אמין אל-חוסייני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ראשית חייו 1920-1895: המשפט האחרון חוזר על עצמו; תוכל לציין מראה מדויק בספר?
אין תקציר עריכה
שורה 362:
בסתיו 1947 ניסה אל-חוסייני לחזור לארץ ישראל. הוא שוחח על כך עם פקידים בריטים, אך ללא הצלחה.{{הערה|שם=אצולת הארץ 343}}
 
==הנכבה ומדינתוקום ישראלהמדינה 1974הציונית 1959-1947==
[[קובץ:Arabic-The Mufti High Command call the Arabs to attack and conquer all of Palestine, as a response to the U.N partition resolution.png|200px|ממוזער|שמאל|150px|כרוז המפקדה העליונה של המופתי, הקורא להתקיף ולכבוש את כל פלסטין, להצית אש בכל המזרח התיכון ולבטל את [[החלטת החלוקה]].]]
[[קובץ:Hebrew translation-Arabic-The Mufti High Command call the Arabs to attack and conquer all of Palestine, as a response to the U.N partition resolution.png|ממוזער|שמאל|150px|תרגום הכרוז לעברית.]]
שורה 403:
המופתי נאלץ בסופו של דבר לעזוב את ביתו ברובע [[הליופוליס (רובע בקהיר)|הליופוליס]] ב[[קהיר]] ולצאת ממצרים ל[[לבנון]].{{הערה|שם=קוממיות ונכבה 377}} באוגוסט [[1959]] העביר את משרדי [[המוסד הערבי העליון]] לסוק אל-ע'רב בביירות.{{הערה|שם=המופתי הגדול 132|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 132.}} ממשלת כל פלסטין המשיכה להתקיים רשמית עד 1959, אולם לא הייתה לה שום משמעות מדינית.{{הערה|שם=קוממיות ונכבה 377}}
 
===בלבנון 1974-1959===
====קשרים עם עיראק 1963-1959====
בנובמבר 1959, שלח אמין אל-חוסייני בשם המוסד הערבי העליון תזכיר לכל ממשלות ערב, בו תבע מהן "לטפל בבעיה הפלסטינית" במטרה לממש את השאיפה "לשרש את התוקפנות היהודית נגד פלסטין ולטהר אותה מציונות", ושיש להקים צבא פלסטיני, שיהיה הראשון מבין צבאות ערב "אשר יצעדו כדי לשחרר את פלסטין". ראש ממשלת עיראק, [[עבד אל-כרים קאסם]], הגיב מיד לתזכיר ועל פי הוראתו גויסו צעירים פלסטינים מתוך כ-5000 פליטים שחיו בעיראק ואומנו על ידי הצבא העיראקי.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 131-130.}} בינואר 1960 הביע אל-חוסייני את תמיכתו בתוכניתו של קאסם בעניין הקמתה של רפובליקה פלסטינית.{{הערה|שם=משה שמש|משה שמש, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/8/9.pdf חזון הרפובליקה הפלסטינית הנצחית של עבד אל־כרים קאסם 1963-1959], עמ' 202-201.}} ירדן ראתה בחומרה את פעילותו של אל-חוסייני למען הקמת [[מדינה פלסטינית]] בגדה המערבית ודרשה ממשלת לבנון לאסור עליו להמשיך את פעולתו ממנה. לבנון נענתה לדרישה ואסרה עליו פעילות פוליטית, אולם אל-חוסייני המשיך את פעילותו מביירות, ממנה יצא מספר פעמים לבגדאד, כדי לעקוב אחר אימוני הצבא של הפלסטינים.{{הערה|שם=המופתי הגדול 132}}
בינואר 1960 הביע אל-חוסייני את תמיכתו בתוכניתו של קאסם בעניין הקמתה של רפובליקה פלסטינית.{{הערה|שם=משה שמש|משה שמש, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/8/9.pdf חזון הרפובליקה הפלסטינית הנצחית של עבד אל־כרים קאסם 1963-1959], עמ' 202-201.}}
