אסתטיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 137:
 
====פורמליזם====
כהמשך רעיוני של רוח האסתטיקה הרומנטית, הודגשההתפתחה באמנותבאסתטיקה בראשיתשל האמנות ובאמנות בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של [[המאה ה-20]] נטייהתיאוריה הרואהשהגדירה ביצירהאת האמנותיתהיצירה אקט שלהאמנותית "ייצוגכצורה מכונן"אסתטית. הביטוי הבולט לכך ב[[אמנות חזותית|אמנות החזותית]] היה ה[[הפשטה]] האמנותית.
 
בכתיבתו של חוקר [[תולדות האמנות]] [[היינריך ולפלין]] נוצר אחד הסממנים התאורטיים שיובילו מגמה זו. במושגים כגון "רוח העין" (Augengeist) ו"רוח הצורה" (Formgeist) הוא ניסה להראות את הקשר המשותף בין יצירות אמנות לבין החברה והזמן בה נוצרו. לשם כך פיתח שיטה של מחקר אמנות השוואתי בין יצירות אמנות מתקופות שונות על ידי יצירת צמדי ניגודים כגון קווי-ציורי, שטוח-עמוק, חתום-פתוח, ריבוי-אחדות, בהירות מוחלטת ובהירות יחסית, קלאסי-בארוק. "אופני הראייה" שפיתח ולפלין המעיטו בחשיבות הנושא והדגישו את המאפיינים הצורניים של יצירת האמנות{{הערה|1=ראו: ברש, משה, "תורת הסגנון של ולפלין", '''מחשבת האמנות בדורות האחרונים''', מוסד ביאליק, ירושלים, 1977, עמ' 119-135.}}.
 
הפילוסופים הפורמליסטים הבולטים באסתטיקה היו קלייב בל, רוג'ר פריי, מונרו בירדסלי, וקלמנט גרינברג.
[[קובץ:Fugue.JPG|ממוזער|ימין|"פוגה" של [[וסילי קנדינסקי]]]]
[[ואסילי קנדינסקי]], אבי ה[[אמנות מופשטת|אמנות המופשטת]] תיאר בחיבורו "[[על הרוחני באמנות]]" ([[1912]]) את היחס בין הטבע לאמנות במונחים של השפעה [[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]]-[[הכרה|הכרתית]] המלווה בנטייה לסמליות [[מטאפיזיקה|מטאפיזית]]. הייצוג האמנותי קוטלג על פי קנדינסקי למונחים של שפה אמנותית "טהורה". את ההתרשמות הראשונית מן הטבע כינה קנדינסקי בשם "התרשמות". יחס אחר לטבע הוא הבעה ספונטאנית בעלת אופי פנימי ו'רוחני' אותה כינה בשם "אימפרוביזציה" ואילו השלישי הוא רגשות המעוצבים והמעובדים שוב ושוב. עיבוד זה הוא כבר פעולה שכלתנית שבה שותפים [[הכרה|ההכרה]] והשכל ונקראת "[[קומפוזיציה]]".