר כל פרשה מחולקת לשבעה חלקים המכונים "עליות", באורך משתנה, כנראה בעיקר מצורך פרקטי של [[עלייה לתורה]] ב[[שבת]] שמעלים שבעה אנשים לקריאה. ברוב המקרים עלייה תפתח ותסתיים בפסוק שתוכנו "טוב" לישראל. לעולם לא תחל עלייה כזו בקללה כנגד ישראל.
שורה 32:
אריאס מונטנוס היה הראשון ששבר את הטקסט העברי לכדי פרקים והציגם במספור עברי בגוף הטקסט, בעריכה שלו לתנ"ך העברי עם תרגום לטיני שמוצג לאורך, והודפס ב[[אנטוורפן]] [[1571]]. החל מעריכה זו, אומץ נוהג זה בעריכות של הטקסט העברי. זה נעשה בהופעה הראשונה בתנ"ך העברי ללא כוונה גם בהוצאת פלנטין בשנים [[1573]]-[[1574]]. אפילו עורכים יהודיים, שהכריזו על עריכת הטקסט היהודי לפי נוסח המסורה, הציגו בתוך הטקסט עצמו את שבירת הטקסט שנוגדת את שיטתה.
בתנ"ך [[מקראות גדולות]] שהוצאתה הראשונה הסתיימה בשנת [[ה'רע"ח]] ([[1517]]) הכולל פירושים יהודים קדמונים, התנ"ך חולק לפי הפרקים הנוצריים, כאשר בתחילת כל פרק, האות העברית המייצגת את מספור הפרק סומן בהדגשה, אלא אם החלה פרשה מפרשות השבוע. בסוף כל פרשה הובאו ה"סימנים" לסיכום הפסוקים בפרשה, אך לא מספר הפרקים. 'סימנים' אלו מקורם כנראה בעורך נוצרי{{הערה|1=סיכומים אלו מודפסים בתנ"כים נוצרים, בעיקר בסופם של ספרים, גם לגבי הברית החדשה. ור' [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/halukat-4.htm חלוקת התנ"ך לפרקים] מאמרו של הרב [[שמואל הכהן וינגרטן]], אביהם של [[ראם הכהן|רא"ם הכהן]] ו[[גרשון הכהן]]}}
[[יוסף אטיאס]], שערך את התנ"ך בשנים [[1659]]-[[1661]], לא רק שהעתיק את אותה הדוגמה, אלא הלך עד כדי איחוד מספרי הפרקים בסיכום המסורה בסוף החומש וטבע סימן לזיכרון לשם כך. יש הסבורים שהוא היוצר של סימני הזיכרון לפרקים, אחרים סבורים שמקור כל סימני הזיכרון בעורך נוצרי של התנ"ך{{הערה|1=ר' במאמרו של הרב הכהן-וינגרטן}}. כך, בסוף ספר [[בראשית]], לאחר נתינת המיספור של הפסוקים על-פי המסורה, הוא מעיר כי בספר זה 50 פרקים, ושסימנם הוא "
המוציא לאור [[וולף היידנהיים|היידנהיים]], שעריכתו נדפסה ב[[רדלהיים]] [[1818]]-[[1821]], גינה את הנוהג של שילוב מיספור הפרקים בסיכום המסורה, כערבוב בין חול וקודש:
:"לכן, מה שאמר כאן, 'ופרקיו 50', שהרצון בו על מספרי הקאפיטולי, איננו בשום דפוס קדמון גם לא במקראות כתבי יד, כי החלוקה הזאת בלתי מקובלת אצלינו ולא יפה חומש 'מאיר עיניים' עשו המדפיסים האחרונים להכניס חולין בקדש".