ירדן ראתה בחומרה את פעילותו של אל-חוסייני למען הקמת [[מדינה פלסטינית]] בגדה המערבית ודרשה ממשלת לבנון לאסור עליו להמשיך את פעולתו ממנה. לבנון נענתה לדרישה ואסרה עליו פעילות פוליטית, אולם אל-חוסייני המשיך את פעילותו מביירות, ממנה יצא מספר פעמים לבגדאד, כדי לעקוב אחר אימוני הצבא של הפלסטינים.{{הערה|שם=המופתי הגדול 132}}
קאסם העניק למופתי סיוע כספי, בנוסף על זה שקיבל מסעודיה, שאפשר לו לנהל מנגנון הסברה ולנהל פעילות פוליטית בקרב ריכוזי הפלסטינים בארצות ערב. כלי התקשורת העיראקיים פרסמו בהרחבה את פעילותו המדינית ואת הודעותיו הרבות. בעקבות ביקור של אל-חוסייני בבגדאד ביולי 1961, נפתח בעיר משרד הוועד הערבי העליון. בתום ביקורו בבגדאד ב-8 במאי [[1962]], אמר אל-חוסייני כי "תוכנית קאסם לשחרור פלסטין, שלפיה יוטל על העם הפלסטיני עצמו לשחרר את ארצו בתמיכת המדינות הערביות, היא תוכנית נכונה העולה בקנה אחד עם רצונו של העם הפלסטיני".{{הערה|שם=משה שמש}} מבגדאד יצא המופתי ל[[מכה]], ל"ועידת האגודה המוסלמית", בה הבטיח קבלת החלטה ששללה את הניסיונות ליישב את הפליטים הפלסטינים בארצות ערב. בסוף מאי חזר לבגדאד ועמד בראש "הקונגרס האסלאמי העולמי". באוקטובר 1962 הגיע ל[[אלג'יריה]] בראש משלחת פלסטינית שהשתתפה בחגיגות העצמאות שנערכו במדינה.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 133.}}
בשנת 1962, עדיין בתור יו"ר הוועד הערבי העליון, פרסם אל-חוסייני את אמנת הוועד. אמנה זו היא האמנה הפלסטינית הראשונה אשר עקרונותיה שימשו מאוחר יותר כבסיס לאמנות המוכרות יותר של אש"ף (הנוסח עודכן ב-1968).
בתחילת [[1963]] תפסה את השלטון בעיראק מפלגת ה[[בעת']]. ב[[מסיבת עיתונאים]] אמר השר לענייני נשיאות האשם ג'ואד שהשלטון החדש יפסיק את הקשרים המיוחדים עם אל-חוסייני. היחס השלילי כלפיו מצד השלטון החדש נבע הן מקשריו עם השלטון הקודם והן מהרצון ליצור יחסי הבנה עם נאצר.{{הערה|שם=המופתי הגדול 134|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 134.}}
 
קאסם העניק למופתי סיוע כספי, בנוסף על זה שקיבל מסעודיה, שאפשר לו לנהל מנגנון הסברה ולנהל פעילות פוליטית בקרב ריכוזי הפלסטינים בארצות ערב. כלי התקשורת העיראקיים פרסמו בהרחבה את פעילותו המדינית ואת הודעותיו הרבות. בעקבות ביקור של אל-חוסייני בבגדאד ביולי 1961, נפתח בעיר משרד הוועד הערבי העליון. בתום ביקורו בבגדאד ב-8 במאי [[1962]], אמר אל-חוסייני כי "תוכנית קאסם לשחרור פלסטין, שלפיה יוטל על העם הפלסטיני עצמו לשחרר את ארצו בתמיכת המדינות הערביות, היא תוכנית נכונה העולה בקנה אחד עם רצונו של העם הפלסטיני".{{הערה|שם=משה שמש}} מבגדאד יצא המופתי ל[[מכה]], ל"ועידת האגודה המוסלמית", בה הבטיח קבלת החלטה ששללה את הניסיונות ליישב את הפליטים הפלסטינים בארצות ערב. בסוף מאי חזר לבגדאד ועמד בראש "הקונגרס האסלאמי העולמי". באוקטובר 1962 הגיע ל[[אלג'יריה]] בראש משלחת פלסטינית שהשתתפה בחגיגות העצמאות שנערכו במדינה.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 133.}} בשנת 1962, עדיין בתור יו"ר הוועד הערבי העליון, פרסם אל-חוסייני את אמנת הוועד. אמנה זו היא האמנה הפלסטינית הראשונה אשר עקרונותיה שימשו מאוחר יותר כבסיס לאמנות המוכרות יותר של אש"ף (הנוסח עודכן ב-1968).
