יומנה של אנה פרנק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פרסומים מאוחרים: תיקון קישור
שורה 106:
החוקרת ברברה ציארלו (Chiarello, Barbara) מציינת במחקר על היומן כי אנה מצליחה למשוך את הקורא אל תוך עולמה התרבותי וכל פסקה הופכת את הקורא למשתתף עקיף, תופעה המסתיימת רק כאשר שטף הכתיבה משתנה ודמותה הופכת לדומיננטית בטקסט.{{הערה|Chiarello, Barbara. “The Utopian Space of a Nightmare.” A Scholarly Look at The Diary of Anne Frank. Ed. Harold Bloom. Philadelphia: Chelsea Hous}}
 
אנה עצמה עומדת על ה[[פרדוקס]] בכתיבת מכתבים שלעולם לא יישלחו ובוודאי לא יזכו לתשובה: " מי מלבדי יקרא אי-פעם את המכתבים האלו? ממי מלבד עצמי אזכה לנחמה?". הצורך והרצון לנהל [[חליפת מכתבים]] והצורך בתשובה, למרות ובגלל מגבלות התקשורת עם העולם החיצוני, עוברים כחוט השני בטקסט א'. כך היא כותבת - ביומנה האישי - לחברתה ה"אמיתית" - דמות בשר ודם מהעולם החיצון ז'קלין ואן מרסן (Jacqueline van Maarsen) וכותבת מכתב המרמז על משחק דמיון לפיו היא מקבל מכתב תשובה (" ג'קי היקרה, שמחתי לקבל את תשובתך)
 
קטעים אחרים, העוסקים ה[[המחזור החודשי|מחזור החודשי]] ([[וסת]]) הוכנסו לטקסט ג' בגרסתו האנגלית ואמהות רבות במהלך [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] עודדות את בנותיהן לקרוא את היומן חלקן מתוך תקווה שהדבר יפתור אותן מהצורך לשוחח על הנושא שנחשב מביך וחלקן מאחר שהעריכו כי אנה פרנק טיפלה בנושא העדין באופן "טהור". חוקרת ההיסטוריה של המגדר Berteke Waaldijk מציינת במחקר המוקדש לקריאת יומנה של אנה פרנק כטקסט נשי כי יש אירוניה בעובדה שטקסט שצונזר מהיומן ההולנדי וקולה של אנה פרנק הושתק שימש כתחליף לקול האם עבור נערות אחרות{{הערה|Berteke Waaldijk. Reading Anne Frank as a woman. Women's Studies International Forum Volume 16, Issue 4, July–August 1993, Page 330}}