הוצאת קורן הייתה הראשונה לשנות את החלוקה והעימוד, ולהשיב את החלוקה לפי המסורת היהודית, ואף כללה את החלוקה הארץ ישראלית הקדומה לפרשיות, שהיו נקראות במחזור של שלש שנים. עם יציאת תנ"ך זה לאור, מדינת [[ישראל]] ו[[צה"ל]] אימצו הוצאה זו כתנ"ך שיוגש לחיילי צה"ל ב[[טקס השבעה צבאי|טקסי ההשבעה]], וכן כתנ"ך שישמש באופן רשמי בטקסים של המדינה. מאוחר יותר יצא תנ"ך על פי [[כתר ארם צובא]] (בהוצאת [[מוסד הרב קוק]] ובעריכת הרב [[מרדכי ברויאר]]), המחולק על פי החלוקה היהודית. בשתי ההוצאות הפרקים צוינו בראש הדף, והפסוקים וחילופי הפרקים בצד הדף, במספור עברי. מבנה תנ"ך זה, ואף הגופן שלו הועתקו פעמים רבות ללא רשות, וכיום תנ"ך זה נפוץ מאוד.
ברוב ה'חומשים' המודפסים כיום, לצורך מעקב [[קריאת התורה]] בבתי הכנסת בשבת, (בדרך כלל עם [[תרגום אונקלוס]], [[פירוש רש"י לתורה|פירוש רש"י]], ולפעמים הערות [[מסורה]], ופירוש '[[יעקב בן אשר|בעל הטורים]]' על דרך הרמז והגימטריה) נשמר המבנה של מקראות גדולות, כשהפרקים משמשים לחלוקה, אלא אם פרשת השבוע מתחילה באמצע פרק, ומספורם (העברי) בולט, כמו גם מספור הפסוקים (העברי) בגוף הכתוב, ולא לצדו.
שורה 49:
דוגמה לטעות בהבנת הכתוב היא חלוקת פרקי [[שיר השירים]]. הפיסקה האחרונה ב{{תנ"ך|שיר השירים|ד|ללא=ספר}}{{הערה|{{תנ"ך|שיר השירים|ד}}}} עוסקת בדו-שיח בין הרעיה לדודה; הדוד מתחיל את השיחה וב{{תנ"ך|שיר השירים|ד|טז|ללא=פרק}} פונה אליה באמרו: "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו" ובאותו פסוק הרעיה מזמינה אותו: "יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו". כאן צריכה לבוא תגובת הדוד להזמנה, אולם המסדר הנוצרי הפסיק את הפרק ושיבץ את תגובתו בתחילת הפרק הבא{{הערה|{{תנ"ך|שיר השירים|ה|א}}}}, משום שחשב כי זהו נושא חדש: "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים".
דוגמה לחלוקה מתוך מגמה פולמוסית נמצאת עם פתיחתו של ספר [[בראשית]]. התורה מתחילה את סיפוריה ב[[בריאת העולם (יהדות)|בריאת העולם]], שנמשכה שישה ימים, וביום השביעי האל נח, ולכן מצווים עם ישראל לשבות ביום זה. לכן החלוקה העברית של סיפור הבריאה רואה בכל הסיפור חטיבה אחת, שמסתיימת בהקדשת יום ה[[שבת]]. הנוצרים, שרצו לטשטש את יחודו של יום
דוגמה מובהקת נוספת מצויה בתחילת הפרק האחרון של [[ספר הושע]] ({{תנ"ך|הושע|יד|ללא=ספר}}). על פי החלוקה היהודית, הפרק מתחיל פסוק אחד אחרי החלוקה הנוצרית ({{תנ"ך|הושע|יד|ב|ללא=פרק}}): "שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֹנֶֽךָ׃". המסר הוא שאחרי מספר פרקי תוכחה, [[הושע בן בארי|הושע]] חותם בפרק הזה עם קריאה ל[[חזרה בתשובה|שוב בתשובה]]. החלוקה הנוצרית, לעומת זאת, מתחילה את הפרק מהפסוק שהיה אמור לסיים את הפרק הקודם: "תֶּאְשַׁם֙ [[שומרון|שֹֽׁמְר֔וֹן]] כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּֽאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ׃". כלומר, המסר הוא שעם ישראל פשע באלוהיו ולכן הוא יושמד. הפסוק הבא והלאה מדבר על "עם ישראל החדש" (הנוצרים).