==== היריבות עם אש"ף והקשרים עם ירדן ====
לתעמולתו של חאג' אמין הייתה השפעה רבה על הופעת ארגונים פלסטיניים מיליטנטיים במדינות ערב,{{הערה|שם=המופתי הגדול 134}} ובשנות ה-60 התחולל מהפך בפוליטיקה הפלסטינית: ביוני [[1964]] הוקם "[[הארגון לשחרור פלסטין]]" (אש"ף), שבראשו העמיד נשיא מצרים, [[גמאל עבד אל נאצר]], את [[אחמד שוקיירי]].{{הערה|שם=אצולת הארץ 368–369}} אל-חוסייני לא היה חלק מהארגון. לקראת כנס היסוד של הארגון בירושלים, הוא עשה מאמצים רבים למנוע את קיומו ולשלול את הלגיטימיות שלו, וטען כי הנציגים בוועידה צריכים להיבחר ולא להתמנות. באמצע חודש מאי ארגן בלבנון כנס בהשתתפות כ-300 פלסטינים, שנועד להטות את דעת הקהל הפלסטינית כנגד אש"ף, בו הוחלט "כי העם הערבי הפלסטיני...יתנגד לתוכנית (של הליגה הערבית ושל שוקיירי) לחיסול בעיית פלסטין".{{הערה|שם=המופתי הגדול 138|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 138.}}
אל-חוסייני ארגן הפגנות כנגד הישות הפלסטינית של אש"ף. שוקיירי ניסה לפייסו והציע לו להיות נשיא המועצה הפלסטינית העתידית, אולם אל-חוסייני והוועד הערבי העליון סירבו להשתתף בוועידה בירושלים.{{הערה|שם=אצולת הארץ 368–369|אילן פפה, '''אצולת הארץ''', עמ' 369-368.}}
אל-חוסייני כעס על כך שמדינות ערב העדיפו על פניו את שוקיירי, וביטא את כעסו בהתקפה עליהן, על כך שלא מנעו את "גזילת המים הערביים" על ידי ישראל, בהפעלתה את [[המוביל הארצי]].{{הערה|שם=המופתי הגדול 138}}
לאחר העברת תמיכת הליגה הערבית לאש"ף באופן רשמי כמייצגם של ערביי פלסטין, בוטל מינויו של אל-חוסייני כיו"ר הוועד הערבי העליון.
 
בתחילת [[1963]] תפסה את השלטון בעיראק מפלגת ה[[בעת']]. ב[[מסיבת עיתונאים]] אמר השר לענייני נשיאות האשם ג'ואד שהשלטון החדש יפסיק את הקשרים המיוחדים עם אל-חוסייני. היחס השלילי כלפיו מצד השלטון החדש נבע הן מקשריו עם השלטון הקודם והן מהרצון ליצור יחסי הבנה עם נאצר.{{הערה|שם=המופתי הגדול 134|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 134.}}
הקמת אש"ף, אשר לראשונה מאז מלחמת 1948 והקמת ממשלת כל פלסטין היוותה איום על טענתו של אל-חוסייני לייצוג בלעדי של בני העם הפלסטיני למול גורמי העולם, הובילה אותו לראשונה לשקול ברית עם אויבו ההיסטורי, [[בית המלוכה ההאשמי]]. החשש המשותף של אל-חוסייני ושל [[המלך חוסיין]] מפני כוחו של אש"ף הביאה אותם לפעול יחדיו.
