אב"א אחימאיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏1948-1929 – בשנות המרד והמאבק: משפט על הפרעה להרצאה
שורה 64:
{{ציטוט| תוכן=צעיר מיוחד במינו חי בארץ-ישראל; אב"א אחימאיר שמו. צעיר משכיל מאוד הוא, יודע לשונות רבות, פובליציסט רב כשרון והוגה-דעות מעמיק. עוד עתיד הוא למלא תפקיד בענייני-עולם שלנו, תפקיד חשוב, כי הוא שייך לאותו סוג בלתי-שכיח של אנשים, הסבורים, כי לא מן התועלת הוא "למחות" נגד עניין רע - לעניין רע יש להפריע, להפריע בפועל, או, למצער, לנסות ולהפריע, בלא לעשות חשבונות רבים בדבר כוחך, אם כבר חזק אתה, או כי עודך חלש. משום שהוא סבור, כי רק בדרך הנסיונות גדלים הכוחות, רק בדרך הפעולה נעשים, בסופו של דבר, חזקים. אב"א אחימאיר היה מנהיגם של אותם הצעירים בתל אביב, שערכו הפגנה נגד מיסטר שילס. בעת ביקורו החביב מיד אחרי הפוגרום של 1929; אב"א אחימאיר היה זה, שהמשטרה אסרה אותו והיכתה אותו ב[[רחוב אלנבי]] בתל אביב אחרי ההפגנה נגד המיפקד;{{הערה|מפקד האוכלוסין של השלטונות הבריטים.}} אב"א אחימאיר שוב יושב בבית-הסוהר, משום שהוא השתתף ב"אוואנטורה" לכבוד האדון [[נורמן בנטוויץ'|נורמן בנטביטש]]. פריסת-שלום לך מרחוק, אב"א אחימאיר, מורנו ורבנו!|מקור=(המקור ב[[יידיש]]), "[[היינט]]"', [[ורשה]], [[26 בפברואר]] [[1932]]}}
 
עיתון התנועה הרוויזיוניסטית, "[[חזית העם]]", בעריכתו ובעריכת יהושע השל ייבין, החל לראות אור בשנת 1932, והוא תרם לו מאמרי מסה ו[[פובליציסטיקה]] רבים. בפברואר באותה שנה הוביל אחימאיר הפגנה של חברי תאי הסטודנטים הלאומיים נגד [[נורמן בנטוויץ']] והארגון שהנהיג, "[[ברית שלום]]", בעת פתיחת ה"קתדרה לשלום בינלאומי" על שמו ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] ב[[הר הצופים]] [[ירושלים]].{{הערה|ראו: יוסף קיסטר, גיבורים ולא קדושים, בתוך: קובץ מאמרים, עמ' 116.}} הוא יצא לוועידת הרוויזיוניסטים בווינה ואחר כך למסע הרצאות על חזונה של הציונות הרוויזיוניסטית ברחבי [[פולין]], והתקבל בהערכה ובהערצה.
אחימאיר היה בין הנאשמים שהועמדו לדין באשמת הפרעה להרצאה באוניברסיטה. התובע השווה את ההפרעה להתפרעויות הנאצים בגרמניה והסנגור השיב על כך: "לולא האנטישמיות של היטלר, לא היינו מתנגדים לתורתו. היטלר הציל את גרמניה". "חזית העם" ציטט את הדברים וקבע כי הסנגור השמיע "נאום מזהיר".{{הערה|תום שגב, '''המיליון השביעי: הישראלים והשואה''', א, 1, עמ' 19.}}
אחימאיר יצא לוועידת הרוויזיוניסטים בווינה ואחר כך למסע הרצאות על חזונה של הציונות הרוויזיוניסטית ברחבי [[פולין]], והתקבל בהערכה ובהערצה.
 
בשנת [[1933]] הקים את "הסתדרות הציונים הרוויזיוניסטים בארץ ישראל". לאחר עלייתם של ה[[נאצים]] לשלטון בשנת 1933 היה אחימאיר למתנגדה החריף של [[גרמניה הנאצית]], אך לא מיד עם כינונה. עד לעליית הנאציזם הזכיר במאמריו מינוחים המתקשרים ל[[פשיזם]] [[איטליה הפאשיסטית|האיטלקי]].{{הערה|עד לעליית הנאצים לשלטון נחשב בניטו מוסוליני לידיד הציונות, ומנהיגי הציונות [[נחום סוקולוב]] ו[[חיים ויצמן]] נפגשו ושוחחו איתו על העם היהודי והציונות.}} בשל חששו הכבד וסלידתו העמוקה מהמשטר הבולשביקי ברוסיה, ראה בפשיזם כוח שכנגד, שיוכל לבלום את ההשפעה הסובייטית בעולם.{{הערה|ראו: נדבה, אבא אחימאיר, עמ' מח.}}