שורה 55:
טעם דומה קיים גם בהפרדת הפסוק "אֵת כָּל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא-תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ"{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יג|א}}}}, שאמור לסיים את הפרשיה המדברת באיסור [[עבודת אלילים]]{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יב}} בסוף הפרק}}. ב{{תנ"ך|דברים|יב|ללא=ספר}} מוזהרים עם ישראל מפני שינוי בעבודת האל לפי מנהגי הגויים והפסוק המסיים מסכם את האמור כי יש לעבוד את האל רק על־פי התורה. אולם הסדרן הנוצרי הפריד בין הדברים בכוונה תחילה, כך שיובן כי האיסור הוא לנהוג על־פי הגויים ה[[פגניות|פגאנים]], אבל מותר להוסיף את מנהגי הפולחן הנוצריים כמו השילוש.
ב[[ספר ישעיה]]{{הערה|{{תנ"ך|ישעיה|נב}}-{{תנ"ך|ישעיה|נג|ללא=ספר}}}}, מדברים על "עבד ה'". פרשה זו נקראת "הנה ישכיל עבדי"{{הערה|על פי {{תנ"ך|ישעיה|נב|יג}}}} ומדברת על שליח ה' באחרית הימים. מבחינה עניינית אין להפריד בין סוף {{תנ"ך|ישעיה|נב|ללא=ספר}} לבין {{תנ"ך|ישעיה|נג|ללא=ספר}}, שהרי כל הפסוקים הללו עוסקים ב"עבד ה'", אולם היה חשוב לסדרן הנוצרי להתחיל בפרק חדש עם הפסוק "מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ
לעיתים השוני בין החלוקה העברית לנוצרית נובע מחילוקי דעות בצורת סידור הדברים מבחינה ספרותית. כאשר המחלק הנוצרי בא לסדר את סיפורי [[יצחק אבינו|יצחק]] ובניו, הוא סיפח אליהם את תולדות [[ישמעאל]]. לכאורה תולדות ישמעאל{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|כה|יב|יח}}}} ראויים להסתפח לתולדות יצחק מבחינה מבנית, אך מהצד התוכני ראוי להפריד בין סיפור סופו של [[אברהם אבינו|אברהם]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|כה|א|יא}}}} לבין סיפור תולדות יצחק ובניו{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|כה|יט}} ואילך}} ולהצמיד את תולדות ישמעאל לקורות חייו האחרונים של אברהם. זו דוגמה למחלוקת עברית-נוצרית סביב חלוקת הטקסט מבחינה ספרותית - החלוקה העברית מפרידה בין '''התכנים''' השונים ואילו הנוצרית מבדילה על פי '''המבנה'''.
==חלוקת הפרקים בספר תהילים==
החלוקה של הפרקים בספר [[תהילים]] מוקדמת, ואיננה חלוקה נוצרית אלא יהודית בעיקרה. הספר חולק הן אצל הנוצרים והן אצל היהודים לפי מספר ה[[מזמור]]ים שהוא מכיל. אולם יש חילוקי דעות במספר הפרקים: הנוצרים מחלקים את הספר ל-150 פרקים (מספר עגול) ואילו במסורת היהודית יש גרסאות שונות.
ב[[תלמוד]] מוזכרים מאה ארבעים ושבעה מזמורים כנגד מניין שנותיו של [[יעקב אבינו]].
יש שבעה מקומות שבהם אולי הייתה החלוקה המקורית שונה:
שורה 83:
* [http://www.TANACHYOMI.CO.IL תנ"ך יומי], לימוד כל התנ"ך בשנה - על פי חלוקת הפרקים של המסורה
* [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/halukat-4.htm חלוקת התורה לפרקים], שמואל הכהן וינגרטן
* [http://www.daat.ac.il/daat/tanach/trayasar/hoshea14.htm הושע י"ד: על חלוקת הפרקים בתנ"ך], יהודה איזנברג
* [http://ezrashi.blogspot.com/2008/10/division-of-chapters-of-tanach.html ילקוט מי חלק פרקי תנ"ך]
| |||