עוד בספטמבר 1963 שלח אל-חוסייני איגרת למלך חוסיין, שהובלטה בעיתונים של [[רבת עמון]], ובה כתב לו כי קיומה של ממשלת ירדן הוא תנאי לפתרון שאלת פלסטין. בכך שינה אל-חוסייני את עמדתו רבת השנים שהתנגדה לקיומה של ממלכת ירדן, והוא החל פתאום לדבר על פתרונות שאין בהם ויתור על שטחים מצדה. לאחר שהתגלה קרע ב-1967 בין המלך חוסיין לבין יושב ראש אש"ף, אחמד שוקיירי, התייצב אל-חוסייני בגלוי לצד המלך נגד שוקיירי ונאצר.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230|ג'ני לבל, '''חאג' אמין וברלין''', עמ' 230-229.}}
בתחילת פברואר 1967 הודיעה ירדן לליגה הערבית על החלטתה שלא להכיר באש"ף ולהחרים ועידות בהשתתפות שוקיירי. נאצר תקף בחריפות את המלך חוסיין, וזה החליט להזמין באופן רשמי את אמין אל-חוסייני ל[[עמאן]].{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 143.}} בסוף פברואר, לאחר שהוקיע את המלך חוסיין במשך שנים רבות כאויב הלאומיות הפלסטינית, שיבח אותו חאג' אמין בגילוי דעת שפרסם, בו הסביר את תפנית שיתוף הפעולה שלו עם ירדן, בצורך להיאבק בתוכנית להפריד את הגדה המערבית מירדן, ובכך "להפוך אותה לרפובליקה חלשה ורופפת, מפורקת מנשק", שבסופו של דבר תתמזג "לתוך המדינה היהודית", לאחר שהיהודים יכבשו אותה "במועד הנוח להם".{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 144.}}
ב-1 במרץ 1967 ביקר ב[[ירושלים המזרחית]],{{הערה|על פי צבי אל-פלג ("המופתי הגדול", עמ' 145), הוא הגיע לירושלים מביירות "והתקבל בכבוד רב בשדה התעופה". אולם על פי ג'ני לבל ("חאג' אמין וברלין", עמ' 229), הוא חצה יחד עם מזכירו ושומרי ראשו את [[גשר אלנבי]] אל [[הגדה המערבית]] "ונתקבל ב[[יריחו]] בכבוד רב".}} לראשונה מאז שברח ממנה ב-1937. הוא נתקבל על ידי מושל מחוז ירושלים, מפקדי הצבא והמשטרה האזוריים ונכבדים פלסטינים. לאחר מכן המשיך להר הבית, שם עלה לקברים שעל ההר,{{הערה|על פי צבי אל-פלג ("המופתי הגדול", עמ' 145), הוא עלה לקבריהם של [[חוסיין בן עלי]], [[מוסא כאט'ם אל-חוסייני]], [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]] ומוחמד עלי. על פי ג'ני לבל ("חאג' אמין וברלין", עמ' 229), "הוא השתטח ללא כל בושה" על קברו של [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן]], שנרצח 16 שנים קודם לכן.}} ולאחר מכן התפלל ב[[מסגד אל-אקצא]], בו הריעו לו המתפללים.{{הערה|שם=המופתי הגדול 145|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 145.}} בהתאם להסכם עם השלטון הירדני, הוא נמנע מלנאום במקומות בהם ביקר.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230}} המלך העמיד לרשותו מכונית-שרד מלכותית ובערבו של אותו יום נסע לעמאן ונפגש עם המלך.{{הערה|שם=המופתי הגדול 145}} בפגישתו עם המלך, כינה את אנשי אש"ף "כוחות הרשע".{{הערה|שם=אצולת הארץ 368–369}} למחרת ביקר בבית הווקף בירושלים. בירושלים הוא שהה למשך שבועיים והמלך העמיד לרשותו את ארמון הקיץ שלו ב[[בית חנינא]].{{הערה|שם=המופתי הגדול 145}} ב-15 במרץ יצא מירדן ל[[מכה]] ובאמצע אפריל המשיך משם בחזרה לביירות.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 146.}}
 
==== היריבות עם אש"ף והקשרים עם ירדן =1969-1964===
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] המשיך המופתי בקשריו עם המלך חוסיין. ב-16 בספטמבר 1967 כינס המלך בעמאן, לבקשת חאג' אמין, קונגרס אסלאמי עולמי, שדן ב"תוצאות התוקפנות הציונית". אל-חוסייני ישב בראשו ובנאומו הזהיר מכוונות ההתפשטות של ישראל לעבר ארצות ערב. הוא הדגיש את התנגדותו לתוכניות של שוקיירי וטען כי משמעותן "הקמת ישות רופפת בשם פלסטין" ו"ניתוק קשרי האחוה בין שתי הגדות". הוא הזהיר את הפלסטינים שב[[הגדה המערבית|גדה המערבית]] וב[[רצועת עזה]], "שלא יפלו קורבן לפיתויי האויבים" ושימשיכו ב"עמידתם האיתנה" ("[[צומוד]]") נגד הכיבוש הישראלי. ב-18 בספטמבר עמד בראש כינוס דתי נוסף, הפעם בהשתתפות אנשי דת מוסלמים ונוצרים מארצות ערב, לנוכח "המעשים הברבריים והבלתי אנושיים שמבצעים הציונים על ידי חילול המקומות הקדושים". בשם הכינוס, הוא שלח מברקים ל[[מזכ"ל האו"ם]], ל[[אפיפיור]] ולאחרים וקרא להם לשחרר את המקומות הקדושים ולהחזירם "לידי חוסיין".{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 148.}}
