אב"א אחימאיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏1948-1929 – בשנות המרד והמאבק: משפט על הפרעה להרצאה
איחוד הערות
שורה 51:
אחימאיר היה ממחנכי הצעירים הבולטים במחנה הרוויזיוניסטי. הוא הרצה ולימד את חניכי [[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועת הנוער]] [[בית"ר]] בארץ ישראל הגות ציונית וכללית ואת תפיסת עולמו המדינית. הוא הגיע למעמד של השפעה רבה על הדור הצעיר של הבית"רים בראשית שנות השלושים.{{הערה|ראו: אמיר גולדשטיין, עיצוב אגדת הגבורה המקסימליסטית, בתוך: קובץ מאמרים, עמ' 47. יוסף הלר, 'המוניזם של המטרה' או המוניזם של האמצעים'? המחלוקת הרעיונית והפוליטית בין זאב ז'בוטינסקי לבין אב"א אחימאיר, 1928-1933, '''[[ציון (כתב עת)|ציון]]''', נ"ב, ג, תשמ"ז, עמ' 315-369.}}
 
ב-[[1928]] פרסם אחימאיר סדרה של שמונה מאמרים ב[[עיתון]] דאר היום, בעריכתו של [[איתמר בן אב"י]], שנשאו את הכותרת "מפנקסו של פשיסטן". לקראת בואו של [[זאב ז'בוטינסקי]] לארץ פרסם מאמר ברכה למנהיג מפלגתו תחת השם "בקשר עם בואו של ה[[דוצ'ה]] שלנו".{{הערה|שם=המיליון השביעי 19|[[תום שגב]], '''[[המיליון השביעי: הישראלים והשואה]]''', א, 1, עמ' 19.}}{{הערה|"דוצ'ה", ב[[איטלקית]], הוא תוארו של שליט בישויות מדיניות, כגון ב[[רפובליקת ונציה|וונציה]] בראשית [[העת החדשה]], ונלקח בראשית [[המאה ה-20]] לתוארו של השליט האיטלקי בניטו מוסליני.}} בפאשיזם הוא ראה בעיקר את האנטי-תזה למשטר הקומוניסטי ממנו סלד ובו נלחם כל ימיו. בהשפעת ז'בוטינסקי חזר בו מתמיכתו בפאשיזם.{{מקור}}
 
=== 1948-1929 – בשנות המרד והמאבק ===
שורה 65:
 
עיתון התנועה הרוויזיוניסטית, "[[חזית העם]]", בעריכתו ובעריכת יהושע השל ייבין, החל לראות אור בשנת 1932, והוא תרם לו מאמרי מסה ו[[פובליציסטיקה]] רבים. בפברואר באותה שנה הוביל אחימאיר הפגנה של חברי תאי הסטודנטים הלאומיים נגד [[נורמן בנטוויץ']] והארגון שהנהיג, "[[ברית שלום]]", בעת פתיחת ה"קתדרה לשלום בינלאומי" על שמו ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] ב[[הר הצופים]] [[ירושלים]].{{הערה|יוסף קיסטר, גיבורים ולא קדושים, בתוך: קובץ מאמרים, עמ' 116.}}
אחימאיר היה בין הנאשמים שהועמדו לדין באשמת הפרעה להרצאה באוניברסיטה. התובע השווה את ההפרעה להתפרעויות הנאצים בגרמניה והסנגור השיב על כך: "לולא האנטישמיות של היטלר, לא היינו מתנגדים לתורתו. היטלר הציל את גרמניה". "חזית העם" ציטט את הדברים וקבע כי הסנגור השמיע "נאום מזהיר".{{הערה|תום שגב, '''שם=המיליון השביעי: הישראלים והשואה''', א, 1, עמ' 19.}}
אחימאיר יצא לוועידת הרוויזיוניסטים בווינה ואחר כך למסע הרצאות על חזונה של הציונות הרוויזיוניסטית ברחבי [[פולין]], והתקבל בהערכה ובהערצה.