ארבע רשויות השבת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחדר אוכל |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 12:
ה[[תוספות]] ({{בבלי|שבת|ב|א|ללא=שם}} דיבור המתחיל פשט) ו[[הרא"ש]] (שם) כתבו מקור נוסף על פי הגמרא בעירובין ({{בבלי|עירובין|יז|ב|ללא=מסכת}}) מהפסוק שנאמר בפרשת המן:{{ציטוטון|אל יצא איש ממקומו.|{{תנ"ך|שמות|טז|כט}}}}
איסור מפורש על הוצאה מרשות לרשות בשבת מופיע ב[[ספר ירמיהו]]: {{ציטוטון|כֹּה אָמַר
יש הקושרים זאת באיסור [[מסחר]] בשבת, על אף שזה מוגדר בהלכה כאיסור [[דרבנן]] בלבד. לעומת זאת, ישנן דעות הרואות באיסור העברה מרשות לרשות את המלאכה ה[[חקלאות|חקלאית]] האחרונה: אספת התבואה והפירות והכנסתם לרשותו של האדם אל תחום היחיד שלו.
שורה 25:
בעקבות זאת, מתברר שרובו של העולם עצמו נידון ככרמלית ויש בו איים של אזורים אחרים: רשויות יחיד, רשויות רבים, ומקומות פטורים. על מנת להמחיש את ההבדלים אפשר להביא את דברי ה[[שולחן ערוך]], ({{שולחן ערוך|אורח חיים|שמה|יא|ללא=שם}}) שבו הוא מבחין בין ארבע הרשויות, בחפירה הנמצאת ברשות הרבים.
* '''רשות הרבים''' - אם עומקה פחות משלושה טפחים - שאז בעצם יש [[לבוד]] ורואים את החפירה כחלק מרשות הרבים עצמה,
* '''מקום פטור''' - עמוקה יותר משלשה טפחים, כאשר רוחבה פחות מארבעה טפחים,
* '''כרמלית''' - עומקה בין שלושה טפחים לעשרה, אך רוחבה ארבעה טפחים ומעלה,
* '''רשות היחיד''' - אם עומקה יותר מעשרה טפחים ורוחבה יותר מארבעה טפחים.
שורה 46:
מקור השם אינו ברור. חלק מן הפרשנים גזרוהו מן "רך מל" שמשמעותו בינוני. על פי פירוש [[רמב"ם]] ו[[עובדיה מברטנורא|רע"ב]] בפירוש המשניות הוא "כארמלית" (=כאלמנה), כאישה שאינה [[רווק]]ה ואיננה נשואה, ועל פי פירוש [[רש"י]] "מלשון יערו וכרמלו" ({{תנ"ך|ישעיהו|י|יח}}) - "שאינו לא הילוך תמיד לרבים, ולא תשמיש רשות היחיד" ({{בבלי|שבת|ג|ב}}).
חכמים גזרו דינים מסוימים של כרמלית גם על רשות היחיד:
*בשטח גדול יותר מבית [[סאתיים]], 50X100 [[אמה (מידת אורך)|אמה]] (1,250 מ"ר), אם הוקף שלא לשם דירה.
*בעלת שלוש מחיצות ולא ארבע.
שורה 87:
שיטה זו, שבדרך כלל היא הבולטת ביותר מבין שלבי ההכנה לעירוב, קרויה לרוב בטעות "עירוב". ניתן לטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד אם נעשה עירוב חצרות ושיתוף מבואות, אולם עדיין קיים איסור לטלטל בכרמלית (לדוגמה: רחובות, גינות ועוד) ומרשות היחיד אליה וממנה. תוך הסתמכות על הכלל שאין רשויות אחרות ברשות היחיד, התירו חכמים להפוך את כל מקומות היישוב לרשות היחיד. עדיף להקיף את כל הערים בחומה או גדר עמידה ובכך הן יהיו רשות היחיד. אולם, דבר זה קשה מאוד מעשית ולפיכך התירו חכמים להפוך אזורים גדולים (כל עוד אין בתוך האזור "בית סאתיים" - 1,150 מ"ר - פרוץ ללא שימוש) לרשות היחיד על ידי "צורת הפתח". צורת הפתח הופכת את כל האזור שהיא מקיפה לרשות היחיד (בית שכל קירותיו הן דלתות), ועל זה סומכים כיום בטלטול בתוך הערים.
צורת הפתח בנויה מחוט המתוח מעל מוטות התקועים בקרקע. דיני החוט והמוטות מפורטים ב[[מסכת עירובין]].
כיום, רוב הערים ב[[מדינת ישראל]] מוקפות צורת הפתח ומותר לטלטל בהן. כדי לבדוק שהחוט לא נקרע ישנן ערים אשר הופכות את החוט ל[[חשמל]]י כדי שאם החוט יקרע הזרם יחדל והדבר יתוקן. במתקני [[צה"ל]] דואגת [[הרבנות הצבאית]] לפטרולים בערב שבת כדי לבדוק את תקינות צורת הפתח. על פי רוב הפוסקים הפתרון של העירוב נועד לפתור בעיה מדרבנן, מכיוון ששטח הערים נחשב בימינו ככרמלית, שאיסור הטלטול אליה ובה הוא מדרבנן.
שורה 122:
* {{קיצור שולחן ערוך|פא|הלכות ארבע רשויות השבת,}}
* [http://kodesh.snunit.k12.il/i/3114.htm רמב"ם הלכות שבת], אתר סנונית
* [[שלמה זלמן מן-ההר]], [http://www.daat.ac.il/daat/toshba/tsava/frame.htm דיני צבא ומלחמה סעיף 197 ואילך]
* [[איל רגב]], [http://www.achva.ac.il/sites/default/files/achvafiles/maof_book/2000_10.pdf עמדת הצדוקים והאיסיים ביחס לעירוב חצרות בשבת לאור ספרות חז"ל], באתר [[מכללת אחווה]]
| |||