לתעמולתו של חאג' אמין הייתה השפעה רבה על הופעת ארגונים פלסטיניים מיליטנטיים במדינות ערב,{{הערה|שם=המופתי הגדול 134}} ובשנות ה-60 התחולל מהפך בפוליטיקה הפלסטינית: ביוני [[1964]] הוקם "[[הארגון לשחרור פלסטין]]" (אש"ף), שבראשו העמיד נשיא מצרים, [[גמאל עבד אל נאצר]], את [[אחמד שוקיירי]].{{הערה|שם=אצולת הארץ 368–369}} אל-חוסייני לא היה חלק מהארגון. לקראת כנס היסוד של הארגון בירושלים, הוא עשה אל-חוסייני מאמצים רבים למנוע את קיומו ולשלול את הלגיטימיות שלו, וטען כי הנציגים בוועידה צריכים להיבחר ולא להתמנות. באמצע חודש מאי ארגן בלבנון כנס בהשתתפות כ-300 פלסטינים, שנועד להטות את דעת הקהל הפלסטינית כנגד אש"ף, בו הוחלט "כי העם הערבי הפלסטיני...יתנגד לתוכנית (של הליגה הערבית ושל שוקיירי) לחיסול בעיית פלסטין".{{הערה|שם=המופתי הגדול 138|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 138.}} אל-חוסייני ארגן הפגנות כנגד הישות הפלסטינית של אש"ף. שוקיירי ניסה לפייסו והציע לו להיות נשיא המועצה הפלסטינית העתידית, אולם אל-חוסייני והוועד הערבי העליון סירבו להשתתף בוועידה בירושלים.{{הערה|שם=אצולת הארץ 368–369|אילן פפה, '''אצולת הארץ''', עמ' 369-368.}} אל-חוסייני כעס על כך שמדינות ערב העדיפו על פניו את שוקיירי, וביטא את כעסו בהתקפה עליהן, על כך שלא מנעו את "גזילת המים הערביים" על ידי ישראל, בהפעלתה את [[המוביל הארצי]].{{הערה|שם=המופתי הגדול 138}}
 
לאחר העברת תמיכת הליגה הערבית לאש"ף באופן רשמי כמייצגם של ערביי פלסטין, בוטל מינויו של אל-חוסייני כיו"ר הוועד הערבי העליון. הקמת אש"ף, אשר לראשונה מאז מלחמת 1948 והקמת ממשלת כל פלסטין היוותה איום על טענתו של אל-חוסייני לייצוג בלעדי של בני העם הפלסטיני למול גורמי העולם, הובילה אותו לראשונה לשקול ברית עם אויבו ההיסטורי, [[בית המלוכה ההאשמי]]. החשש המשותף של אל-חוסייני ושל [[המלך חוסיין]] מפני כוחו של אש"ף הביאה אותם לפעול יחדיו. עוד בספטמבר 1963 שלח אל-חוסייני איגרת למלך חוסיין, שהובלטה בעיתונים של [[רבת עמון]], ובה כתב לו כי קיומה של ממשלת ירדן הוא תנאי לפתרון שאלת פלסטין. בכך שינה אל-חוסייני את עמדתו רבת השנים שהתנגדה לקיומה של ממלכת ירדן, והוא החל פתאום לדבר על פתרונות שאין בהם ויתור על שטחים מצדה. לאחר שהתגלה קרע ב-1967 בין המלך חוסיין לבין יושב ראש אש"ף, אחמד שוקיירי, התייצב אל-חוסייני בגלוי לצד המלך נגד שוקיירי ונאצר.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230|ג'ני לבל, '''חאג' אמין וברלין''', עמ' 230-229.}} בתחילת פברואר 1967 הודיעה ירדן לליגה הערבית על החלטתה שלא להכיר באש"ף ולהחרים ועידות בהשתתפות שוקיירי. נאצר תקף בחריפות את המלך חוסיין, וזה החליט להזמין באופן רשמי את אמין אל-חוסייני ל[[עמאן]].{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 143.}} בסוף פברואר, לאחר שהוקיע את המלך חוסיין במשך שנים רבות כאויב הלאומיות הפלסטינית, שיבח אותו חאג' אמין בגילוי דעת שפרסם, בו הסביר את תפנית שיתוף הפעולה שלו עם ירדן, בצורך להיאבק בתוכנית להפריד את הגדה המערבית מירדן, ובכך "להפוך אותה לרפובליקה חלשה ורופפת, מפורקת מנשק", שבסופו של דבר תתמזג "לתוך המדינה היהודית", לאחר שהיהודים יכבשו אותה "במועד הנוח להם".{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 144.}}
אל-חוסייני אף נמנע מלגנות את ירדן לאחר טבח [[ספטמבר השחור (אירוע)|ספטמבר השחור]] בשנת [[1970]]. ה[[מזרחן]] [[צבי אל-פלג]] העריך שהמופתי קיווה להשתלב ואולי אף לעמוד בראש ה[[אוטונומיה]] שהועיד המלך חוסיין שתתקיים בשטחי [[יהודה והשומרון]] כאשר יחזרו לפי הערכתו דאז, לשליטת ירדן.
 
ב-1 במרץ 1967 ביקר ב[[ירושלים המזרחית]],{{הערה|על פי צבי אל-פלג ("המופתי הגדול", עמ' 145), הוא הגיע לירושלים מביירות "והתקבל בכבוד רב בשדה התעופה". אולם על פי ג'ני לבל ("חאג' אמין וברלין", עמ' 229), הוא חצה יחד עם מזכירו ושומרי ראשו את [[גשר אלנבי]] אל [[הגדה המערבית]] "ונתקבל ב[[יריחו]] בכבוד רב".}} לראשונה מאז שברח ממנה ב-1937. הוא נתקבל על ידי מושל מחוז ירושלים, מפקדי הצבא והמשטרה האזוריים ונכבדים פלסטינים. לאחר מכן המשיך להר הבית, שם עלה לקברים שעל ההר,{{הערה|על פי צבי אל-פלג ("המופתי הגדול", עמ' 145), הוא עלה לקבריהם של [[חוסיין בן עלי]], [[מוסא כאט'ם אל-חוסייני]], [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]] ומוחמד עלי. על פי ג'ני לבל ("חאג' אמין וברלין", עמ' 229), "הוא השתטח ללא כל בושה" על קברו של [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן]], שנרצח 16 שנים קודם לכן.}} ולאחר מכן התפלל ב[[מסגד אל-אקצא]], בו הריעו לו המתפללים.{{הערה|שם=המופתי הגדול 145|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 145.}} בהתאם להסכם עם השלטון הירדני, הוא נמנע מלנאום במקומות בהם ביקר.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230}} המלך העמיד לרשותו מכונית-שרד מלכותית ובערבו של אותו יום נסע לעמאן ונפגש עם המלך.{{הערה|שם=המופתי הגדול 145}} בפגישתו עם המלך, כינה את אנשי אש"ף "כוחות הרשע".{{הערה|שם=אצולת הארץ 368–369}} למחרת ביקר בבית הווקף בירושלים. בירושלים הוא שהה למשך שבועיים והמלך העמיד לרשותו את ארמון הקיץ שלו ב[[בית חנינא]].{{הערה|שם=המופתי הגדול 145}} ב-15 במרץ יצא מירדן ל[[מכה]] ובאמצע אפריל המשיך משם בחזרה לביירות.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 146.}}
 
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] המשיך המופתי בקשריו עם המלך חוסיין. ב-16 בספטמבר 1967 כינס המלך בעמאן, לבקשת חאג' אמין, קונגרס אסלאמי עולמי, שדן ב"תוצאות התוקפנות הציונית". אל-חוסייני ישב בראשו ובנאומו הזהיר מכוונות ההתפשטות של ישראל לעבר ארצות ערב. הוא הדגיש את התנגדותו לתוכניות של שוקיירי וטען כי משמעותן "הקמת ישות רופפת בשם פלסטין" ו"ניתוק קשרי האחוה בין שתי הגדות". הוא הזהיר את הפלסטינים שב[[הגדה המערבית|גדה המערבית]] וב[[רצועת עזה]], "שלא יפלו קורבן לפיתויי האויבים" ושימשיכו ב"עמידתם האיתנה" ("[[צומוד]]") נגד הכיבוש הישראלי. ב-18 בספטמבר עמד בראש כינוס דתי נוסף, הפעם בהשתתפות אנשי דת מוסלמים ונוצרים מארצות ערב, לנוכח "המעשים הברבריים והבלתי אנושיים שמבצעים הציונים על ידי חילול המקומות הקדושים". בשם הכינוס, הוא שלח מברקים ל[[מזכ"ל האו"ם]], ל[[אפיפיור]] ולאחרים וקרא להם לשחרר את המקומות הקדושים ולהחזירם "לידי חוסיין".{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 148.}} אל-חוסייני אף נמנע מלגנות את ירדן לאחר טבח [[ספטמבר השחור (אירוע)|ספטמבר השחור]] בשנת [[1970]]. ה[[מזרחן]] [[צבי אל-פלג]] העריך שהמופתי קיווה להשתלב ואולי אף לעמוד בראש ה[[אוטונומיה]] שהועיד המלך חוסיין שתתקיים בשטחי [[יהודה והשומרון]] כאשר יחזרו לפי הערכתו דאז, לשליטת ירדן.
; ירידת קרנו
אל-חוסייני ניסה להקים כוח צבאי משלו. בתחילת 1969 ארגן מחדש את יחידות [[ג'יהאד אל מוקאדס]], בחסות ירדן, אולם כעבור מספר חודשים שכנע ערפאת את הסעודים להפסיק לממן אותן ואל-חוסייני נאלץ להגיע איתו להסכם על צירוף אנשיהן לפת"ח. גם "אל-פתח אל-אסלאמי" לא הספיק לבצע פעילות מזוינת כלשהי, לפני שיחידת פת"ח התקיפה בקיץ 1969 את בסיסו במחנה הפליטים "אל וחדאת" ופירקה את אנשיו מנשקם.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 150.}}
בסוף שנות ה-60 כבר איבד אל-חוסייני את השפעתו הפוליטית, מה שהביא גם לפיחות במעמדו בזירה האיסלאמית: בוועידת הפסגה של ראשי המדינות המוסלמיות, שהתכנסה בספטמבר 1969 ב[[רבאט]], נכחה משלחת של אש"ף, אולם הוא עצמו כלל לא הוזמן אליה.{{הערה|שם=המופתי הגדול 155|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 155.}} ב-1972 פנה אמין אל-חוסייני, באמצעות עורך דין ישראלי, לממשלת ישראל, בבקשה להחזיר לו את [[מלון שפרד|ביתו]] שעל [[הר הצופים]], אולם שר המשפטים, [[יעקב שמשון שפירא]], השיב בתשובה ל[[שאילתה (ממשל)|שאילתה]] ב[[הכנסת|כנסת]] כי הבית לא יוחזר.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230}}
בפברואר 1974 התכנסה ועידת פסגה שנייה של המדינות המוסלמיות ב[[לאהור]], [[פקיסטן]], ואת הפלסטינים ייצג [[יאסר ערפאת]]. אמין אל-חוסייני הוזמן אליה והושב על ידו, אולם ללא מעמד רשמי כלשהו.{{הערה|שם=המופתי הגדול 155}}
 
אל-חוסייני ניסה להקים כוח צבאי משלו. בתחילת 1969 ארגן מחדש בחסות ירדן את יחידות [[ג'יהאד אל מוקאדס]], בחסות ירדן, אולם כעבור מספר חודשים שכנע ערפאת את הסעודים להפסיק לממן אותן, ואל-חוסייני נאלץ להגיע איתו להסכם על צירוף אנשיהן לפת"ח. גם "אל-פתח אל-אסלאמי" לא הספיק לבצע פעילות מזוינת כלשהי, לפני שיחידת פת"ח התקיפה בקיץ 1969 את בסיסו במחנה הפליטים "אל וחדאת" ופירקה את אנשיו מנשקם.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 150.}}
====מותו====
ב-2 ביולי 1974 לקה אמין אל-חוסייני ב[[התקף לב]] והועבר לבית החולים האמריקני ב[[ביירות]], וב-4 ביולי נפטר.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230}} ראשי אש"ף, שזמן קצר לפני כן נמנעו מלהיפגש איתו, באו אל ביתו באל-מנצוריה שבביירות מיד כשנודע על מותו.{{הערה|שם=המופתי הגדול 155}} בנו, צאלח, הגיע מספרד וקיבל את פני המנחמים.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 231}}
 
; ===ירידת קרנו ומותו 1974-1969===
אל-חוסייני ביקש שגופתו תיקבר על [[הר הבית]], ו[[המועצה המוסלמית העליונה]] ביקשה מממשלת ישראל לערוך לו הלוויה בירושלים, אך הבקשה נדחתה. ב-7 ביולי נערכה לו [[הלוויה ממלכתית]] בביירות, כאשר בראש מלוויו, חרף הסכסוך המדיני הממושך, צעדו מנהיגי [[אש"ף]], ובראשם יאסר ערפאת. [[משפחת אל-חוסייני]] בירושלים קבעה שלושה ימי אבל וקיבלה את המנחמים בבתים פרטיים ובבתי מלון. נכבדי הגדה המערבית פרסמו מודעות אבל וזכרו הועלה בדרשות יום שישי במסגדים ברחבי הארץ.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230}}
בסוף שנות ה-60 כבר איבד אל-חוסייני את השפעתו הפוליטית, מה שהביא גם לפיחות במעמדו בזירה האיסלאמית:. בוועידת הפסגה של ראשי המדינות המוסלמיות, שהתכנסה בספטמבר 1969 ב[[רבאט]], נכחה משלחת של אש"ף, אולם הוא עצמו כלל לא הוזמן אליה.{{הערה|שם=המופתי הגדול 155|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 155.}} ב-1972 פנה אמין אל-חוסייני, באמצעות עורך דין ישראלי, לממשלת ישראל, בבקשה להחזיר לו את [[מלון שפרד|ביתו]] שעל [[הר הצופים]], אולם שר המשפטים, [[יעקב שמשון שפירא]], השיב בתשובה ל[[שאילתה (ממשל)|שאילתה]] ב[[הכנסת|כנסת]] כי הבית לא יוחזר.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230}} בפברואר 1974 התכנסה ועידת פסגה שנייה של המדינות המוסלמיות ב[[לאהור]], [[פקיסטן]], ואת הפלסטינים ייצג [[יאסר ערפאת]]. אמין אל-חוסייני הוזמן אליה והושב על ידו, אולם ללא מעמד רשמי כלשהו.{{הערה|שם=המופתי הגדול 155}}
 
ב-2 ביולי 1974 לקה אמין אל-חוסייני ב[[התקף לב]] והועבר לבית החולים האמריקני ב[[ביירות]], וב-4 ביולי נפטר.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230}} ראשי אש"ף, שזמן קצר לפני כן נמנעו מלהיפגש איתו, באו אל ביתו באל-מנצוריה שבביירות מיד כשנודע על מותו.{{הערה|שם=המופתי הגדול 155}} בנו, צאלח, הגיע מספרד וקיבל את פני המנחמים.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 231}} אל-חוסייני ביקש שגופתו תיקבר על [[הר הבית]], ואך ממשלת ישראל דחתה את בקשת [[המועצה המוסלמית העליונה]] ביקשה מממשלת ישראל לערוך לו הלוויה בירושלים, אך הבקשה נדחתה. ב-7 ביולי נערכה לו [[הלוויה ממלכתית]] בביירות, כאשר בראש מלוויו, חרףוחרף הסכסוך המדיני הממושך, בראש מלוויו צעדו מנהיגי [[אש"ף]], ובראשם יאסר ערפאת. [[משפחת אל-חוסייני]] בירושלים קבעה שלושה ימי אבל וקיבלה את המנחמים בבתים פרטיים ובבתי מלון. נכבדי הגדה המערבית פרסמו מודעות אבל וזכרו הועלה בדרשות יום שישי במסגדים ברחבי הארץ.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 229–230}} שנתיים לאחר מותו בזזו [[הפלנגות הנוצריות]] בלבנון את הווילה שלו וגנבו את מסמכיו ואת הארכיון שלו.
שנתיים לאחר מותו בזזו [[הפלנגות הנוצריות]] בלבנון את הווילה שלו וגנבו את מסמכיו ואת הארכיון שלו.
 
==ילדיומשפחתו==
לעיישה ואמין אל-חוסייני נולדו מספר ילדים. לא ברור מספר הבנות (בין שתיים לשש). שתיים מהן היו זיינב (נולדה ב-1924) וסועד (נולדה ב-1925). אחד מחתניו של אל-חוסייני נתמנה ב-1973 לשר התחבורה בממשלת ירדן. לאל-חוסייני היה בן אחד, צאלח (נולד ב-1930). בתחילת אוקטובר 1945 הוא הגיע ללמוד ב"אל-אזהר" בקהיר, כמו אביו. כשבגר, עבד במשרד החוץ של [[סעודיה]], בין היתר כ[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] ב[[מוגדישו]], [[סומליה]].{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 231}} נכדתו של אל-חוסייני נישאה ל[[עלי חסן סלאמה]], מייסד ארגון [[ספטמבר השחור (ארגון טרור)|ספטמבר השחור]].